אאא

מי קיבל את התמליל?

הפגישה בין נועם שליט, אבא של, לבין מרן הגרי"ש אלישיב תפסה מקום של כבוד בדיווחי עיתוני סוף השבוע. שניים מהעיתונים ('משפחה' ו'קו עיתונות') אף טרחו להציב את התמונה בעמודו הראשון של העיתון.

ההבדל הגדול טמון בדיווח עצמו. בעוד שאר העיתונים הסתפקו בדיווח לאקוני וציטוט קצר מתוך הדו-שיח, הביא עיתון משפחה, את תמליל השיחה המלא שנאמר בתוך החדר. דווקא שלמה קוק, לבית "קו עיתונות דתית" הנחשב לבעל מקורות בכירים בבית ברחוב חנן 10, החמיץ את תמליל השיחה המלא.

לאן נעלם הדיווח מגור?

מה בין בני חוצה לארץ לבני ארץ ישראל. הידיעה על חילול אוהל קברי האדמו"רים מגור בפולין תפסה בחדשות "שעה טובה" כמחצית העמוד. הידיעה על חילול אוהל אדמו"רי נדבורנא בהר הזיתים בשבת האחרונה, לא תפסה מקום כלל. משום מה, הידיעה נשמטה תחת ידו של העורך.

בשאר העיתונים, איפכא מסתברא. הידיעה על חילול קברי אדמו"רי בית נדבורנא, זכתה לסיקור ראוי בעמודי החדשות של "משפחה", "בקהילה ו"השבוע בירושלים", בעוד הידיעה על חילול אוהל קברי אדמו"רי גור, לא הוזכרה כלל.

העיתוי של הכתבה, גרוע

טעם לפגם מצאנו בכתבה שהתפרסמה בעמודי החדשות של עיתון "משפחה", תחת הכותרת "ידינו לא שפכו?" כשהדגש הוא על סימן השאלה, ובדגש מיוחד על כותרת המשנה: "שבוע לאחר התאונה המצמררת בל"ג בעומר: מחנכים ואישי ציבור משוחחים עם 'משפחה' על חוסר ההקפדה המספקת על חוקי התנועה בציבור 'שלנו' ועל הדרכים לשנות זאת".

יש משהו שממרומי הר חוצבים שכחו לרגע. רגישות אנושית. הנושא, חשוב כשלעצמו. אבל במחי כתבה אחת להטיל את האשמה על נהג המכונית, רחוקה הדרך. אבל גם בלי להזכיר את השם המפורש, עיתויה של הכתבה, מותיר טעם של חוסר טעם.

מי חייג לשוויץ?

את אות "המאמץ השבועי", אנו מתכבדים להעניק ליוסי אליטוב, שחרף ההכנות לשמחה המשפחתית הממשמשת ובאה, טרח להרים טלפון לחו"ל, כדי להתעדכן במעללי סגן שר הבריאות החרדי, יעקב ליצמן בועידת ארגון הבריאות העולמי בז'נבה. במטבחון השבועי, מתאר אליטוב, את קורותיו של שר הבריאות, עד לרמת הניואנסים, כביכול היה עד להם מכלי ראשון. בעוד יעקב ריבלין עסק בלהוכיח שבמקרה של משה גפני, הגודל (של הלשכה) כן קובע, ואבי בלום מילא פיו במים הזידונים הניחתים על ראשם של אלפי בתי אב, טרח אליטוב לבדוק ולעדכן, מה עשה יעקב ליצמן בשוויץ.

איזה מירוץ מתחיל?

את פינת העיתון הלא מעודכן אנחנו מקדישים, ולא בחדווה גלויה, לעיתון "שעה טובה". הידיעה העוסקת בתת התפתחות בנוגע לבחירת רבנים לירושלים, זכתה לכותרת "המירוץ התחיל". מישהו במערכת "שעה טובה" נזכר שלירושלים אין רב עיר ובחר להעניק כותרת שזכתה להפניה מכובדת בעמוד הראשון. הלו? המירוץ התחיל כבר לפני שנים. רק בורסת השמות היא שמתחלפת מידי עונה.

הידיעה עצמה, המופיעה בעמ' 5, דלה בפרטים. אות הוא, כי כותב השורות ההן, לא היה מעודכן בהתפתחות האמיתית של השבוע בנוגע לדיל הנרקם בין ראש העיר ירושלים ניר ברקת לצמרת ש"ס. יעקב ריבלין (בקהילה) ויוסי אליטוב (משפחה) הציגו בפני קוראיהם את מועמדותו המתגבשת של הרב יוסף כרמל כמועמד מוסכם.

הכותרת של השבוע:

תיתי לו לאבי בלום, שקפץ בשנה האחרונה כמה כיתות בבית הספר לפוליטיקה, על ידיעה שנוגעת לכיסו, שלא לומר לכוסו, של כל אדם חרדי. "גזירת המים" כפי שהיא מכונה בכותרתו הראשית של "קול העיר" הבני ברקי ו"השבוע בירושלים" הירושלמי, חושף בלום, את אחד הסעיפים המוסווים בחוק ההסדרים החדש. השפעתו של הסעיף החדש לכיס החרדי, נאמדת במאות שקלים מידי חודש, והיא חמורה מהקיצוץ בקיצבאות והטלת מע"מ על הירקות גם יחד. איך זה שלא שמענו על זה עד היום? זה בדיוק מה שרצו פקידי משרד האוצר. בלום, מנתח כדרכו בחול, את משמעויות ההחלטה הנסתרת, שאת תוכנה חשף, האיש הגדול בפרטים הקטנים, חבר הכנסת אורי מקלב, שעשה את כל הדרך מכיכר ספרא לגבעת רם, רק כדי להמשיך לעשות את מה שהוא הכי טוב בו: לעזור לאזרח הקטן.

הסיפור המופרז של השבוע:

אתם לא באמת חושבים שמסעו של האדמו"ר מסקווירא לאוקראינה, מצדיק ידיעה על פני עמוד שלם. בימים כתיקונם, הידיעה, שלא לומר רק התמונה, הייתה מתגלגלת היישר אל מדורי הנייעס.

אלא שלא ראי חסידות המגובה ביח"צנים מטעם, לראי חסידות שטרם למדה את סודות המקצוע. ובכן, כמו בתזמון מושלם, שלא לומר משולם, מתנוססת לה לתפארת, על פני עמוד שלם, כתבה מצולמת המתארת את מסעו הנרגש של האדמו"ר מסקווירא שליט"א לאוקראינה. לא בעיתון אחד מצאנו. לא פחות משלושה עיתונים – שעה טובה בקהילה ומוספי קו עיתונות דתית (קול העיר והשבוע בירושלים) כמו נמנו וגמרו ביניהם להקדיש עמוד שלם למאורע החשוב. אפילו הניסוחים זהים בחלקם. ולא שעיתון "משפחה" פסח על המאורע. יותר מחצי עמוד וארבע תמונות עיטרו את עמוד 14 בעמודי החדשות. אבל עדיין מדובר בידיעה חדשותית, מה גם שכתב העיתון ירוחם לנדסמן, השתתף במסע מאוקראינה. אל דאגה: בגיליון הבא של משפחה יזכו הקוראים לקרוא יומן מסע נאדר בקודש, כהבטחת העורך בכותרת המשנה של הידיעה.

אם יותר לכיכר השבת לגלות, מי שיכול לזקוף לזכותו את הפיכתו של המסע החשוב כשלעצמו, מידיעה חדשותית לכתבה מוספית, אחראי בין היתר לעובדה שאלפי חרדים מרימים טלפון כדי להתעדכן בחדשות אנ"ש. ואידך זיל גמור.

פינת הכתבה הזהה

כמו נמנו וגמרו ביניהם "משפחה" ו"שעה טובה", ידעו כתבי העיתון לדווח, על פני יריעה רחבה, כיצד תיראה ההתקפה הישראלית באיראן, אם וכאשר. לא שלום פרוינד לבית "שעה טובה" ולא א. נתנאל לבית "משפחה", נמנים עם סוכני המוסד. שניהם ניחנו באנגלית רהוטה. שניהם נברו באתרים השונים באנגלית ושאבו את מקסימום המידע שידם, יד כהה, מגעת.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כך קיבלו קוראי שני העיתונים כתבה זהה בניסוחים שונים. 'משפחה' בחר למרוח את הכתבה על פני שבעה עמודי מגזין. ב'שעה טובה' הסתפקו בשישה עמודים. אלא שבעוד "משפחה" הסתפק בכותרת העמומה בסגנון "חוקרים בוושינגטון ועיתונאים 'יודעי דבר' חושפים: כך יתנהל המבצע הישראלי להשמדת אתרי הגרעין באיראן", בשעה טובה עלו דרגה ובכותרת המשנה זה כבר נשמע הרבה יותר מסקרן: "שלום פרוינד החזיק במחקר בן 114 העמודים, בו מתואר בפרוטרוט איך תראה התקפה ישראלית באיראן, ומה בדיוק יהיו השלכותיה".

אם תקראו היטב את הכתבות, תגלו ניסוחים זהים שחוזרים על עצמם בשתי הכתבות. מי אמר שאין יצירתיות בעיתונות החרדית?

השער המתבקש של השבוע

דיוקנו של הגאון רבי מאיר ברנדסורפר זצ"ל מתנוסס מעל גבי שערי כל מוספי השבועונים. כיאה לדמותו של אחד מגדולי פוסקי ההוראה שבדור, הסתלקותו לגנזי מרומים הפכה את מלאכתם של עורכי העיתונים לקלה. משפחה ושעה טובה הציבו את תמונתו בשער המגזין. בקהילה בחר במוסף "קולות" ב"קו עיתונות דתית" במוסף "שביעי".

שימו לב לכמות עמודי התוכן. משפחה הקדיש לדמותו של הגרמ"מ ברנדסורפר זצ"ל לא פחות מ-11 עמודים. שעה טובה הסתפק בחמישה עמודים וחצי. בקהילה הסתפק בארבעה עמודים. מה תגידו על "קו עיתונות דתית" שהסתפקו בשניים וחצי עמודים.