אאא

הקב"ה יצר את החברה האנושית באופן שיש בה מושלים ויש שכפופים לשלטון. המציאות שבה יש אנשים המושלים על אחרים מקובלת על הכול, גם בחברה הדמוקרטית שההבדל בינה לבין החברה הדיקטטורית, שהדמוקרטית בוחרת לעצמה את המושל.

סמכותיות זו הניתנת לקבוצת אנשים קטנה למשול באחרים קיימת בכל חלקי החברה, למן המדינה, דרך ענפי התעשייה, מערכות החינוך, כמובן הצבא, עד לבית הפרטי, שהוא התא החברתי המצומצם ביותר.

הנטייה להמליך אנשים שימשלו על אחרים אינה החלטה של החברה, אלא התנהלות מתוכננת מראש על ידי הקב"ה. כך אומר המדרש (בראשית רבה פרשה ח´ סימן ח´): "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, האדם שאני בורא גדולים וקטנים אני מעמיד ממנו", ובהמשך כותב המדרש על דרכי ההתנהגות של המושל עם הכפוף לו. כלומר, מראש נבראה החברה האנושית, שבמערכת הסדר ששולטת בו, לא כולם יוכלו להחליט בשווה, אלא יהיו מי שיחליטו ויהיו מי שיבצעו. אחרת ייווצר מצב שהגמרא (בבא בתרא כ"ד ע"ב) מכנה: "קדירא דבי שותפא לא חמימא ולא קרירא". כך כאמור בכל מערכת, מפעל, עסק, חברה או משפחה, צריך שיהיה מישהו קובע ובני אדם מבינים זאת. הם יודעים שיש מנהל עבודה, מפקד לחיילים, מורה לתלמידים ואבא בבית.

במשפחה, כאשר לא ברור מי המחליט ומי הקובע נוצרות בעיות תפקודיות. מקובל הוא בעולם היהודי שהקובע העיקרי הוא אב המשפחה, ולא רק הילדים נשמעים לו, אלא גם האישה מקבלת את הנחיותיו. עד כדי כך רואה הגמרא סדר זה כחשוב, שנאמר שם (ביצה ל"ב ע"ב): "מי שאשתו מושלת עליו חייו אינם חיים". לכן קבעה הגמרא (פסחים ק"ח ע"א) ש"אישה אצל בעלה אינה צריכה הסיבה", כיון שאינה חשובה לעומת בעלה. אולם הגמרא מציינת שאם היא אישה חשובה היא כן צריכה להסב. בעוד שמהגמרא משמע שבתקופת האמוראים רוב הנשים אינן מוגדרות כ´חשובות´ לעומת הבעל ורק מיעוטן נחשבות לחשובות (רשב"ם).

במהלך השנים חלה הידרדרות בהירארכיה הברורה, לכן הרמ"א (או"ח סימן תע"ב סעיף ד) כותב בשם ה´מרדכי´, "וכל הנשים שלנו מקרי חשובות". הליך זה של התחזקות מעמד הנשים נמשך מאז ומתעצם. הוא קיים כמובן מאד באומות העולם, ולצערנו אט אט הוא חודר ומשפיע גם על העם היהודי. הליך זה צבר עוצמה משמעותית במאה השנים האחרונות, אבל מתברר כי ניכר בצורה בולטת מזה יותר מארבע מאות שנה, בתקופת האר"י הקדוש. בספר ´כוונות האר"י´ כתוב: "כי כל הבעלי תורה שבדורנו זה מהם נכנעים תחת נשותיהם". האר"י הקדוש מסביר את הסיבה לכך: "כי הם סוד העגל, שלא מיחו בערב רב, לעומתם הנשים לא רצו לתת לעגל נזמי הזהב, ולכך נשותיהם עכשיו שולטות עליהם".

כיוון שהנשים סבלו מאוד מחוסר מעמד במשפחה ייתכן ונשים בעולם המערבי הרוויחו במידת מה מהתהליך החברתי המתפתח בנושא של השוויון בין המינים, אך צריך להודות כי יחד עם הרווח הם הפסידו רבות בעומס העבודה המוטל עליהן. כיון שחלק מתהליך השוויון אומר; כניסה של נשים לעבודות שהיה מקובל שיעשו אותם גברים. אולם על אף שזה אולי בניגוד לציפיות הנשים, הרי בפועל כאשר הן נכנסו לאותן עבודות, הגברים לא נטלו על עצמן את עבודות הבית, כך שהן עוסקות הן בעבודות הבית והן בהשגת הפרנסה.

אך קיימת בעיה נוספת שמשבשת את חלוקת הסמכויות במשפחה וניהולה, ומשפיעה גם על רגשותיה של האישה. המהר"ל כותב על דברי הגמרא (בבא מציעא נ"ט ע"א) "לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו", כי באישה מתרוצצות שתי מגמות. מצד אחד היא משתוקקת שבעלה ימשול בה, ומצד שני היא רוצה לחוש שווה לו. אנחנו יכולים להבחין בכך בדרך מעשית, כאשר קשה לאישה להתמודד אם בעלה כאשר אינו מחליט, אינו קובע, מהסס, ובכל נושא אומר לילדיו: "תשאלו את אמא".

הבעיה חריפה יותר בדור הבא, שכן במשפחות בהם האישה עוצמתית ודומיננטית והבעל רך, הבנים דומים לאבא ויהיו קשיי החלטה, והבנות דומות לאמא הלוקחת את ניהול הבית לידיה בצורה מוחלטת, וכך תווי האופי ההתנהגותיים של דור ההורים ממשיך לעוד דור ועוד אחד וכן הלאה.

מגמה זו מצויה בחברות האנושיות של המערב, אבל בחברה החרדית הבעיה הרבה חמורה יותר, כי בנוסף להליכי השוויון המתפתח בעולם שגם הוא חודר לאורחות חיינו, הרי כיוון שפעמים רבות הנשים החרדיות הם המפרנסות הבלעדיות, נוצר מצב שכיוון שיש להן את ´המאה´ מבלי משים הן נוטות לקבוע את ´הדעה´, וזה הליך טבעי שלא תמיד חשים בו.

מה שמחזק את המגמה של שליטתה של האישה הוא, שהבעל המחונך על פי תורה ומצוות, מבין מאוד את אשתו. הוא זוכר כי בכתובה הוא זה שהתחייב לפרנס את המשפחה, והנה לא זו בלבד שהאישה עוסקת בענייני הבית, היא גם נוטלת ממנו את חובתו על פי הכתובה. כך מתחזקת המגמה, כאשר האישה קובעת יותר ויותר והבעל פחות ופחות.

חסרון זה שהופך את האישה למנהלת הכמעט בלעדית של המשפה מסביר מדוע לא נכון להשלים עם מצב שהולך ומחמיר, בעיקר באיבוד מעמדו של הבעל במשפחה.

את המציאות שהאישה היא המפרנסת ולכן גם הקובעת במידה רבה, לא נוכל לשנות, עם כל ההתפתחות הנפלאה של הצבור החרדי, עם ישראל עדיין זקוק להסדר הקיים, שמאפשר לאברכים להמשיך ללמוד, מה שגורם למצב של אין ברירה, שבו הנשים הן המפרנסות ומסייעות לפרנסת המשפחה. זאת כהמשך להצלת הדור, כאשר בניגוד לטבע האנושי שבו הגברים הם אלה שנוטלים את עול פרנסת המשפחה, נשים בוגרות בית יעקב העדיפו ומעדיפות להקים משפחות שבהם הבעל יישב וילמד, והם גם נלחמו על כך. זאת תופעה מדהימה ברמה מחקרית בינלאומית, ועל כך ניתן לומר שגם נס הצלת התורה בדורנו בא בזכות נשים צדקניות. אבל כיוון שמתפתחת פה בעיה חמורה, ומניסיוני לאורך שנים הבעיה הולכת ומחריפה, ומובילה למצב בו יש יותר ויותר נשים עוצמתיות ויותר ויותר בעלים רכים.

כדי לעצור את הסחף הזה נדרשת מערכת חינוכית במספר מישורים. האחת התנהגות מכובדת של הבעל כדי שתהיה סיבה לתת לו את כבודו ומעמדו. מאידך גיסא נתינת כבוד ומעמד לבעל מצידה של הרעיה. למשל חובתה של האישה לשבח את אבי המשפחה בפני הילדים (דבר שללא ספק גם הבעל צריך לעשות לאשתו), לעולם לא להיכנס לתוך דבריו, לבקש רשות ממנו  על דברים רבים שבהם לא מפריע לאישה לעשות את רצונו. הקפדה רבה מצידה של האישה שהילדים יכבדו את האב, והערך המחנך שבכך חשוב ביותר.

חינוך כזה לא יפתור את כל הבעיה, אבל הוא יכול להיות חלק מההתמודדות עם תוצאותיה ויסייע לעצירת תהליך חשוב במערכת היהדות שעד עתה נראה שכלל לא עסקו בו.

לכשהמשפחה תתנהל בצורה הנכונה אזי השכינה תשרה בבתי ישראל, הילדים יהיו מחונכים והם יקימו מערכת משפחתית תקינה ומנוהלת על פי הנחיות חז"ל.

• ´רביבים´, טורו של הרב שמחה כהן מתפרסם מדי שבוע במגזין ´שעה טובה´