אאא

תלאות השואה שעברו על דב ברגר לא הצליחו לשבור את רוחו וגם ברגעיו האחרונים הקפיד לשמור על הקיטל שלו - גלימה לבנה שנהג ללבוש בחגים. ברגר לא שרד את התופת - אבל בנו שניצל הקפיד ללבוש אותה. לאחר שנפטר החליטה אשתו למסור אותה למשמרת עולמים ביד ושם - כך מדווח הבוקר עיתון 'ישראל היום'.

בעיתון דווח כי בשנת 1944 נלקח דב ברגר למחנה עבודה באזור בודפשט. ברגר שהיה יהודי מאמין קיווה כי יזכה לחגוג את חג הפסח וארז בתרמילו את הקיטל שנהג ללבוש בליל הסדר. במשך כל תקופת שהותו במחנה שמר על הגלימה הלבנה ודאג להסתיר אותה.

באפריל 1945 הוצעד דב יחד עם יתר אסירי המחנה בצעדת מוות למאוטהאוזן. במהלך הצעדה שהתנהלה בשלג כבד התמוטט דב ונפח את נשמתו. אחיו אליעזר שצעד לידו נפרד מאחיו האהוב אסף את הקיטל והעביר אותו אחרי המלחמה לידי שמואל בנו של דב ששרד את המלחמה בבית יתומים בבודפשט.

במשך כל חייו לבש שמואל את הקיטל של אביו בראש השנה ובליל הסדר עד שנפטר ב-1995. אלמנתו שרה בן דב שמרה על הקיטל. לאחרונה שמעה על מבצע "לאסוף את השברים" של יד ושם והחליטה להעבירו למשמרת עולמים.

"זה הזיכרון היחיד של בעלי שמואל מאביו שנספה בשואה ויש לו משמעות עצומה עבורי" סיפרה שרה בן דב בהתרגשות בשיחה עם 'ישראל היום'. "שמואל לבש רק אותו לזכרו של אביו והוא לא רצה לשמוע על קיטל חדש. בעלי גם שינה את שם משפחתו מברגר לבן דב לזכרו של אביו ואני בטוחה שהוא היה רוצה שהקיטל הזה יהיה ביד ושם. זה פריט יהודי מובהק ששרד את השואה ולא נשארו עוד רבים כאלה".

עוד אמרה, בקול חנוק מדמעות: "אבא של בעלי שמר על הגחלת היהודית עם הקיטל שלו. בעלי ואני יצאנו למקום שבו אביו הלך לעולמו בצעדת המוות וחיפשנו מצבה או זכר כלשהו וגם נסענו למאוטהאוזן - אבל כל מה שנותר לנו ממנו היה הקיטל"