אאא

הכנסת הנוכחית דנה בשינוי החוק של בחירת הרבנות הראשית לישראל. חוק שהתקבל כבר, מרחיב את הגוף הבוחר של הרבנים הראשיים, לכלול גם את נציגי הישוב היהודי בשטחי יו"ש. הצעת החוק של חה"כ אפללו שעברה בקריאה ראשונה בכנסת, רצתה להתיר לרבנים ראשיים לעמוד שוב לבחירות אחרי גמר הקדנציה הקודמת.

שינויי חוק אלה נעשו ללא דיון רציני ומשמעותי על מעמדה ותפקידה של הרבנות הממלכתית בתוך בית המחוקקים הישראלי ובתוך ציבור הרחב. אולי מעמד הרבנות הממלכתית ונושאיה הוא כל-כך שולי במדינת ישראל בת ימינו, שכל הקשור לבחירתם פשוט לא מעניין את הציבור הרחב ובודאי לא את קרבניטי המדינה.

מצד שני, כאשר מידי פעם בפעם סוגית הגיור וההכרה בגיור עולה על סדר היום הציבורי בישראל, נזכרים כל העוסקים בפרשה זו, שאכן לרבנות הראשית לישראל תפקיד די מרכזי בחיי העם היושב בציון.

השאלה של "מיהו יהודי" נידונה אולי בכנסת ובבית המשפט העליון, אבל לגופו של ענין, החלטתו של ראש העדה היהודית במדינת ישראל - קרי הרב הראשי לישראל בכל נושא שקרוי בלשון המחוקק "המרת דת" או בלשון ההלכתי "גיור", החלטתו של הרב הראשי היא המכרעת. 

רציתי בשורות אלה לפתוח דיון ציבורי לא רק בישראל אלא גם בתפוצות בדבר מעמדה של הרבנות הראשית. מדינת ישראל מכח חוקי היסוד שלה היא מדינה יהודית ודמוקרטית, כאשר המימד היהודי של המדינה, כגון חוק השבות, ההטבות לעולים, והחוקים הקשורים למעמד האישי, נתלה על ידי המחוקק במדיניותו ובהשקפתו של ראש העדה היהודית - הרב הראשי לישראל. 

מדינת ישראל היא לא המדינה היחידה בעולם שבה יש קשר אינטגרלי ותחוקתי בין המדינה החילונית לבין הסמכות הדתית. מדינות רבות באירופה שהם דמוקרטיות לחלוטין, דוגמת אנגליה, נורבגיה, בלגיה, וחלק של גרמניה, ובעיקר המדינות המזרח אירופאיות הפרוסלביות, מכירות בדת מסויימת בתור הדת הרשמית, והחזקת הכמורה ומבני הדת הם על חשבון משלם המיסים. ברור אבל שהליך הבחירות של ראש העדה הדתית נעשה על ידי נציגי הקהילות הדתיות ואנשי הדת, ולא בהכרח רק על ידי המנהיגים הדתיים המקומיים, אבל גם על ידי נציגי הדת בפזורה.

ישראל היא יחידה בזאת שראש העדה הדתית נבחר על ידי חוק שנחקק בבית מחוקקים שבו מיוצגים כל תושבי המדינה, חלקם אזרחים שאין להם שום חלק ונחלה בדת, ובתוכם גם בני דתות אחרות, מצב שברבות העיתים הפך את התפקיד הזה, מראש העדה בפועל, ל"מזוזה של המדינה" אשר כל הנכנס והיוצא ממנה צריך לעבור דרכה.

המחוקק הישראלי צריך לתת את הדעת האם "זה טוב ליהודים" שבשנים האחרונות כובד המשקל של ההנהגה הרוחנית של העם היהודי עבר מ"משרד הרבנות" לרועים הרוחניים השולטים על המפלגות הדתיות. על המחוקק לתת גם את הדעת, האם החלשתו או חיזוקו של מעמד הרב הראשי, יביא תועלת בסופו של דבר למדינה היהודית. 

העם היהודי אכן מיוחד הוא בזה,  שעדיין רוב העם חי בתפוצות מחוץ למדינה. מכיון שמרכזיותה של המדינה היהודית עולה בעולם היהודי, בגלל ההתמעטות הטבעית של הגולה מחד וגם הריבוי הטבעי והעליה לישראל מאידך, נעשו נסיונות חוזרים ונשנים להקים גוף מרכזי אשר ימסד את היחסים בין ישראל לבין התפוצות, נסיונות שלא תמיד נשאו פרי.

אזרחי ישראל רואים בעין לא יפה כאשר מנהיגים יהודים מהגולה נותנים עצות ומביעים את דעתם בנושאי הביטחון והשלום. ובצדק, מכיון שהיהודי שחי בגולה אינו נושא בעול הבטחוני ואינו נמצא במרחק יריית קטיושה משכיניה הנחמדים של ישראל.

מצד שני כל נושא הגדרתו של "מיהו יהודי", הינו נושא שיש לו השלכות רב גם לתושבי התפוצות. ואכן, כאשר קמו עוררים על החוק הקיים, ורצו לעשות בו שינויים, מיד הפעילה יהדות אמריקה, שמדינת ישראל חייבת לה את קיומה, אשר ברובה אינה קשורה ליהדות האורטודוקסית, את כל כוחה כדי לעצור כל שינוי אשר יפלה אותה לרעה.

תיקון לחוק בחירת הרבנות לישראל שעבר לא מזמן בכנסת נותן את האפשרות לציבור המתנחלים בשטחים להיות מיוצגים בגוף הבוחר. הצעת חוק זה, הינו פרק נוסף במלחמה בין המפלגות הדתיות השונות על השליטה בגוף זה.

אולי הגיע הזמן לחשוב גם על יהודי הגולה. חלק גדול מזמנם הרבנים הראשיים מקדישים לביקורים בקהילות היהודיות בחוץ לארץ. הרבנים הראשיים מגיעים ועושים כבתוך שלהם, מייצגים את עצמם כאפיפיור של היהודים ולעיתים לא מעטות במקום לעזור לקהילה המקומית, הם, מחוסר ההבנה מהמצב הפוליטי בשטח, הם מזיקים יותר מאשר מועילים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

רק עתה חזר הרב הראשי האשכנזי מצגר מברלין אחרי שהשמיע הצהרות בנושא ברית המילה אשר מנוגדת לעמדת הקהילה המקומית והרבנות המקומית. לא בכל יום אנו זוכים לראות מכתב מארגון חילוני למהדרין כה"צנטרלראט" הועד המרכזי של יהודי גרמניה אשר בהנהגתו לפי עניות דעתי אין שם יהודי אחד שהיה קורא לעצמו דתי, ותוקף את רבה הראשי לישראל בנושא פשרנותו בנושא דת, כאשר מדבריו נשמעים כביכול הסכמה לקולות הנשמעים בגרמניה לאסור את ברית המילה ללא פיקוח רפואי, וללא השלמה רפואית למוהלים הפועלים בשטח אשר ממשיכים מסורת בת אלפי שנים.

למה הרבנים הראשיים לישראל מרבים לנסוע לחו"ל? האם זה בגלל שאין להם לעשות בארץ? או שבגלל שהאוטוריטטה הדתית האמיתית נמצאת בידיים אחרות בארץ, הם נמלטים ופועלים בחו"ל אשר שם הם עדיין נתפשים בידי הגויים והיהודים וכמייצגי דת ישראל?

אם כך, אולי הגיע הזמן שגם רבני התפוצות ומנהיגי התפוצות יהיה להם זכות להשתתף בבחירת הרב הראשי לישראל, הגם שזה אומר שאז הרב הראשי לישראל יהיה פורמלית ראש העדה היהודית בחו"ל, דבר אשר הרבה ממנהיגי הקהילות היהודיות יתנגדו לו וכנראה גם אזרחי ישראל לא יאהבו שבני חו"ל יעזרו להם לבחור את רבה הראשי.

אם כך, אולי רבני התפוצות יבחרו בעצמם רב ראשי לתפוצות "ראש כל בני הגולה" אשר יישב בירושלים?