אאא

תת-אלוף הרב אביחי רונצקי, שהשבוע מפנה את כיסא הרבנות הצבאית, מצטייר כדמות מרתקת; מצד אחד רבת קסם, מלאה חיוניות והרבה מאד הקרבה, ומאידך, צריך לומר גם זאת, גם מעט נאיבי. מייצג נאמן של השבט ה'ממלכתי' במה שקרוי "הציונות הדתית", ועם יד על הלב, גם ממחיש את התמימות של מאמיני דת המדינה. התמימות הזו נוצלה בעבר בידי השמאל השליט בממסד כדי להעביר לצד שלו חלקים נרחבים מבוגרי הבתים הדתיים לאומיים, שחונכו על התובנה שעל הציבור הדתי לקבל – תוך מחאות קלות – את מה שמכתיבים אדוני הארץ.

יחד עם זאת צריך לומר כי הרב אביחי רונצקי, בעצמו אדם שעבר מהפך מרשים בחיים, מציג את הפנים היפות של עולם התורה החרד"לי-'ממלכתי', פנים של תורה, התמדה מדהימה, והתבטלות לגדולי תורה, במקרה זה חרדיים, מידות טובות, ענווה. אך על כל זה יספר הרב רונצקי עצמו, בשיחה המאלפת שלפניכם.

את הרב רונצקי פגשנו בלשכת הרבצ"ר בקריה בתל אביב, ביום בו נערך תרגיל העורף הגדול, והקריה נכנסה ל'כוננות ספיגה'. הרבצ"ר לא היה כלול בכוננות. הוא המשיך בסדר יומו הצפוף מאד, והשיחה נערכה בשעות הבוקר, לאחר שלפנות בוקר הגיע לקריה, ושם חטף תנומה קלה, כדי להתחיל יום חדש. מסתבר כי אין בכך דבר מה חריג בנוהגו של הרבצ"ר הנוכחי, השונה מאד מכל קודמיו כפי שהוא מעיד: "אני חי בשטח עם האנשים, נמצא איתם בימים ובלילות, גם בשבתות".

דהיינו, גם בשבתות אתה לא מגיע הביתה?

"אכן, גם בשבתות אני עם החיילים. זה תפקיד שלא מתוחם בזמנים, ואתה צריך להיות נתון כל כולך בו".

אתה הרב הצבאי הראשון שנוהג כך.

"לא יודע מה עשו רבצ"רים קודמים, אני חושב שבתפקיד כזה עליך להיות עם האנשים, למעשה."   

הקירות מדברים. על הקיר בחוץ, נמצאים תצלומיהם של הרבצ"רים הקודמים, והם היו רק ארבעה, ארבעה בשישים שנה. אתה פורש לאחר ארבע שנים. מה קרה?

"תפקיד הרב הצבאי הוא ככל התפקידים הצבאיים. בצבא קיימת רוטציה בכל התפקידים. מח"טים בחטיבות מתחלפים אחרי כמה שנים, גם רמטכ"ל מתחלף. גם רב צבאי צריך להתחלף".

או שלא רצו לראות אותך ממשיך בתפקיד בשל אי אלה התבטאויות.

"לא, זה ממש לא כך. הקדנציה שנקבעה לרב צבאי היא שלוש שנים, אחרי שלוש שנים קיבלתי בקשה להאריך בשנה נוספת. השנה הרביעית מסתיימת בשבוע הבא".

או שמישהו רצה לראות בתפקיד את רפי פרץ, בשל פועלו בהתנתקות?

"לא, אני המלצתי על רפי פרץ. לא רק עליו, אבל כאשר פנו אלי לבקש שאמליץ על הרב הצבאי הבא, הצגתי מספר שמות, והוא היה ביניהם. הוא אדם נפלא".

והעובדה שהוא לא נראה רב וכלל אין לו זקן לא נראית תמוהה? רב צריך להיות גם רב ופוסק הלכה. לא?

"מתי נבין שלא הזקן הוא העיקר. מה שחשוב שיש לך מסירות, שאתה מוכן להקריב למען עם ישראל, ויכול להנחיל ערכים ורוח יהודית. את זה הרב פרץ יכול".

"הפעילות בשבת, היא פיקוח נפש"

היתה עליך ביקורת קשה, על שנתת יד לגיורים מפוקפקים במסגרת צבאית, משהו כמו גיור בפקודה. 

"אינני ולא הייתי מעורב אישית בנושא הגיור, אבל קיים בית דין שבו יושבים דיינים, חלקם במילואים. אני מכבד דיינים, מי שמוסמך כדיין".

אתה בעד הצעד של גיור המוני?

"המוני בוודאי שלא".

לדעתך, גיור הוא רק בקבלת עול מצוות?

"בוודאי, מה השאלה".

כתנאי?

"בוודאי, על כך אין שאלה. בלי קבלת מצוות אין גיור".  

היו עליך קובלנות שנסעת בשבת, בעזה, לא למטרה צבאית. שהרי אתה רב צבאי ולא מפקד.

"אין הבדל בין רב צבאי למפקד. התפקיד של הרב הצבאי הוא בדיוק אותו תפקיד של המפקד. לחזק את רוח החיילים. במקרה שאתה מדבר עליו נכנסנו לעזה, ישבתי בג'יפ של המפקד, כפי שאמרתי, לחזק את החיילים ולהיות איתם".

וזה מותר?

"בוודאי, כולם פוסקים כי זה מותר. כי חיזוק רוח החיילים הוא פיקוח נפש, כשם שחיזוק רוחה של יולדת הוא פיקוח נפש ומותר לחלל בשל כך את השבת. זה פסק הלכה ברור שאין עליו כל שאלה".

עם מי אתה מתייעץ?

"עם רבי זלמן נחמיה גולדברג, עם רבי אביגדור נבנצל, רב הרובע היהודי ועם הרב דב ליאור מחברון. שלושתם גאונים. (בהערצה מהולה באהבה) אתה היית צריך לראות את רבי זלמן נחמיה, את המסירות שלו ואת הגאונות שלו. אחרי יום שלם שהוא נוסע מישוב לישוב כדי להרביץ צורה ולומר שיעורים, הוא מגיע לאיתמר. הוא הולך ככה, מהורהר, נכנס לישיבה, ושואל: 'אז על מה צריך להגיד שיעור?' בלי שהכין".

היית קרוב גם לחותנו, מרן הגרש"ז אוירבך?

"לא זכיתי. אבל הייתי יחד איתו כמה פעמים אצל רבי שלמה זלמן כדי ללבן נושאים הלכתיים".  

הזכרת את הרב ליאור כמי שאתה פונה אליו לפסוק שאלות הלכתיות, אבל הרב דב ליאור היה בעד סירוב פקודה.

"שוב, זה לא משנה, כי רוב רבני ההתנחלויות פסקו כמו שאמרתי לך, שאסור לסרב פקודה".

כולל פקודה שמוגדרת על ידי רבנים כבלתי חוקית, של פינוי ישובים?

"אמרתי שהצבא הוא גוף הירארכי ועל הקצינים לציית לפקודות, גם אם סוברים אחרת". 

אתה מדבר על "רוח החיילים" - מה אתה בעצם עושה לרוח החיילים?

"אני יושב איתם, לילות שלמים. אני חי איתם. מדבר, מחבר אותם ליהדות".

הצבא מעודד אותך או חושש מפניך?

"יותר ממעודד. הרמטכ"ל דיבר על כך במפורש, שהחיבור של החיילים לרוח היהודית דרוש וחשוב לצבא ולרוח הלוחמים. כי היכולת הצבאית מורכבת מהכנה נכונה, מקצועית, אבל גם מרוח. בלי רוח, צבא לא יכול לעמוד".

הצבא היום רחוק מיהדות. מלבד החיילים הדתיים.

"לגמרי לא נכון. הרוח בקרב החיילים חד משמעית. הם גם אוהבים את הרוח היהודית ושומעים אותי ברצון רב. הם משתוקקים לזה. אני יושב איתם לילות שלמים והם שותים בצמא את הדברים. אני מוציא כל שבוע עלונים על פרשת השבוע, והחיילים צמאים לעלונים. אני מקבל כל הזמן מיילים, תגובות וטענות למה העלון לא הגיע השבוע".

מחיילים דתיים?

"בכלל לא. חיילים מכל הסוגים. דתיים וחילוניים".

איך עוברת תפוצת העלונים?

"רק במייל. מי שרוצה ביחידות להדפיס, מדפיס. אני שולח במייל".

אתה מגיע לכל היחידות?

"משתדל להגיע לכל יחידה. גם הנידחות ביותר. כי התפקיד שלי הוא להרים את רוח הלוחם. זה אחד משני התפקידים המרכזיים של מפקד, והתפקיד הזה מוטל עלי".

וזה 'פול טיים ג'וב'.

מדינת תל-אביב

את המשפחה הקמת כדתי?

"בדרך. אשתי היתה גם כן איתי בצבא".

והיא קיבלה את אורח החיים הקשה, המקריב?

"אתה רואה, אני בקושי מגיע הביתה. לא רואים אותי במשפחה. צריך להבין שאנחנו חיילים של עם ישראל, ולא משנה באיזה תפקיד".

ואתה יושב לך ככה ב'עק וועלט', באיתמר. למה?

"כי אני שונא את מדינת תל אביב. שם זה שיח אחר לגמרי, עם חלונות ראוה (בבוז) וסלוני כלות".

מה יש לך נגד סלון כלות?

"כי זה לא האמת. הולכים אחרי הדברים החיצוניים. אני רואה את איתמר כמקום יותר טוב, על אף שזה מקום שאין בו שום דבר, לא סלון כלות ואפילו בקושי חנות מכולת".

מה עושים לך החרדים בחיל האוויר?

"לא לזה אני מתכוון 'שירות'".

זה לא טוב?

"זה בסדר. אבל זה לא שרות, זה כמו פקיד שבא בבוקר לעבודה והולך בחמש. זה לא השרות לעם ישראל".

אומרים שהם עושים עבודה טובה.

"מסתבר שכן, אבל לא זאת הנקודה. זה כמו בן אדם שעובד בהיי טק ועושה עבודה חשובה".

מה אתה אומר על מה שמכונה "הנח"ל החרדי"?

"הנח"ל החרדי הוא יחידה מוערכת שעושה עבודה טובה".

אבל יש בה הכל, מלבד חרדיות.

"למה? חלק גדול מהחיילים, בערך חצי, הם חרדים".

אתה מתכוון לחב"ד?

"לא רק. הם לוחמים טובים ויש כלפיהם הערכה בצבא".   

"דת הממלכתיות"

אבל השאלה היא האם אתה יכול ללכת לצבא בלי לסמוך על שיקולי מי שמחליטים עבור החיילים.

הרב אביחי רונצקי, הוא דמות מלאה חיות, כל כולו, אפשר לומר, מסירות נפש. לא רק במובן של מוות, אלא גם של חיים. הוא חי במסירות נפש, ויש הרבה מה ללמוד מהסעיף המרכזי הזה של חייו. אבל צריכה האמת להיאמר, כי התמימות הזאת, הדבקות בדת ה'ממלכתיות', היא תופעה שרבים ניסו והתקשו להסביר אותה. דווקא בגלל הדביקות בתורה, בגלל ההקרבה למען עם ישראל, הדברים הרבה יותר קשים להבנה, והם נוגעים בנקודה הטעונה של הפלוגתא הקשה שכבר מתמשכת על פני דורות, בין הציבור החרדי לבין התופעה הדתית לאומית, שם אנשים טובים ביסודם הלכו שבי אחר הקסם הציוני, והסכימו להיות תחת הפיקוד החילוני, שהיום כולנו רואים לאן הוא מוביל. בוודאי כאשר החילוניות מתרחקת מכל דבר יהודי ופועלת נגד המדינה עצמה.

לסיום אנו שואלים את הרב אביחי רונצקי שאלות נוקבות לגבי גירוש גוש קטיף ואולי גירושים עתידיים.

אם תעמוד לפניך הברירה של ללכת עם החילונים או עם החרדים, את מי תעדיף?

(בחיוך גדול) "בוודאי שאת החרדים. מה השאלה?".

למה? הרי החילונים הם ציונים, החרדים לא.

"כי גם אם יש לי חילוקי דעות עם החרדים לגבי כמה נושאים חשובים, אבל אני יחד איתם בכל הנושא המרכזי של חיינו של לימוד תורה וקיום מצוות".    

הבעיה של הרב רפי פרץ שהיא היתרון מבחינת הממשלה, היא הרקורד שלו כבוכה על כתפי האלוף שבא לפנותו.

"הרב רפי פרץ עשה קידוש השם, והוא פעל נכון".

מה אתה היית עושה כרבצ"ר? משתף פעולה עם פקודה לפינוי ישובים?

"בוודאי שכן".

גם את איתמר?

"בוודאי. גם את ביתי שלי. צריך להבין כי צבא זה גוף הירארכי שבנוי על משמעת. אם אין משמעת אין צבא, ובלי צבא אי אפשר לקיים את מדינת ישראל".

כל פינוי שהממשלה תחליט עליו מקובל עליך?

"לא משנה מה העמדה הפרטית שלי, אבל אם המדינה מחליטה לפנות מקום, הצבא צריך לבצע את הפקודה".

כל מקום?

"כל מקום".

כולל ירושלים, ואפילו הכותל?

"אין טעם להיכנס לפרטים, אבל בעקרון הצבא צריך לבצע פקודות. כי זאת הדרך היחידה לקיים מדינה".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

ב'מרכז' חשבו אחרת ממה שאתה אומר. רבי אברהם שפירא פסק שצריך לסרב פקודה לפנות ישובים.

"זה לא משנה מה רבי אברהם שפירא פסק בנושא זה, כי רוב הרבנים בציבור הדתי, כולל רבני ההתיישבות ביהודה ושומרון, סברו כי אסור לסרב פקודה".

והגרוש מגוש קטיף וסיפור עמונה יכולים לעבור סתם כך לסדר היום?

"מחאה זה מהלך לגיטימי, אבל ביסודם של דברים מדינה צריכה להתנהל כדרך שמתנהלת מדינה, ופקודה שניתנת לצבא צריכה להתקיים".

מה עם הסבל של מגורשי גוש קטיף?

"ברור שיש משבר וצריך לעשות הכל כדי לאחות אותו. אנשים כואבים, וצריך לתת להם מענה". 

הראיון במלואו מתפרסם היום ב"שעה טובה"