אאא

בימים האחרונים התפרסם לשון הרע על ח"כ אמסלם, כביכול הוא נגד לימוד התורה בכוללים בלי עבודה בצידה. ובכן, אסור להאמין ללשון הרע כלל וכלל, ואינני מאמין שאכן כך אמר, אבל אתייחס לדברים ולא לאיש.

נאמר בשם הח"כ שציטט את "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון, האמנם?

התשובה נחרצת: לא. מי שאמר את הדברים הללו כנראה לא כל כך מבין מה שכתוב במשנה. הטור כתב, שכל החשש הוא כיון שאין לו ממה לחיות ויצטרך לחזר על הפתחים, לכן זה גורר עוון, אבל בדורינו שכל כולל נותן מלגה אין כל חשש.

נכון שהמלגה נמוכה, אבל מי שעוזב את לימוד התורה כדי לחיות חיי תענוגות, כנראה לא כל כך יודע למה באנו לעולם.

וכתלמיד נאמן של מרן הגר"ע יוסף, אבקש ללמד את בעל אימרה הנ"ל מה דעתו של מרן. יעיין בבקשה הח"כ הנכבד בספר ילקוט יוסף, סימן קנו. שם שואל המחבר איך מותר ללמוד תורה, והרי לא ראוי ליפול על הציבור, ומשיב שם שבדורות הראשונים היה כך, אבל כיום עת לעשות לה' הפרו תורתך. אם לא יקימו כוללים מכספי הציבור לא תוכל התורה להתקיים חלילה. וכמו שכתב האור החיים הקדוש, שבדורינו שנתמעטו הלבבות, הלוואי שילמד כיום כל היום ויטול פרנסתו מאחרים.

מי שמתרשל בלימודו, האם כדאי שיעזוב את הכולל?

התשובה נחרצת: לא.

בספר דרכי החיים, מובאת השקפתו הטהורה של מרן הגאון ר' מיכל יהודה לפקוביץ שליט"א, במעשה הבא:

מעשה באחד האברכים מכולל באחת מערי הארץ שלא חשקה נפשו בתורה, ולא למד כלום, ורצה ללכת ללמוד בבית ספר להכשרה מקצועית, וביקש ללכת ולשאול את מרן שליט"א מה דעתו.

והתשובה היתה, שאם באמת ברור בוודאות גמורה שהוא מבטל את זמנו לריק ואינו מסוגל ללמוד כלום, אין טעם שישב בכולל, ואם יוכל לצאת מלאכת כפיים שיצא לעבוד בזה.

אבל, יודגש, אסור בשום אופן ללכת להכשרה מקצועית. זהו הרס היהדות, שם מתחילים להכיר את העולם כשהאברכים עדיין צעירים, והדבר עלול חלילה לגרום שלא ישאר שומר תורה ומצוות כמו שצריך.

ואם אי אפשר בלי הכשרה מקצועית, עדיף שבינתיים ישאר לשבת בכולל ויקבל את האוירה השוררת במקום, וזו תשמור עליו, ובלבד שלא ישפיע לרעה על שאר אברכי הכולל.

הגר"מ שטרנבוך שליט"א, כתב בתשובה לאדם שרצה לצאת לעבוד (התשובה נמצאת בספרו תשובות והנהגות), שתלמיד כולל אינו סטודנט. אין גבול כמה צריך ללמוד, ואף אחד לא יכול לומר שהוא כבר למד כל צורכו והוא יכול לצאת לעבוד. על כל אחד מוטל ללמוד, כל חייו.

ואם הוא סתם מכלה את זמנו לריק, גם אז פעמים רבות עדיף שישאר ללמוד בכולל, אפילו שהוא לומד רק מעט, כיון שכך יכול להנצל מהחטאים המסתובבים בחוץ.

מי שנתמך על ידי הוריו, או על ידי מישהו אחר, ורוצה להתפרנס בכוחות עצמו, האם ראוי ישעזוב את הכולל?

התשובה נחרצת: לא.

הגר"מ שטרנבוך באותה התשובה כותב לאדם שלא חש בנח עם זה שהוא מתפרנס על ידי אביו או חמיו, ורצה לצאת לעבוד, והשיב לו שם שאינו צריך לחוש שלא בנח, כיון שהוא עושה בדיוק מה שמוטל עליו. ואדרבה, הוא זה שמטיב להם, כיון שבגללו הם זוכים לשכר החזקת לומדי תורה.

אדם שרואה שבנו לומד בכולל, ורוצה שילך לעבוד, מה ראוי לעשות?

התשובה נחרצת: שישאר בכולל.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

הגר"מ שטרנבוך, במאמר שכתב (בירחון עם התורה) הביא את דברי הגמרא, שאדם מחויב למול את בנו, וללמדו תורה ועוד, וכמו שברור לכל אם שאם אינו מל את בנו הוא מבטל מצוות עשה שמוטלת עליו, כך אב שלא מלמד את בנו, או מסייע לו ללמוד, הוא מבטל מצוה שמטולת עליו.

ויותר מזה, כתוב בגמרא: לעולם ימכור אדם כל אשר לו וישיא בתו לתלמיד חכם. כל אשר לו, כולל את ביתו, מכוניתו, נעליו, העופות שבמקרר שלו, והכל כדי לקנות לחתנו בית שיוכל לשבת וללמוד תורה בשקט. אם מישהו חושב שהגזמתי, שיסביר לי למה לדעתו הגמרא מתכוונת.

וכבר אמר החכם: תלמוד תורה כנגד כולם, הפירוש הפשוט הוא שתלמוד תורה חשוב כנגד כל המצוות, אבל יש עוד פירוש: צריך ללמוד תורה אפילו נגד כולם, כי אין כמעלת לימוד התורה.

נ.ב. המאמר אינו בא לדון בשאלה של תלמוד תורה על חשבון צבא, אלא רק על חשבון העבודה. כשאר תרומה למדינה ניצבת על הפרק יתכן שהדין שונה לכאן או לכאן, וכל אחד ישאל את רבו.