אאא

הרב בני לאו, רב בית-כנסת הרמב"ן בשכונת קטמון בירושלים, ראש בית המדרש לצדק חברתי ומראשי בית המדרש בבית מורשה, מוכר היטב בציבור הכללי בישראל. הרב לאו משתתף בפאנלים רבים שעוסקים בחברה ופיוס בין המגזרים השונים.

בעוד בציבור החרדי מייחלים ומתפללים לרפואתו של מרן פוסק הדור הגרי"ש אלישיב שליט"א, הרב בני לאו בחר להשמיע קול אחר, שספק אם מישהו בציבור החרדי יסכים איתו.

"בחדשות מוסרים שהטיפול האחרון ברב אלישיב כשל וכעת הוא מונשם ומורדם", כותב לאו בפייסבוק הפרטי שלו, "אני נזכר בתמונה של רבי יהודה הנשיא שקרס לתוך גופו ומחוץ לארמונו התגודדו התלמידים ושאגו בתפילה, על מנת למנוע ממלאך המוות להשלים את מלאכתו.

"שפחתו של בית רבי הייתה מהיחידים שראו את אדונה לא בדמיונות אלא כמראה בשר ודם - איש מיוסר מכאבים. בתחילה עוד בקשה שהתלמידים העומדים למטה יכניעו את מלאך המוות אך לאחר זמן שינתה את תפילתה וביקשה 'יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים'. הפילה לארץ כד של חרס ובנפילתו נשתתקו קולות התפילה ונסתלק רבי מן העולם.

עמוד הפייסבוק של הרב בני לאו

"מתפילתה של אותה שפחה למדנו הלכה שלעיתים נכון וראוי להתפלל להניח לנשמה להסתלק מן הגוף הבוגדני. כך מסיק להלכה הר"ן במסכת נדרים דף מ כפי שמביאו הרב משה פיינשטיין (אגרות משה חושן משפט ב, עג).

והרב לאו מקיש ממקרה זה לתפילות למען פוסק הדור: "אף אנו נתפלל שהרב יוסף שלום אלישיב, שחי כל חייו בצניעות ובמסירות במטרה לשמור על עם ישראל מחובר לתורתו, ימצא שקט ומנוחה ויסתלק מכל ייסורי הגוף, השתא בעגלא ובזמן קריב".

תגובת הרב לאו

לאחר פרסום הכתבה, הגיב הרב לאו בפייסבוק: "מישהו פרסם את מה שכתבתי בעניין תפילה להסתלקות היסורים של הרי"ש אלישיב באתר "ככר השבת" - כאלו היו דברי כפירה. לא אוכל להתגונן מול מי שמבקש להשמיץ ולעלוב.

"אולם לעצם העניין אני מבקש לצטט את המקור שעליו ביססתי את דברי. הסיפור של שפחת רבי יהודה הנשיא המתפללת שינצחו העליונים את התחתונים מצטרף לגמרא במסכת נדרים  (דף מ) המספרת על תלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה, לא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס ר' עקיבא לבקרו,... ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חיה, א"ל: רבי, החייתני! יצא ר' עקיבא ודרש: כל מי שאין מבקר חולים - כאילו שופך דמים.

"כי אתא רב דימי אמר: כל המבקר את החולה - גורם לו שיחיה, וכל שאינו מבקר את החולה - גורם לו שימות. מאי גרמא? אילימא כל המבקר את החולה - מבקש עליו רחמים שיחיה, וכל שאין מבקר את החולה - מבקש עליו רחמים שימות, שימות ס"ד? אלא, כל שאין מבקר חולה - אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות.

"על גמרא זו כותב הר"ן: אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות - נראה בעיני דהכי קאמר: פעמים שצריך לבקש רחמים על החולה שימות כגון שמצטער החולה בחליו הרבה ואי אפשר לו שיחיה כדאמרינן בפרק הנושא (כתובות קד - הסיפור על רבי) ומשום הכי קאמר דהמבקר חולה מועילו בתפלתו אפי' לחיות מפני שהיא תפלה יותר מועלת ומי שאינו מבקרו אין צריך לומר שאינו מועילו לחיות אלא אפי' היכא דאיכא ליה הנאה במיתה אפי' אותה זוטרתי אינו מהנהו.

"מדברי הר"ן אנו לומדים שיש מציאות של חולה הנוטה למות שהרופאים אומרים שמיצו את יכולתם האנושית לרפא והוא נתון במציאות של סבל - שמבקשים ומתפללים מהקב"ה שיגאל את האדם מהגוף הכולא את הנשמה. זכותו של כל אדם, ובודאי של גדול ישראל כרב אלישיב, להיות משוחרר ממסגרי הגוף הכולאים את נשמתו".

ואנו, נמשיך להתפלל עבור רבי יוסף-שלום בן מושא חיה לרפואה שלמה!