אאא

הסערה בעניין בית-הספר בעיר עמנואל העלתה מחדש את העניין העדתי. התקשורת מיהרה לחרוץ דין ולקבוע כי מדובר בהפרדה על רקע גזעני, אבל כשנכנסים לפרטים ולעובדות מתברר שהסיפור אינו פשוט כל-כך.

גם כשמעיינים בהחלטת בית-המשפט העליון רואים שאין זה עניין של שחור ולבן, אלא שהתקשורת אינה מניחה לעובדות לקלקל את הכותרות.

איננו בקיאים בכל פרטי הפרשה, אבל יש עובדות שמשום מה מתעלמים מהן. מתברר שבמגמה החסידית יש 27 אחוזים של בנות ממוצא ספרדי, וכמו-כן במגמה הרגילה יש 23 אחוזים של בנות ממוצא אשכנזי.

ההורים טוענים שוב ושוב כי ההפרדה אינה קשורה כלל לנושא העדתי, אלא לרצונם לחנך את בנותיהם באווירה חסידית וחרדית יותר, וכל בת המתאימה לדרישות מתקבלת, בלי קשר למוצאה.

העובדה שיותר מרבע מהתלמידות במגמה החסידית באו ממוצא מזרחי תומכת לכאורה בטענת ההורים. עובדה היא שגם במגמה הכללית יש בנות ממוצא אשכנזי, שלא נתקבלו למגמה החסידית. אז אולי לא כצעקתה?

שופט מזרחי אחד

קול אמיץ נשמע השבוע מפיו של העיתונאי בן-דרור ימיני מ'מעריב'. כדאי לקרוא את הדברים שהוא כותב:

"המקום הטבעי ביותר שבו יהיה שוני, הוא העולם החרדי. עניין של מסורות ומורשות ונוסחי תפילה. כך שאם במסלול חסידי יש למעלה מרבע מהתלמידות ממוצא ספרדי – אין כאן שום הוכחה לגזענות... 

"לפי החלטת בג"ץ, החלוקה הבלתי פרופורציונלית היא הוכחה לאפליה. בתקשורת זה הפך לגזענות. האומנם? בבית המשפט העליון יושב היום שופט מזרחי אחד, אדמונד לוי. אחד מתוך 14. זה בערך שבעה אחוזים. ייתכן שיש עוד אחת. אולי נגיע ל-14 אחוז. זה הרבה פחות מהמגמה החסידית, שעליה יצא קצפו של השופט אדמונד לוי. עכשיו צריך לשאול, היכן הדרישה לשוויון, גם ברמה העדתית, גבוהה ומוצדקת יותר – במסלול חסידי בבית ספר חרדי, או שמא בבית המשפט העליון?".

ועוד משפט חשוב שהוא כותב: "מדינת ישראל הכירה בחינוך מגזרי. כך בתי הספר לאמנויות, כך בתי הספר הייחודיים, כך רבים מהזרמים הבדלניים. ספק אם באותם בתי ספר אליטיסטיים יש אחוז ספרדיות גבוה יותר מהמגמה החסידית. אבל להם מותר. הם עושים את זה כדת וכדין. יש להם קריטריונים".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

גישה שוויונית ומכבדת

נדגיש ונבהיר: הפליה בין יהודים על רקע עדתי היא דבר פסול בתכלית. לאורך ההיסטוריה היו בעניין זה גלים לכאן ולכאן. היו תקופות ומקומות שהספרדים נחשבו עילית ואילו אשכנזים נתפסו נחותים, והיו תקופות ומקומות שהמגמה התהפכה. לזה ולזה אין מקום.

בפרשת השבוע אנו קוראים על העלאת הנרות במנורת המקדש. היו בה שבעה  קנים, שמייצגים את הגוונים בעם-ישראל. כל אחד ואחד מהם הוא נר מאיר, באור המיוחד האופייני לו. אין פסול בשמירת המסורות הייחודיות לכל עדה וקהילה, אבל הגישה צריכה להיות שוויונית ומכבדת לכל הגוונים.

בימינו גם נעלמים הבדלי התרבות והמנטליות בין העדות. כולנו לומדים את תורתם של גדולי הדורות האשכנזים והספרדים, נהנים מסיפורים על צדיקי אשכנז וחכמי ספרד, וחיים זה במחיצת רעהו. התהליך הטבעי הוא של התקרבות והתחברות, ואין צורך להוציא את השד העדתי מהבקבוק וללבות מתחים מיותרים.

עדיין יש הרבה לתקן ולשפר בתחום הזה. דעות קדומות ונטייה למחנאות ולכיתתיות אינן נעלמות ביום אחד, אבל תהליכים כאלה אין מובילים בכוח ובכפייה, מתוך השמצות והתעלמות מעובדות. ההתקרבות נוצרת כבר מאליה, והיא אורכת זמן, וכולנו צריכים לסייע לה, כדי שכל קני המנורה יאירו ויפיצו את אורם.

(המאמר מתפרסם בעלון הנפוץ בישראל - שיחת השבוע)