(צילום ארכיון: אלי סגל)
אאא

הפילוג החרדי: בסוף השבוע האחרון, נשא ראש ישיבת קול יעקב הגאון רבי יהודה עדס שיחה תורנית בפני תלמידי ישיבתו, בה התייחס להוראת שנתן קודם הבחירות לתלמידיו, וכן להליכותיהם של גדולי ישראל, כשהוא יוצר הפרדה ברורה בין הרבנים לעסקנים.

"אני רוצה לספר", פתח הרב עדס את דבריו, "עובדה שמזה נראה גדלותם של גדולים. ביום ראשון אחרי שמסרתי את ההודעה מה אנחנו בוחרים (באותה הודעה בה קרא הרב עדס לבחור באחד המקומות ב'עץ', בניגוד לדעת חלק מגדולי הדור. י.כ), התחילו להגיע טלפונים בנוסח שר' חיים מבקש שאני יחזור בי, ושר' אהרן לייב ור' חיים מקפידים עלי מאד וכועסים, ככה הייתה סדרה של הטרדות שלשה ימים, לא נעניתי לזה כי לא האמנתי, כי את הגדולים האלה אני מכיר עוד לפני שנולדו כל העסקנים האלה, והייתי בטוח שאין בזה אמת".

"לפנות ערב הגיעה ידיעה שר' חיים קורא לי" סיפר הרב עדס, "לא האמנתי גם כן, אבל הייתה פה נקודה, אם יתפרסם עכשיו שר' חיים קרא לי ואני לא באתי, אז זה לא כבוד התורה, אז חשתי לזה, למרות שהרגשתי לא טוב בצורה נוראה, מבחינה נפשית ממש הוציאו אותי מגדרי כל העניינים האלה, כל ההטרדות האלה, קמתי ונסעתי לר' חיים".

"סיפרתי לו גופא דעובדא היכי הוה, שאנחנו חלק מדגל בעולם התורה, והוציאו אותנו ולא השאירו אף אחד והיה מזה עוגמת נפש ויסורים, והחלטנו שלא נצביע להם כי הם הוציאו אותנו. אז הוא אמר לי ככה, העסק הזה שהיה לכם עגמת נפש זה ייסורים, הוא אמר לי תעשו ככה תלכו עכשיו לר' אהרון לייב ותגידו שעשו לכם עוולה ושיכתוב שחייבים לתקן את זה ושיחתום ותבואו אלי וגם אני אחתום, אני לא הלכתי לתקן עוולות, בכל אופן, אמרתי לו עכשיו השעה תשע, אני צריך לטלפן לקריית ספר להגיד שיצביעו ג'? אז הוא אמר לי אל תגיד להם כלום!".

 (צילום ארכיון: אלי סגל)
קיבל את הרב עדס בכבוד, הרב קנייבסקי (צילום ארכיון: פלאש 90)
הגדלה

"משם הלכנו לר' אהרון לייב וגם סיפרתי לו גופא דעובדא והבין את זה מאד. למה אני מספר את זה לבחורים? אנחנו בישיבה כל היום מדברים על שתי דינים, שני עניינים, נושאים נפרדים, אז אני רוצה שבחורים יידעו שגדולים ועסקנים זה שתי דינים לגמרי, זה שני נושאים נפרדים ואין קשר בין אחד לשני".

"הגדולים נשארים בגדלותם, ר' חיים מצאנו אותו יושב ליד הגמרא ור' אהרון לייב יושב ואומר שיעור ובחוץ כולם יושבים וגועשים בקללות וחרמות, לא היה ולא נברא, אני אומר לכם אני גם מלכתחילה לא חששתי".

"החזון איש אומר שאיך שיוצאים ממנו כבר שומעים שאומרים בשמו הפוך ממה שאמר, לא עברו כמה דקות איך שיצאנו טלפנו לר' יואל ואמרו כזה נוסח, שהרגשתי לא טוב אז פחדתי מהקללות של ר' חיים, והלכתי לבקש מחילה".

"אבל לא לזה כיוונתי בדברי, התכוננתי להגיד שלא יעלה על דעתו של אדם כחוט השערה חס וחלילה שיש כאן זלזול בר' חיים או בר' אהרן ליב או בר' שמואל אויערבאך, כולם גדולי עולם ולכולם יש לנו הערכה והערצה, ואנו מתבטלים אליהם".

"צריכים להגיד דבר אחד, אני מקנא בכם איך שעברתם את הימים האלו, באיזה התמדה. טלפנתי לחתני ר' יצחק שיבוא לישיבה לספר את הסיפור הזה, והוא חוזר אלי, למי אני יספר, כולם יושבים ולומדים, האם אבטל אותם מלימוד? זה היה בשבילי הדבר הכי משמח, זה לא פשוט החיזוק שהישיבה עברה בימים האלו, ממש שמחת עולם".

 (צילום ארכיון: אלי סגל)
קיבל על עצמו קללות שלא היו, הרב אוירבך (צילום: פלאש 90)
הגדלה

"אבל תזכרו לעולמים שמעולם לא זלזלנו בשום אדם גדול, מה שקמתי ונסעתי אתמול זה היה לפנים משורת הדין, ר' חיים יקרא לי? הוא קיבל אותי בכבוד, לא זה הנושא, אבל כמו כל פעם, חשבתי כל הדרך שאני אגרום עגמת נפש לר' חיים, אחד טלפן לי שתקעתי סכין לר' אהרן ליב לא בגב, אלא בבטן, אני תוקע סכינים? איזה נוסח?".

"אז תדעו שמפיהם של גדולים לא יצא לא קללות ולא כלום, ומה שר' שמואל אויערבאך אמר "עלי קללתך בני", כי הוא ידע שאין קללות, שהרי הוא לא היה מקבל על עצמו קללות. זהו זה וה' יעזור".