אאא

פרידה אישית מתפקיד שר בישראל, כמוה כהחזרת הנשמה הפוליטית לכור מחצבתה. ביום בהיר, נגזר על אדם להיפרד מהרכב המפנק, מהמאבטחים והסטטוס, מצוות העוזרים והחנפנים ומעדת המזכירות. לא פלא שהחברים החרדים לשולחן הממשלה בקדנציה האחרונה, לא מצאו לנכון להתייצב בראשית הישיבה ולהניח זר על קברם, למעט נהרי שלא החסיר דקה ועל כך עוד יסופר.

לא רק מישיבת הממשלה הם הבריזו. הש"סניקים בחרו שלא לקיים השבוע ישיבת סיעה, והיו להם סיבות טובות: אריאל אטיאס ואיציק כהן חיתנו בת, מרגי בירמץ בן. אלו אינן השמחות המשפחתיות הראשונות במשפחות בכירי ש"ס, אך נשותיהם מעולם לא זכו ליד מסייעת ולעזרה צמודה, כמו בשמחות שנערכו השבוע. רעייתו של אחד השרים לא הבינה מה עובר על הבעל הטרוד דרך כלל, שלפתע גילה התעניינות ערה בתפריט הקינוחים. "בשמחות קודמות", היא הזכירה לו, "הייתי צריכה לריב איתך כדי שתעיף מבט על תפריט המנה העיקרית". ככה זה כשיש זמן פנוי.

לרגל השמחות השורות במעונם, העדיפו הש"סניקים להעסיק את עצמם בארגון שמחות שבע-ברכות, אבל הסתובבו בשמחותיהם שלהם, עם פרצופים של 'שבעה', רוקדים ובוכים. דרעי הוא אולי היחיד שסיפק תירוץ קרוב למציאות כשהבהיר כי ייעדר עקב אזכרה. מה שנותר לחברים זה לומר באווירת הדיכאון, ק-ל מלא רחמים.

אפרופו חתונות ושמחות, גם לאלי ישי היה השבוע אירוע משלו, ובעקבותיו באה לעולם הודעה נרגשת שעוררה אצל כל נמעניה תמיהה. דווקא בזמן שחבריו מנסים לשקם את מאזן האימה מול הכיפות הסרוגות ומאיימים בנקמה כואבת ומרה, מצא ישי לנכון לשגר מסרון ארוך ומייגע שבמרכזו המסר: מתיישבים יקרים, אל דאגה, למרות כל מה שחטפנו, נהיה לצדכם ונתמוך בכם גם בפינוי הבא.

מה גרם לאלי ישי לשבור את המילה של משה גפני, איציק כהן ויתר החברים שעלו על בריקדות ושיגרו חיצים ובליסטראות? "הייתי בסוף-השבוע שעבר בחתונה", כך ישי בתגובה לשאלה, "ופגשתי מצביעים כאובים שלנו ששמעו את האמירות שהגיעו מכיווננו על הנטל של ההתנחלויות. הם היו מזועזעים ומחו על האמירות הקשות, ואם זה יימשך, אין לי ספק שנראה את התוצאות בבחירות הבאות".

איציק כהן הוא אומנם בעל המימרא, אבל מי ששיגר את הכהן לאיים בהקרבת קורבנות ועודד אותו להוביל את המסר היה אריה דרעי. ישי שהיה מודע לכך ניסה להתנגד לקו המנחה בישיבת הסיעה בשבוע שעבר, וסיפר כי כמה מהרבנים הדתיים-לאומיים, הביעו באוזניו מחאה נגד החרמת החרדים. האמירות שנלחשו לאוזניו של ישי, הפכו השבוע למכתב פומבי. לא שזה הועיל משהו. מבחינתו של בנט, שהרבנים המיושנים ימשיכו לכתוב מכתבים ולשגרם במעטפות עם בולים. הוא, את המסרים שלו, ממשיך להעביר ברשת הווירטואלית, ובמקום לדבוק בתלמידי-חכמים, הוא נדבק ללפיד כמו בול למעטפה.

אבל לא איש כאלי ישי ייתן לעובדות לבלבל אותו. המסקנה שלו הינה שאם ש"ס תתמיד בקו השמאלני החדש היא תפסיד פעמיים: "גם נפסיד מצביעים וגם נגרום לאנטגוניזם בקרב הרבנים וציבור המתיישבים שתומכים בנו. לכן מצאתי לנכון לומר בבירור שעם כל מה שקרה, לא נפקיר את אחינו המתיישבים ביום פקודה".

זו כאמור, הפרשנות הרשמית של ישי ומבלי להטיל ספק בכנות הדברים, יש גם הסבר הרבה פחות רשמי אך הרבה יותר משכנע: ישי מנהל קרב מאסף על-מנת שדרעי לא יקבל לידיו את מושכות היו"ר. מבחינתו, זהו קרב של להיות או לחדול.

חייבים להודות שאלי ישי עושה לחבריו להנהגה בית-ספר לתקשורת, וזאת למרות שיועץ התקשורת שלו חצה את הקווים. את אטיאס כבר שלחו בסביבתו ל'עסקים', על דרעי נכפית הריצה לראשות עיריית ירושלים – ממש, כופים אותו עד שיאמר 'רץ אני'. ובינתיים, ישי נהנה מכל רגע שבו אנשי הבית היהודי מציגים את דרעי כשמאלן ותולים בו את יחסי אי-האמון שנוצרו בין הבית היהודי לחרדים. אם אפשר לחדד את המסר ולהצטייר כימני האחרון שנותר בספינה הטובעת, למה לא לעשות זאת, ובמידה לא מבוטלת של הנאה?

כשדרעי הבין השבוע לאן הרוח נושבת, הוא הרים טלפון נוסף לנפתלי בנט: "דיברנו בשבוע שעבר, והבטחת שאתה מפסיק את הפרסומים השקריים, שכביכול אני לא הסכמתי ללכת איתך לברית. אם יש לך מילה, תעמוד בהבטחה".

בנט נשבע בכל היקר לו, שאת מה שהבטיח – הוא גם קיים. ליתר ביטחון הוא ביקש לבדוק שוב וחזר עם תשובה. "בדקתי, ואולי כדאי שגם אתה תבדוק מדוע גורמים בתוך המפלגה שלך מטריפים את החבר'ה בבית היהודי, ומבקשים מהם שייצאו לתקשורת ויספרו שדרעי השמאלן הוא זה שטירפד ציר בין הבית היהודי לש"ס", אמר בנט לדרעי, שנאלץ לבלוע את הלשון.

המסקנה של דרעי הינה, שככה לא בונים תנועה, וכפי שאומרים בסביבתו: "אריה החליט שהוא, עם היצור המוזר הזה של השלישייה, פשוט לא מוכן להמשיך, יהיה מה שיהיה. אי אפשר לעבוד כך, ואם הוא לא יקבל את ההנהגה בקרוב, גם יינתן לכך ביטוי פומבי". בינתיים, דרעי שומר על זכות השתיקה, על-אף שעל סמך ניסיונו, הוא יודע טוב מכולם של"זכות" הזאת יש אופי מוזר. כשמשתמשים בה יותר מדי, היא הופכת ל"חובה".

אלי ישי, אגב, יכול להירגע, לפחות בתקופה הקרובה. במוקד השליטה ברחוב הקבלן אין הרבה פנאי לעיסוק ב"זוטות" כמו פירוק השלישייה והתפרקות המפלגה. שם עסוקים עד מעל לראש, בעניינים הרבה יותר חשובים, דוגמת התחקיר של רביב דרוקר על בד"צ בית יוסף שעל-פי פרסומים זרים, אמורים להיחשף בו ממצאים מדאיגים. וכפי שהתבטא השבוע בכיר בבד"צ המשפחתי, "כבר השלמנו עם השחיטה של דרוקר. עכשיו כולנו עסוקים בכיסוי הדם...".

 סדרת חינוך

אלי ישי, כדרכו, רקד השבוע על כל החתונות. לא רק ב'חתונת המתנחלים' הוא השתתף, גם לישיבת הממשלה האחרונה הוא הגיע לבסוף, באיחור מופגן, וסקר את מה שנעשה במשרדו במהלך הקדנציה האחרונה. נתניהו יצא מגדרו כדי לפרגן: "עשינו ביחד דברים גדולים, ובראשם הטיפול בתופעת המסתננים". אלי ישי הרגיש כמו עובד זר שהמעסיק מרעיף עליו מילים טובות, רגע לפני שהוא נפרד ממנו לשלום ומעלה אותו על המטוס, היישר לארץ גזירה.

נתניהו לא מחלק מחמאות בלי סיבה. כמו מאמן המעוניין להשאיר על ספסל הקבוצה שחקני חילוף איכותיים, הוא ישמר את הקשר עם החרדים כדי שיוכל להשתמש בהם ולצרפם לממשלה לעת צרה. כשהסתיימה ישיבת הממשלה, ניגש ביבי לישי: "אלי, תדע שאני נלחם בשבילכם כדי שגדעון סער יישאר בחינוך, גם במחיר של משבר עם יש עתיד", אמר נתניהו לישי, ורץ לשווק את אותה סחורה, לאוזניו של גדעון סער.

לא כל הנציגים החרדיים קונים את חלקלקות הלשון של נתניהו וביטוי לכך יינתן בקרוב על-ידי מרן הגר"ע יוסף, ששפך השבוע אש וגופרית על ראשו של נתניהו, אותו הגדיר "כפוי טובה", כשהוא מצמיד לאישיותו דימויים מעולם החי שלידם 'העז העיוורת', היא חיית מחמד. "אי אפשר לעצור אותו", התבטא השבוע אחד מבני הבית שהעריך כי לתחושות הללו, יינתנו 'הדים נרחבים' באחת הדרשות הקרובות.

אפרופו אש ותימרות עשן – גם כלפי הנשיא שמעון פרס, יש למרן טענות ומענות: "אנחנו בחרנו בו למרות שזו הייתה ממשלת ימין. ריבלין שאנו אוהבים בא לכאן וביקש תמיכה אבל תמכנו בפרס. למה עכשיו הוא לא אומר כלום על זה שמחרימים אותנו? איפה הכרת הטוב שלו?".

מרן הגר"ע יוסף, שפך השבוע אש וגופרית על ראשו של נתניהו, אותו הגדיר כ"כפוי טובה", כשהוא מצמיד לאישיותו דימויים מעולם החי שלידם 'העז העיוורת', היא חיית מחמד. אפרופו אש ותימרות עשן – גם כלפי הנשיא פרס, יש למרן טענות ומענות: "אנחנו בחרנו בו, למה הוא לא אמר כלום על זה שמחרימים אותנו?"

נתניהו מודע לעוצמת הזעם. הוא לא ממש סופר את החרדים בשלב זה, אבל מבין שייתכן מאוד ויזדקק להם בסיבוב הבא, ולכן הבטיח להילחם עד טיפת דמו האחרונה של סער, על העמדה המשמעותית האחרונה שעדיין לא הועברה לידי היריב, נכון לרגע ההבטחה.

ראש-הממשלה ידע על איזה כפתור ללחוץ. לנגד עיניהם של הנציגים החרדיים התהוותה השבוע מציאות הרת אסון. אחרי שההלם הראשוני חלף וההישארות באופוזיציה הפכה לעובדה מוגמרת, החלו הנציגים החרדיים להחזיק אצבעות דווקא ליאיר לפיד: הם ייחלו והתפללו בכל ליבם, שלפיד ינצח את ליברמן ויכבוש את משרד החוץ. לדאבון ליבם, לפיד נכנע והסתפק באוצר, כך שלמרבה האירוניה, ההפסד הכמעט יחיד של לפיד במו"מ הקואליציוני, בא על חשבון החרדים.

מכל הגזירות שמרחפות מעל לראשנו, הגזירה המשמעותית ביותר הינה העברת השליטה על משרד האוצר וועדת הכספים גם יחד, לידי 'יש עתיד'. אם אכן זה מה שיקרה, המשמעות המעשית הינה, שגם אם ראש הממשלה או אחד מהשרים הליכודניקים תאבי הקשר העתידי עם החרדים, ירצו לפנק ולהעביר חצי גרוש בהבלעה – הם לא יוכלו לעשות זאת כל עוד לפיד בסביבה.

על הקופה יישב שר האוצר יאיר לפיד, שמבין כי במציאות הכלכלית הזוועתית שהוא נקלע אליה, ההישג היחיד שהוא יוכל להציג יהיה סגירת הברז של תקצוב החרדים. אם לפיד יצליח לכפות את רצונו  ולאייש את כס ראשות ועדת הכספים בנציג סיעתו, כי אז זרועו הארוכה של שר האוצר החדש תגיע עד לוועדת הכספים, כך שהמוביל הארצי התקציבי יהיה חסום משני הכיוונים, גם בפתח הכניסה וגם בסכר היציאה.

במציאות דיכאונית שכזאת, מה שנותר לנציגים החרדיים זה רק לייחל שלפחות משרד החינוך לא ייפול לידיים עוינות. שילוש לא קדוש של החזקה משולבת על-ידי לפיד הבן: באוצר, בוועדת הכספים ובמשרד החינוך, יגרום לפוליטיקאים החרדיים להתגעגע ללפיד האב.

הנציגים החרדיים הם הסתגלנים הכי גדולים. אחרי שהבינו שעל האוצר (וכנראה גם על ועדת הכספים) אפשר לומר קדיש, התארגנו החברים ליום תפילה וזעקה כשהם מפצירים בראש-הממשלה לבל יפקיר את השר המכהן גדעון סער.

מכל שלושת התפקידים, משרד החינוך הוא המשמעותי ביותר עבור החרדים. שר לעומתי, יכול לעצור בהבל פה תקציבים של מאות מיליונים. די בכך שיורה לפרקליטות המדינה להעביר לבג"ץ תשובה עוינת בעתירות הליב"ה והישיבות הקטנות שעומדות על הפרק. מספיק שהשר החדש לא ישנה את נוסח התקנה של תקצוב הישיבות, כדי שהזרמת הכספים תופסק באחת, עד שתצא נשמתנו.

סער הוא אולי היחיד מבין שרי הממשלה שאם ירצה לנהוג בהוגנות, יידע לתחזק את החרדים גם בעת צרה ומצוקה. מדובר באדם שמכיר כל חדר במשרד, אולי יותר מדי. אין לו בעיה לנזוף ביועצים משפטיים ולא תהיה לו בעיה להתעמת חזיתית עם לפיד, אם רק יחליט.

שר החינוך הוא רץ למרחקים ארוכים. הנציגים החרדיים מאמינים כי הקרע מול הליכוד, וההבנה שבסיבוב הבא החרדים לא יזוהו אוטומטית עם הימין, יגרמו לסער להתנהג כלפינו ביתר הוגנות, כמי שלוטש עיניים, אי שם ביום שאחרי, לתפקיד יו"ר הליכוד. אשרי המאמינים.

נכון לכתיבת השורות הקרב עדיין לא הוכרע. מי היה מאמין שמאיר פרוש, ושאר החברים החרדים אשר כעת חיה, בראשית הקדנציה הקודמת, ראו בסער אויב, יחזיקו אצבעות לשר המכהן ויתפללו להישארותו במשרד החינוך. אם סער רק היה מבקש, החרדים היו מתייצבים להעיד עדות אופי לטובתו במשטרת ישראל. צדיק שכזה, ממש אחד מל"ו.

 הכישלון לא יתום

החרדים לא אוהבים מבחנים. אפילו מבחן קליל כמו המיצ"ב עושה להם בחילה, אבל במבחן הקואליציוני הם ישמחו לעמוד בהצלחה במועד ב'.

אל תאמינו לכל ההצהרות הלוחמניות. האופוזיציונרים החרדים מצהירים שיעשו את המוות באופוזיציה, אבל בסתר ליבם הם מתים להיכנס לקואליציה. כבר מעכשיו מדמיינים הלוחמים האלמוניים את הסיטואציה ומקווים שתתרחש במהרה, בהנחה שהממשלה הזאת, לא תחזיק מעמד לאורך זמן. איך אמר השבוע אחד מבכירי הליכוד? "לכאלו בני זוג מסוכסכים, אפילו יאיר לפיד הליברלי לא היה מסכים לסדר קידושין".

ברוח ההשוואה הזאת, החרדים נסמכים על דברי חז"ל שהקדימו את מסכת גיטין לקידושין כדי להקדים רפואה למכה. אז רפואה יש, רק שהמכה כבר תבוא: משבר על רקע מדיני שיביא להכנסת העבודה והחרדים; משבר כלשהו שיביא לפרישת לפיד. ממש לא חשובה הסיבה. כל משבר בזוגיות, יתקבל בברכה.

מי היה מאמין שמאיר פרוש, ושאר החברים החרדים שכעת חיה, בראשית הקדנציה הקודמת, ראו בסער אויב, יחזיקו אצבעות לשר המכהן ויתפללו להישארותו במשרד החינוך. אם סער רק היה מבקש, החרדים היו מתייצבים להעיד עדות אופי לטובתו במשטרת ישראל. צדיק שכזה, ממש אחד מל"ו

אריה דרעי, מפוכח מאי פעם, מאמין שהסיטואציה הזאת יכולה להתממש בכפוף למה שיוכרע בסוגיית השוויון בנטל: "הרי אם בפועל יחוקק חוק שלא נוכל לעמוד בו, לא תהיה לנו שום אפשרות להיכנס על בסיס כזה לממשלה וגם נתניהו לא יוכל, ציבורית, להחזיר את הגלגל לאחור ולשנות את החוק".

קווי היסוד של הממשלה אינם מותירים מרחב מחיה לנציגות החרדית בסוגיית השוויון בנטל, אבל משלב ההצהרה הקואליציונית ועד לשלבי החקיקה הדרך ארוכה.

הכישלון החרדי לא יתום וכל הנציגות החרדית שהלכה אחרי ביבי כמו אחרי עז עיוורת, שותפה לו. כיתר חבריו להנהגה החרדית, גם דרעי נכשל במועד א'. כן-כן, תירוצים טובים לא חסרים, אבל מבחן התוצאה הוא מבחן אכזרי: כל הסיבות והנימוקים שבעולם לא יעמדו לנבחנים, כשהתוצאה לא סופקה.

לאריה דרעי, אולי יותר מכל שאר החברים, יש מועד ב' כדי לתקן את הציון. החברות ההדוקה עם איווט שלא עמדה במבחן הכניסה לקואליציה, תיבחן שנית בוועדת החוץ והביטחון – שמתוקף סמכותה, אמורה לעסוק בסוגיית השוויון בנטל.

איווט לא חשוד בחרדיות-יתר, והוא יוכל להציג את עמדותיו כאמירות עקרוניות שמטרתן אינה חנופה לחרדים. דרעי הוא חבר זמני בוועדת חוץ וביטחון, וסביר להניח שיהפוך לחבר קבוע, גם אם יהיה מי שינסה להפריע. אם איווט באמת 'החבר הכי טוב', הבה ונראה אותו פעם אחת ולתמיד מספק את הסחורה ומשתתף בנטל הכבד של דרעי – לא בעיריית ירושלים, אלא בוועדת חוץ וביטחון. אם דרעי יצליח במועד ב', כולנו נקבל ציון 'עובר'.

 האט הער געזאגט

לא איש ממלכתי הנצמד לכללי הטקס כמשולם נהרי יוותר על השתתפות בישיבת הסיום של הממשלה. ביום ראשון האחרון, לבש השר את החליפה המכובדת ביותר בגרדרובה והתייצב במליאת הממשלה. משולם בא כדי לומר שלום לכורסת המיניסטר שהנעימה לו את ישיבות הממשלה בימי ראשון, במהלך שתי הקדנציות האחרונות בהן כיהן כשר לענייני משהו.

מי שחווה את הישיבות הללו יודע לספר שאין דבר יותר משמים מאשר לפתוח את השבוע בהרצאה ארוכה של נתניהו הטופח לעצמו על השכם, ולאחריה סדרת דיונים - שאת החלק המעניין בהם, ניתן ממילא לקרוא בעיתוני סוף-השבוע. לא הבא, אלא זה שחלף.

הישיבות הטרחניות, גורמות לשרים שעצבי ברזל אינם הצד החזק שלהם, לנוע ולזוע באי נוחות. לצאת ולהיכנס, ואם אפשר – להבריז לגמרי באמתלה כלשהי של דיון דחוף במשרד שאינו סובל דיחוי. שלושת שרי ש"ס וסגן השר במעמד שר, יעקב ליצמן, שתפס מקום קבוע בישיבות הממשלה, סובלים כידוע מבעיות קשב וריכוז ונהגו להיעדר תכופות מהישיבות. נהרי רגיל להגיע ראשון ולצאת אחרון ולפיכך הניח, שהימצאותו לבד בחדר, היא זמנית בלבד, עד לבואם באיחור של שאר החברים החרדים, כנהוג וכמקובל.

סבלנות ומתינות הן תכונות הבסיס של השר התימני שמיעט להחסיר וכדי שלא להשתעמם, מצא לו פתרון שאומץ לאחר מכן על-ידי יתר השרים. נהרי, מחלוצי השרים המשתמשים באייפד, נהג לגלוש בו, להנאתו המשרדית (בענייני עבודה, כמובן), תוך כדי ישיבות הממשלה. ובא לציון גולש.

עם כל הכבוד לעובדה שמדובר בישיבת סיום קדנציה, הפעם האחרונה הזאת הייתה משמימה במיוחד היות והשרים נתבקשו לסכם את ענייני משרדיהם ועשו זאת בטרחנות יתירה ובפרגון עצמי מופרז. וכך, מצא עצמו משולם מפיג את השעמום בשיטוט שגרתי בעולם הווירטואלי, וכשעשה זאת גילה לתדהמתו שהחברים כלל לא מתכוונים להגיע. כותרות אתרי החדשות דיווחו בחגיגיות כי השרים החרדיים "החרימו" את הישיבה. ורק לנהרי, אף אחד לא גילה דבר.

בטרם הספיק השר לעכל את המידע על בטן מלאה בבורקס, פנה אליו ראש-הממשלה: "אני שמח שיש לנו נציג חרדי בישיבה האחרונה", אמר נתניהו, "משולם, הגיע תורך. סכם לנו את פעילות משרדך".

לבקש משר בלי תיק לסכם את ענייני משרדו, זה בערך כמו לבקש מיו"ר ועד הישיבות החדש לספק נתוני-אמת על מכסת הפטורים שחילק בתקופה האחרונה. נתניהו חשב שנהרי יסתפק במילות נימוסין, אבל לא ידע עם מי הוא מתחיל. נהרי אומנם שימש כשר בלי תיק, אבל נערי האוצר נתקפו בעוויתות וב'טיקים' כל אימת שהאיש התקרב לרדיוס התקציבי שלהם. נהרי שהיה אחראי על התקציב הקואליציוני בש"ס, לא גנב סוס או שניים, אלא אורווה שלמה.

השר נהרי הופתע: "לא תכננתי לדבר אבל אם כבר שאלת - אומר לך מה עשיתי", אמר השר לחברה ולמורשת ישראל ולא הפסיק לדבר: "יזמתי את פרויקט 'מורשה' לביקורי סטודנטים ישראליים בארץ – תוכנית טובה בהרבה מ'תגלית'; דאגתי בשיתוף פעולה עם הסוכנות לקליטה מיטבית לעולי תימן והבאנו לכך שלא יישארו יותר מחצי שנה במרכזי הקליטה; הפעלתי את פרויקט 'נוחם' לנערים בסיכון; שימרתי גם את פרויקט 'חפציבה', להעמקת לימודי יהדות בקרב ילדים יהודיים במדינות חבר העמים...".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

בשלב הזה נתניהו הרגיש כמו אותו אחד שפוגש בקרוב-רחוק ושואל בנימוס 'מה שלומך?', והלה, במקום להפטיר מילת תשובה קצרצרה, לוקח את השאלה בסופר-רצינות ומתחיל לתאר בפרוטרוט את מצבו הרפואי, התעסוקתי והמשפחתי.

"שמענו מספיק, שמענו מספיק", מלמל נתניהו ופלבל בעיניו, אבל נהרי לא ויתר: "לא ביקשתי לדבר, אבל אם כבר שאלת, תקשיב בבקשה עד הסוף ותשמע מה עשיתי. הרי הייתי שר במשרד שלך, משרד ראש-הממשלה, אז תשמע מה נעשה אצלך בבניין, ולא תאמין. חשוב במיוחד שתשמע כעת כדי שגם בממשלה הבאה, שלא אשב בה, הפרויקטים לא ייפסקו".

לך תתווכח עם תימני-יקה כמשולם נהרי. לנתניהו לא נותרה ברירה אלא לקחת דף ועט ולרשום לעצמו, לפחות 'בכאילו'. "משולם", סיכם נתניהו, "אל תדאג, אני רושם לפניי, פרויקט חפציבה ופרויקט מורשה. אדאג שהם ימשיכו להתקיים גם בממשלה הבאה".

את ההבטחה האבירית שהעניק נתניהו לנהרי, כמו את יתר ההבטחות שלחש לאוזני החרדים, אפשר לסכם באימרה שנשמעת הרבה יותר טוב באידיש: האט הער געזאגט. אז הוא אמר.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.