אאא

באחד השבועונים היותר נקראים בקרב הציבור החרדי הובא מאמר נוקב וחד מושחז ופוגע במעשיהם של בני הישיבות בימי בין הזמנים בקיום המנהג שנשתרש בקמפי הישיבות בעריכת סימפוזיונים ופאנלים.

הכותב אף הוא מבניה של עולם התורה הרב יעקב. ב. פרידמן. הביא את דעתו הפרטית מתוך פנקסו של בן הישיבה בצורה לגלגנית ומזלזלת איני בטוח שאף הוא עצמו שיער עד כמה דבריו יצאו מכלל פרופורציה.

יותר נראה לי שקולמוסו יצא מכלל שליטה עצמית וביטא את כאבו האישי מכך שאולי הוא עצמו לא היה שותף בפאנלים אלו.

כל אדם יכול לבקר כל תופעה שאינה נראית לו, בצורה מסודרת ויעילה. אולם אין מקום למסע השתלחות בעולם התורה ובבניה ולהציג את הישיבות בקטנות המוחין שאין כמוה.

תופעה זו של קיום סימפוזיונים לבחורי הישיבות נעשית אך ורק מתוך אהבת אין קץ לאותם בחורים שעמלים בתורה. בימי בין הזמנים כאשר נמצאים בני הישיבות בחופשתם ומעוניינים בהעלאת נושאים העומדים בסדר היום הציבורי החרדי לאור השקפתם הטהורה של גדולי ישראל נקראים ראשי העסקונה החרדית לענות לשאלותיהם הנוקבות של בחורי החמד ופארי גידולי עולם התורה. אין בכך כל פסול. ההיפך הוא הנכון הכבוד הרב שרוכשים אותם עסקנים כלפי בני הישיבות בא לביטוי בצורה מוחשית .

לא היה אחד מאלו שישבו על בימת הפאנלים שלא שיבח ורומם את הערכתו לבני הישיבות שעמלים כל הזמן בעמל התורה.

האם לשמוע את דברי הרב משה גפני מספר על מרן ראש הישיבה זצ"ל בהקמתו את תנועת "דגל התורה" מהווה עבירה כל שהיא וכמו כן שאר הרבנים העסקנים שבמסירות ואהבה עושים זאת. גם דעותיהם השונות של חברי הפאנל השונים הינם ברוח תורתנו הקד' ללא כל פגיעה בדעת רבותינו זצ"ל ולהבל"ח שליט"א . אמנם עולים דעות מגוונות מתוך המחנה החרדי אך אין בהם שום שמץ של זלזול חלילה בדעת תורה אלא לחידוד הדברים בעלמא והדברים מודגשים בכל הפאנלים.

אין מאושר ממני לשבת מול אותם בחורי חמד ולגרום להם להנאה ושמחה וצבירת כוחות מחודשים להמשך התמדתם. גם אם עיתונאי זה או אחר מלגלג ומזלזל . אין אני ניזון מהמבקרים מחוסרי הפרגון. ניזון אני מתגובותיהם ותודתם של ראשי הישיבות שם אני מופיע, ועל כך בהחלט גאוותי.

אין זה קל לאותם רבנים ועסקנים לבוא לפאנלים אלו ללא כל תמורה . מכיר אני היטב את לו"ז הצפוף ואעפ"כ מטריחים עצמם למענם של בני התורה היקרים הערכה זו מהווה אות וסימן שכל קיומנו תלוי באותם בני הישיבות הקד' וראויים אותם עסקנים להערכה על הערכתם הכנה.

צר לי עד מאד שהרב יעקב .ב. פרידמן ירד לפרטים לא רלוונטיים בהציגו פרטים לא נכונים בעליל על הישיבה הקד' "באר יעקוב" אין לך כל זכות לבקרם ולהוכיחם גם אם אתה מפאר את מקימי ישיבה קדושה זו.

מכיר אני בקושי הרב להתחדש כל שבוע בכתבה מקורית חדשה אך לא על גבם של בני הישיבות. להוכיח בשער יש מקום מתוך הישיבה ולא מחוצה לה.

מחובתו של שבועון זה להתנצל מע"ג עיתונו על הפגיעה והזילזול החמור בישיבה קדושה זו.

אין לאף אדם  לשלוח רסן בבני תורה ובעמליה. התרגלנו לצערנו שכותבים הכול ועל הכול חייב שיהיה קווים אדומים שבהם לא נעז לגעת בבחינת "אל תגעו במשיחי".

אין הזכות לדבר סרה על עולם הישיבות גם אם לשון כתיבתו משופע בשפרעך הישיבתי. כולי תקווה שנפנים את הדברים מתוך אהבתנו האין סופית לבבת עינינו "עולם הישיבות".

הקטע הרלוונטי ממאמרו של הרב יעקב. ב.פרידמן.

הזכות לומר "טעינו"

איך הפכנו במו ידינו את בג"ץ למורה דרכנו

1.

יובל שנים האירה שמשו של נסיך היכל האצילות הוולוז'יני, מרן הגרמ"ש שפירא, על ישיבת 'באר יעקב'. את 'באר יעקב' יזם מחולל ומוליד ריש גלותא ה'חזון איש'. את רוחה של 'באר יעקב' גם עיצב בעשר אצבעותיו אחרון חניכי קלם, המשגיח רבי שלמה וולבה.

הקעמפ של ישיבת 'באר יעקב', כור ההיתוך של שני אצילי בני ישראל - לא היה אמור לארח את אחמד טיבי. בשום צורה. בשום תנאי.

לא בגלל אישיותו. דתו והשתייכותו האתנית. בגלל ההדר.

האם לחצים של גורמים ימניים, היו אמורים ללמד את מתכנני הקעמפ את תורת ההדר? מי שמבין בהליכות הדר יודע, שלמעשה כבר לא משנה אם הגיע טיבי או לא. כשמדובר ב'הדר', הרהור כמעשה. זה מלמד לאן עשויה להידרדר תרבות הקעמפים.

ידיעות בדוקות-למחצה מספרות, שלא נערי הקעמפ ביטלו את השתתפותו של טיבי, אלא טיבי עצמו. בשם עולם התורה אני מקווה שהמידע הזה שגוי.

2.

במפגע הקעמפים הישיבתיים מתחוללות תאונות גרועות לאין ערוך. לפני תקופה קצרה הוזמנתי למסור שיחה מוסרית ב'קעמפ' של ישיבה מפוארת מאוד. הרגשת היוהרה שהחלה להתעורר בי, קרסה אנושות, כשנודע לי שהשיחה שלי נאמרה בין הופעת חקיין ללוכד נחשים.

נו, לא נעים לעמוד בשורה אחת עם סוג בעלי המלאכה האלו. מה התאונה הזו מלמדת?

תופעת הקעמפים, והסימפוזיונים הדלוחים שעמם, הולכת ומשתרשת בשנים האחרונות. ברוב המקרים היא הופכת בתי מדרשות למוקדי ליצנות. 'בין הזמנים', ימים שנועדו לחיזוק הגוף ושלוות המוח, הולכים ונעשים מוקדים לבידור ובליינות ממוסדת.

הקושי נעוץ במילה האחרונה: "ממוסדת". קיים הבדל עצום, בין בחור המרשה לעצמו בבין הזמנים, מינון סביר של התנהלות קלילה ועיסוק בידורי, לבין הכנסה ממוסדת של ישיבה שלמה למצב הזה.

ישיבה היא בית מקדש התורה. ישיבה אמורה להתכנס רק כדי לפשוט את קושיות-הנצח של רבי עקיבא איגר. אין יוצרים הווי של ישיבה, ולא מכנסים ישיבה כדי להתלוצץ עם חקיינים, לוכדי נחשים ופוליטיקאים שנונים.

'באר יעקב' הישיבה הקדושה, צריכה להתכנס סביב 'קונטרס הביאורים', ספרו הנורא של מרן רבי משה שמואל, והארות הר"י מיגאש שאותו ההדיר והזרים רבי משה שמואל לוורידי דמו של עולם התורה.

לא סביב אחמד טיבי.

3.

בין הזמנים הורתו ולידתו בצורך ברענון וחיזוק הגוף. הקושי בתרבות הקעמפים הוא, שה'שחרור' הזה נעשה בחבורה. קשה מדי לעכל מצב, שישיבה קדושה תתכנס כדי להשרות אווירה בליינית ובידורית.

אני גם מציע למשתתפי הפאנלים למיניהם, אל יגבה לבבכם מעצם ההזמנה, ואל תתפתו ל'בימה' שתקבלו סוף-סוף במחוזות הבילוי של ה'קעמפים'. לא תיתקלו שם בהדר הישיבתי המרומם. בחורים אינם מחפשים בעת הזאת את המהודר, אלא את שובר-השגרה: ערבים. נחשים. חקיינים. ותמהוני נטורי קרתא.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ובעוד אתם יושבים נפוחי חשיבות ליד שולחן ה'פאנל', רואים בכם בחורי הישיבה מין שעשוע בידורי בין שיט הקיאקים ללוכד נחשים. אני כותב זאת מניסיון אישי עגום.

משתתפי הפאנלים מצטיירים בעיני התלמידים יותר כחבורת קיאקים – מאשר מנחילי דעה.

4.

אגב, כמי שמכיר מקרוב מאוד מאות בני ישיבות ובקי בצרכי הנפש הענוגים שלהם, בסופו של דבר וסופו של קעמפ – זה לא משעשע גם אותם.

זוהי תמצית בשורתו של עולם הישיבות: יותר משהישיבה משרישה חושים שיתענגו מאווירת רוממות-הדעת, היא משרישה חושים שיתכווצו מאווירת קטנות הדעת!