פסטיבל האוכל הכשר בפ"ת. צילום: עינב יוסף זאדה
פסטיבל האוכל הכשר בפ"ת. צילום: עינב יוסף זאדה
אאא

אין שמחה כהתרת הספקות דרשו חז"ל והתכוונו בין היתר לחוויה המכוננת שהייתה מנת חלקי אמש.

מעולם לא הבנתי וכנראה גם לא אבין את הצורך בפסטיבלי אוכל המוניים ועוד בעיצומו של קיץ פתח-תקוואי לח במיוחד.

כבר לפני כשלושה שבועות התריעו מודעות ענק בעיתונים הדתיים והחרדיים על פסטיבל האוכל הכשר כאירוע גורמה השווה לכל כיס. בימי חלדי הקצרים אני יכול להעיד על עצמי שלא נטלתי חלק באף הפגנה או התקהלות חוקית ולא חוקית. הסיבה פשוטה, אינני איש של התגודדויות, לטוב ולרע.

משום מה, פסטיבל האוכל השתא דגדג לי את קצה הלשון, למרות שהאינטואיציה הפנימית אמרה לי "הרצל, עזוב אותך מהרפתקאות מיותרות, אין לך מה לחפש שם". כך, חרף מוסר כליותיי המדויק להפליא, שמתי נפשי בכפי ויצאתי לפסטיבל האוכל, רעב ועייף מתמיד. כשאני תולה את תקוותי ומשליך את יהבי על כושר התמצאותו במרחב הקולינארי של חה"כ לשעבר שאול יהלום יזם הפסטיבל. שזה לכשעצמו אירוני די הצורך בכדי להעלות חיוך על פניי הדשנות.

כל ההתחלות קשות אומרים בעברית עממית, וההתחלה הייתה אכן קשה, קשה מאוד. עד אתמול חשבתי שרק במגזר החב"די והנעים שלי, נוטים למתוח ולכווץ את מחוגי השעון, ללא שום קשר לתנועות גרמי השמים. אצלנו למשל, ציון השעה על ההזמנה הוא בגדר יציאת ידי חובה ותו לא. השעון הוא לא יותר מאביזר מיותר, שלא לומר מוזר... בכדי לשבר את העין, הנה לכם דוגמא לדיאלוג חב"די מצוי.

- "תגיד, אתה בא לחתונה של מנדי?"

 - "בטח, איזו שאלה? מתי זה מתחיל"?

- "היה כתוב בהזמנה בתשע"

- "שמע לי, לפני עשר וחצי אין לך מה לחפש שם..."

- "אתה צודק. קבענו באחת-עשרה בכניסה"?

והנה להפתעתי הגדולה, מתחוור לי שגם הדתיים הבינלאומיים (הגדרה אישית שלי למגזר) לא ממש אמונים על לוחות זמנים מדויקים. בשעה שש וחצי בערב, שזה חצי שעה לאחר הזמן הרשמי לפתיחת האירוע, התקבצו ובאו להם אלפי אנשים מכל קצות הארץ על טפם, נשיהם, צאנם ובקרם. חלק מהילדים כבר החלו מחמת השעמום בחפירות ארכיאולוגיות מעמיקות על המדשאה שמול הקניון המטופח. אחרים התארגנו לתפילת מנחה המונית. והיו גם כאלה שפשוט שלפו את מפות הפיקניק שלהם ו"התנחלו" במקום.

לאחר כשעה וחצי הואילו הסדרנים לפתוח את הצוהר לאוכל שחיכה כל כך יפה להתנפלות הרעבתנית עליו. בצעד חריג שהתברר כנבון מאין כמוהו, החלטתי לאפשר לדיוויזיה הראשונה להסתער על הדוכנים ורק לאחר מרווח זמן סביר, להיכנס בנחת למתחם האוכל הענק שהיה לכשעצמו מושקע ומאורגן ברמות הכי גבוהות.

הקהל מגוון אין מה לומר. במבט מהצד, שלא לומר מעמיק, קשה על גבול הבלתי אפשרי, להבחין בכך שהפסטיבל מופנה לקהל יעד דתי-חרדי. ולא שלא היו שם חרדים. היו גם היו, חוץ ממני היו אולי עשרה מניינים לערבית של חרדים למהדרין מתוך כמה אלפים טובים. כל השאר היו דתיים, דתיים לייט, דתיים סופר לייט, דתל"שים, חילונים למהדרין ורוסים... אין מה לומר, בשביל מנה בעשרים וחמישה שקלים לכל היותר הכול הולך.

למען ההגינות והספורט נצמדתי לשורת הדוכנים וסקרתי אותה בהזדחלות מאופקת מתחילתה ועד סופה. מתוך כארבעים דוכני אוכל ומסעדות ניידות, החל מסברס צברי מוזהב וכלה בבורקס טורקי ושמנוני, ארבעה דוכנים בלבד (!) כיוונו את מרכולתם לקהל אוכלי הגלאט והמהדרין. ואלו הם: קורוסין, קורוס על האש, מולדן ושטיסל. כל השאר היה בחזקת "כשר בהשגחה מקומית". או לחלופין, כשר מכורח היות הסבא רב במרוקו והסבתא מצילה במקווה. ללא ספק, אכזבה קשה לדוס המצוי.

השוטטות הממושכת שבאה לאחר המתנה עקרה וחסרת תועלת של שעה וחצי פעלו את פעולתם. שלפתי את הארנק ויצאתי לצוד לי ציד כאשר אהבתי.

התחלתי בדוכן קורוס על האש שהגישו לי לקט איברים פנימיים בצורת מעורב ירושלמי. המנה הייתה משביעת רצון בנסיבות הקיימות, מתובלת היטב ולוהטת. וויתרתי על פיתה ובאגט לטובת צלחת סלט חי וכמה חמוצים. במולדן, הדוכן הראשון שמקביל את פני הבאים בשערי המזללה הציבורית, שידרגו את החוויה באמצעות מנגל באורך מכונית אמריקאית ישנה והעלו בה עשן וקטורת לשמחת הילדים ולדאבון שכבת האוזון ומפלגת הירוקים. היה שם מכל טוב הארץ והמרעה. קציצות עבות מבשר בקר (קבב), הרבה כנפיים ששיוועו לרוח וסטייקים מיוזעים.

נחמה פורתא הייתה לי בכך שבין מנה למנה, הספקתי לחטוף מרפקים בצפיפות הגדולה. ובכך, למרק אולי את עוונותיי ברוח חודש אלול הרחמן והסלחן.

לאחר ה"טעימה" הראשונית, דרשה קיבתי בתוקף מקורות אנרגיה נוספים. מקץ התלבטות קצרה וחישוב מהיר של המצוי אל מול הרצוי, חזרתי (כמו תמיד) לצור מחצבתי והתייצבתי בהכנעה ובביטול גמור אל מול האברך החסידי הנמרץ בדוכן של שטיסל.

"כן, מה בשבילך צדיק"? ירה לעברי כשהוא חמוש בחמגשית קרבית. "תעמיס חופשי" ביקשתי בנועם והוא אכן העמיס. חזה עוף רך ברוטב סויה, קציצות בשר אפויות בתנור, קרעפלאך מטוגנים ומנת חמין וקוגל שהיו מפתיעים בטעמם העז ובטרייותם.

לא לחינם מוזכרת כאן הטריות לטובה ולברכה, שכן רוב מוחץ של דוכני האוכל הכינו את מטעמיהם על אתר, להוציא שטיסל שהביאו את האוכל כשהוא כבר מוכן ועשוי היטב בגסטרונומיים ענקיים ורק חיממו אותם במקום.

החוויה המפוקפקת דלעיל צולחת היטב את משוכת המחיר המגוחך. מחירי המנות נעים בין 15 ₪ לבורקס טורקי ועד 25 ₪ למנת קרב יידישאית בשטיסל.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'אוכל ומתכונים' ותישארו מעודכנים

כותרת הטור מיטיבה לקפל בתוכה את התובנה העיקרית איתה יצאתי מהאירוע החד-פעמי הזה מבחינתי. לחינם טרחתי ועמלתי עד לפתח-תקווה. באמת אין כמו בבית.

רגע לפני שנטשתי את המתחם לאנחות, דידיתי לדוכן מפעל הפיס וניסיתי את כוחי בהימור על קופת חמישים המיליון שנצצה לעברי באור יקרות.

כבר למחרת בבוקר בדרכי לעבודה, נעצרתי בדוכן הלוטו הקבוע שלי בתקווה לבשורות טובות. מאיר, בעל הדוכן החביב, החזיר לי את הטופס ואת הפרופורציה בתוספת עידוד מקורית: "לא נורא, תמשיך לעבוד..."

פסטיבל האוכל הכשר

פארק פתח תקווה מול הקניון הגדול

ג'-ה' 18:00-23:00

הכניסה חופשית

טל' לבירורים: 03-6320333