אאא

ראש העיר בני-ברק יעקב אשר, לב לבייב ומני מזוז, פרופ´ שטיינברגר ודובר מד"א מככבים השבוע במדור. מי הרוויח ומי הפסיד?

שלושת העולים:

ר"ע בני ברק, יעקב אשר

 
הוא התחיל את תפקידו בהססנות מה. כמו אחד הבודק את גבולות יכולותיו ובעיקר מגבלותיו. אך יחסית להרבה אישים נבחרים ברשויות המקומיות בישראל, התייצב, התעשת ובחר לו כיוון יפה משל עצמו שבו הוא מתקדם ונע במהירות קדימה. הוא אמנם לעיתים גולש לעיסוקים לא לגמרי שייכים, מרחיק לכת בגינם עד ליפן ולזירות עולמיות רחוקות, אך להוציא חריגות אלו הבאות כמובן על חשבון זמנו היקר וטיפולו השוטף בעיר, הוא בהחלט כבר ראוי לציון טוב על אופן ניהולה של עיריית בני ברק.

יעקב אשר, איננו שחקן חדשה בזירה המוניציפאלית. אך אין דומה חבר מועצה ואפילו סגן ראש עיר למי שמחזיק במושכות כולן. ובתוקף תפקידו זה, בחר באלו הימים לנקוט בצעד חריג במקומותינו: הוא פנה למשטרה וביקש הפעלת יד קשה יותר נגד בריוני העיר ומפירי החוק, ועל מעשה זה הוא בהחלט ראוי להיכנס לרשימת הממריאים מעלה של השבוע.

אמנם יהיו בוודאי כאלו שיאמרו, בני ברק איננה תל אביב או רמת גן, אך מי שמכיר את המתחולל ברחובות העיר בשעות מסוימות, את מה שמרשים לעצמם לעשות העבריינים בעיר, מתוך ההנחה שבבני ברק הרחומה יטפלו בהם בכפפות של משי, מבין שליעקב אשר, לא הייתה ברירה. הוא היה חייב לעשות את מה שעשה ואנו חייבים להתייצב כאיש אחד מאחריו.

לא הרבה ימים חלפו מאז סיכם עם המשטרה על שינוי כיוון, והכיוון החדש מתחיל להיות מורגש בעיר. כשלא מצליחים בכוח צריך להפעיל עוד יותר כוח. זו השפה שהעבריינים מבינים. לא כל שכן בעיר שבה בכלל לא הופעל עד היום כוח. ניסו בשפת ההידברות – התברר שזה לא עובד.

בג'ונגל כמו בג'ונגל, ולעיתים תחושת חלק מן התושבים היא שהעיר באמת הפכה לג'ונגל, שבה כל אחד חונה היכן שהוא רוצה, כל אחד מקים דוכן במקום שלבו חפץ. הרמזורים ומעברי החצייה המסודרים הם לכל היותר 'המלצות' וכך הלאה. לכן טוב עשה ראש עריית בני ברק מה שעשה, בתקווה שכל סדרי החיים בעיר יקבלו מימד איכותי ומסודר יותר.

הרב פרופ' אברהם שטיינברג

 
לא רבים אולי מכירים אותו. אך הוא נמנה על צמרת עולם הרפואה הישראלית מחד, אך גם נטוע עמוק בעולם התורה. אדם מיוחד, שהשבוע ראוי להרבה תודות כשהצליח לרבע את המעגל הפרובלמאטי והקשה של נושא תרומות האברים.

הרב פרופ' אברהם שטיינברג, נוירולוג בעל שם עולמי, מחבר האנציקלופדיה לרפואה והלכה, מגיד שיעור מוערץ וראש המחלקה לאתיקה רפואית בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, חתן פרס ישראל ובעל תארים רבים אחרים, הוא מאישי הרפואה שרבים מגדולי ישראל מזמינים אליהם כדי להתייעץ אתו.

ולכן היה ברור, שבצומת דרכים של השאלה שאיננה יורדת מעל סדר היום, מהו מועד הפטירה האמיתי של האדם, מתי אפשר אולי יהיה ל'קצור' אברים מן האדם כדי להשתילם באחר כדי לתת לו חיים חדשים, נמצא את הרב פרופ' שטיינברג. והוא אכן היה שם.

בעקבות פניות חוזרות ונשנות של בתי חולים, רופאים וחולים, נטלו על עצמם כמה רבנים ובהם שני הרבנים הראשיים לישראל, לבדוק את הנושא מחדש. העבודה הייתה זהירה מאוד. היה ברור שחילוקי הדעות בקרב הפוסקים גדולים. ובכל זאת, שורה של רבנים בכירים מכל החוגים בקשו מהרב פרופ' שטיינברג להיכנס לתמונה ולנסות לבדוק אם אפשר להגיע לפתרון שישביע את דעת הכול.

הרב שטיינברג עשה את הלא יאומן. הוא נפגש עם כל הרבנים. ממרן הגריש אליישיב ועד למרן הגר"ע יוסף, רבנים ליטאים וחסידיים, אשכנזים וספרדים, ונועץ באנשי מקצוע חברים, יהודים שומרי תורה ומצוות אך גם עם פוליטיקאים. ולמה עם האחרונים? – שכן התרשם משיחותיו עם פוסקי ההלכה, שאם ניתן יהיה לעגן בחוק המדינה את גישת ההלכה, באופן שייקבע שרק על פי קביעת ההלכה ניתן יהיה לפעול בכל תחום ההשתלות אפשר יהיה להתקדם.

והוא הצליח מעל למשוער. המדינה הסכימה לשנות את החוק כך שכל נושא ההשתלות הוא היום, לפי חוק המדינה על פי ההלכה. הישג חסר תקדים. אמנם נותרו עוד הבדלי השקפה מסוימים בין פוסקים שונים, אך גם פוסקים אלו זרזו את הפרופ' שטיינברג לקדם את החקיקה והמהלך כולו. זאת אחרי שהצליח להכניס לחוק גם את הניואנסים המבדילים בין הדעות השונות ואת הצורך לפעול אצל כל אדם על פי תפיסתו ההלכתית היהודית. הלוואי עלינו בחוקים אחרים.

ועל פעילותו השקטה, המקצועית מאד והצלחתו הוא ראוי לשבחי הכול, ולמיקומו העולה בשבוע זה.

השופט מיכה לינדנשטראוס

 
השבוע הוא השבוע הגדול של מבקר המדינה השופט מיכה לינדנשטראוס. אתמול אחר הצהריים הוא פרסם את הדין וחשבון הגדול שלו, שבו נבדקו כמעט כל הרשימות ש"רצו" בבחירות לרשויות המקומיות שהיו בישראל לפני 9 חודשים. לינדנשטראוס ואנשיו, בדקו את היקפי ההוצאות וחוקיותם, ומצאו אצל שליש מן הרשימות ליקויים. אצל חלק משמעותיים מאוד.

לינדנשטראוס לא נשאר חייב לאיש. גם לא למי שהיה עוזרו הקרוב עד ערב הבחירות, ניצב יעקב בורובסקי שהתמודד חיפה ויוצא "רטוב" מן הביקורת, כמו ראש עיריית ירושלים ניר ברקת המוצג באופן מביך מאוד, כשהמבקר מגלה שהאיש זרק לבור הבחירות כמעט 10 מיליון שקל, על בסיס תקוות שיקבל 10 מנדטים ויותר. אך כשהתברר שקיבל רק 6 מצא עצמו עם הוצאות שהם, בראיית החוק, הוצאה בלתי מוכרת, הצריכה להסבר מניין הגיע הכסף.

לברקת לא היו תשובות טובות והוא נקנס ב-300 אלף שקל.

חמור היה מצבו של ראש עיריית בת ים שלומי לחיאני שהפך את אשתו לראש מטה הבחירות שלה, שילם לה מאות אלפי שקלים ו"הבטיח לה" שאם ינצח, תקבל בונוס של עוד מאות אלפי ובסך הכול קרוב לחצי מיליון שקלים, שחלקם הגדול מומנו כמובן מכיסי המדינה המממנת את המפלגות ומכספי תורמים.

חלק מן הסיעות לקחו הלוואות בריביות "רצחניות" של קרוב ל50%, אחרים "ניפחו" הוצאות ובאחת הרשויות נקנו בכספי מימון המלגות פרופילי אלומיניום ברבבות שקלים...

וזו רק חלק מן הרשימה של העוברים על החוק ועל הסדר, על התקנות ועל ההוראות, שמבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס חשף השבוע. באומץ וללא חת. מה שמביא אותו שנצרפו השבוע לחבורה המכובדת של העולים במעלה של שבוע זה.

שלושת היורדים:

המיליארדר לב לבייב

 
האדמו"ר מסאסוב זי"ע, קרב אליו עד למאוד את אחד מעשירי עיירתו, שנקלע לקשיים כספיים וחדל מלתרום. כששאלו אותו לסיבת הדבר, אמר האדמו"ר, שלא האיש אשם במה שקרה. וכי רצה לרדת מנכסיו? אלא שזה גלגלו של עולם. היום אתה במרומי היכולת ומחר, עלול הגלגל להתהפך. האיש הוכיח שבימים שהיה לו, תרם למען כל עניי העיירה. אני מתפלל שהקב"ה יחזירו למצבו הישן, ואז ישוב לסייע לכל מי שעזר ויותר. ובינתיים בתקופה הקשה יש לעמוד לימינו ולצד משפחתו".

אין ספק שהמיליארדר בן ימינו ר' לב לבייב, ראוי לתמיכתנו. הוא לא זקוק לעזרתנו. מצבו עוד טוב משל רבים מאתנו. הוא בתקופת מעבר, ומצב שכזה בהחלט שהיה ראוי שנעשה הכול, במסגרת יכולותינו, שישוב לאיתנו.

במצב שכזה הוא בוודאי לא היה נכנס לרשימה של היורדים. הרי לא הוא רצה במצבו? אז למה הוא בכל זאת כאן? – בשל החשש של יהודים רבים שהמרו על איגרות החוב שלו, והשקיעו מיליארדי שקלים, באג"חים אלו כבסיס לפנסיה העתידית שלהם, ופתאום הם מגלים שלבייב ואנשיו רוצים להחזיר להם, בקושי, רק שני שלישים מן הסכום וגם בכסף הנותר מבקשים לגלגל את החזריו לימים עתידיים.

לא, זה לא. אנו מלאי הערכה עצומים למה שעשה לבייב ועוד ממשיך לעשות, ברוסיה, בארץ ובמקומות אחרים. על מוסדות התורה והחסד שהקים וקומם.

אך לא ייתכן שרבבות יהודים, "עמך ישראל", שלא התכוונו להיות חלק מעולם הבורסאי, שהם יימצאו עצמם לפתע נפגעים ובמצב שחותכים להם ב"בשר החי" ומותירים להם רק חלק מחסכונותיהם. רבים עוד לא יודעים שהחברות בהן בטחו עצמם, קנו בעבורם אג"חים של "אפריקה ישראל". מלבייב יש לצפות עתה שינהג בגישה שונה בדברו עם מהמרים מוסדיים, לבין אלו שראו בו דמות ראויה להיות לה שותף קטן, בהנחה שאין שמים כאן את מעותיהם על "קרן הצבי".

ביום שאכן לבייב וחברותיו ישובו לדאוג גם למשקיעים הקטנים אצלם, נשמח להיות הראשונים, השבים ומקפיצים אותו, למקום שיהיה ראוי לו, ברשימת העולים של השבוע. בינתיים, לצערנו, המיקום הזה, הוא בבחינת התרעה.

השבוע החולף לא היה שלו.

היועה"מ מני מאזוז

 
מני מאזוז, היועץ המשפטי לממשלה, יכול כמעט כל שבוע לזכות ולהתמקם כאן ברשימת הממריאים של השבוע. אך זה לא קורה לו. וזה אומר משהו על האיש ואופיו.

בשבוע האחרון הוא דרדר את עצמו עוד יותר מטה מטה, כשקיבל החלטה אומללה, להיכנס לכיסיהם של רבית רבני ישראל ולמנוע מהם, את יכולת הקיום וההחזקה של ילדיהם.

מאזוז, בלהט הפופוליזם הגואה של התקשורת רודפת הדת והדתיים, "קנה" את התזה ולפיה רבני ישראל מתעשרים מעריכת חתונות, והחליט להניף מעל לראשיהם את להט החרב המתהפכת – ולקצץ. מהיום, כך קבע אסור להם לגבות את כמה מאות השקלים מן המתחתנים, שכמעט כולם משלמים זאת ברצון ובשמחה.

אך אצל היועץ העבודה הזאת של הרבנים, שאצל מרביתם, היא קיומית לחייהם, היא משהו חריג לדעתו הפוגע בסדרי המינהל התקין במדינה. המשפחות המחתנות לא חושבות כמוהו. רובן מוציאות על ערב החתונה רבבות אם לא מאות אלפי שקלים, ועינו של היועץ המשפטי גסות בכמה מאות השקלים מתוך ההוצאה הראוותנית הזאת, המגיעה אל הרב.

נכון יש כמה רבנים, והם בודדים מאד מאד, שנמצאים בליגת המבוקשים העליונה, ואולי לגביהם, היה צריך לחפש פתרונות שקטים וראויים יותר. אך מה לכך ורב יישובון קטן, או רב שכונה שיש לו הרשאה לערוך חופה וקידושין? למה להלחם באלו?

אין זו הפעם הראשונה שהאדון מאזוז המשפטן מבייש את שם המשפחה שהוא נושא ואת מה שהיא מייצגת בתולדות ישראל. משפחה של רבנים ואישי תורה מובהקים שתרומתם אז והיום להפצת תורה בישראל היתה ונותרה עצומה.

ומה תורם בן משפחתם ליהדות ולקיום עולם התורה? – קשיים גזרות וסייגים. חבל.


דובר מד"א ירוחם מנדולה

 
במדינת היהודים נערכים להונאה המחודשת של יום הכיפורים.

מזה שנים רבות שהתקשורת מכינה מבעוד יום, את ההודעה המסכמת את אירועי היום הקדוש, ובראשה ההונאה שאין לה בסיס: "אמבולנסים הותקפו כשבאו לפנות חולים או יולדות וספגו פגיעות אבנים מיהודים חרדיים".

הונאה זו ניתנת לבלימה, שכן היא שקר מוחלט, אלא שבמד"א ובראשם דובר הארגון המוכשר של הארגון ירוחם מנדולה, לא עושים דבר כדי להפסיקה.

בהודעה לעיתונות שהקדים לפרסם, אתמול, קורא דובר מד"א ירוחם מנדולה לאזרחי ישראל לאפשר תנועה חופשית לאמבולנסים הנעים ברחבי ישראל ביום הכיפורים.

גם הדובר הוותיק הזה, נופל כל שנה מחדש בפח ההונאה שהחל לפני כמה עשרות בשנים ונמשך עד היום בדבר יידויי אבנים של יהודים חרדים על אמבולנסים ביום הכיפורים.

אכן לפני כמה עשרות בשנים היה מקרה חריג שכזה, אך הוא גונה בתכלית הגינוי על ידי כל פוסקי ההלכה והרבנים ומאז לא חזר הדבר ונשנה. אבל הדבר לא מפריע לכתבי השטח בתקשורת הישראלית שמזה שנים מכינים את ההודעה המסכמת את יום הכיפורים, עוד בערב יום הכיפורים, ובראשה כוללים רבים מהם את ההונאה שאין לה כל בסיס: "אמבולנסים שנסעו ביום הכיפורים, ספגו פגיעות אבנים מיהודים חרדיים". גם המשטרה מודה שהיא לא יודעת על תקריות שכאלו. לפני שנתיים הותקפו אמבולנסים באבנים אך בשני כפרים ערביים.

אתם כבר נתקלתם במקרה של אמבולנס שנסע ביום הכיפורים ומישהו הפריע לו בדרכו? הרי כולם מבינים שכאשר כבר מזמינים אמבולנס מדובר בפיקוח נפש, ומי יפריע למצילי חיים?

אדרבא שיבואו אנשי מד"א ומשטרת ישראל ויספרו היכן ומי תקף את האמבולנסים? הרבנים יהיו הראשונים להוקיעם. ומדוע שהמשטרה לא תעצור את התוקפים האלו, כל הצבור החרדי יהיה הראשון לגנותם ולדרוש להענישם בכל חומרת הדין.

מי שממשיך את המסורת של עלילת הדם הזאת על צבור גדול ויפה, מן הראוי שימצא עצמו יורד במעלה, בשבוע זה של ערב יום הכיפורים, עד שיבוא ויחזור בתשובה.