אאא

פרס וחיים סבן, הזמר מתיסיהו וישראל-מאיר הירש, שייע בוימלגרין והסופר עמוס עוז מכבבים במדור השבוע. מי הרוויח ומי הפסיד?

שלושת העולים:

נשיא המדינה שמעון פרס

 
נשיא המדינה שמעון פרס היה ערב ראש השנה נבוך מעט. באחת הישיבות של צוות בית הנשיא, העלה פרס את הרעיון ש"עידן החגים", ינוצל על ידו לביקורים אצל גדולי ישראל. לברכם לקראת השנה החדשה ולהתברך מהם, או לבוא לביקור בסוכתם.

הרעיון מצא חן בעיני מרבית הצוות הנשיאותי, להוציא את אחת היועצות, שהתרעמה בקול, ושאלה "האם זה נאה שנשיא מדינת ישראל ילך אל הרבנים ולא שהרבנים יבואו, אל הנשיא"?

פרס הביט בה במבטו המיוחד והרחום, ואמר לה: גברתי הצעירה, עוד ייקח לך כמה שנים כדי להבין, שגדולי התורה בעם היהודי, הם אלו שההנהגה הפוליטית והמדינית הולכים אליהם, ולא הם באים אלינו. אני הולך אליהם".

היועצת נאלמה דום. אך אין ספק שבדעתה מחזיקים לא מעט מקרב אזרחי המדינה ש"עיקמו את פיהם" כאשר נתבשרו שהנשיא פקד את בתיהם של הגר"ע יוסף שליט"א, את סוכתו של הגרי"ש אליישיב שליט"א, וגם את סוכותיהם של שני הרבנים הראשיים הגר"י מצגר והגר"ש עמר שליט"א.

אצל שמעון פרס עוד זורמים הרגשות והתחושות של היהדות ההיא, זו שעוד לא התאבנה בבתי הספר של החינוך הישראלי הממלכתי, שמחנך, אם הוא מחנך בכלל להבעת בוז וסלידה מכל מה שמריח ממנו יהדות. אצל פרס, הזוכר עדיין את ביתו בשכנות ל"חפץ חיים" זי"ע, שם התנהגו אחרת. ופרס הביא עמו את דרכו ההיא גם לבית הנשיא.

נון שלא ראינו זאת אצל יצחק נבון, גם לא אצל הנשיא הקודם בלא שנזכיר כאן ועכשיו את שמו. אך פרס החזיר מהילת העבר לבית שבו הוא יושב. ועל ביקוריו המתוקשרים בלא פחד וייראה ממה שיאמרו בבתי גדולי ישראל, מגיעים לנשיא הרבה שבחים. הוא אצלנו השבוע, בראש החץ המוביל כלפי מעלה.

המיליארדר חיים סבן

 
יש מיליארדרים שאינם זזים בלא הכוונת רבנים והתייעצות עמם. אלו היהודים היודעים שיש להם הון עתק אבל גם יודעים שטבעו של הכסף שהוא בא אך גם הולך. הכול מתת שמיים. והקשר עם הרבנים, הוא הקשר עם מי שקובע בראש השנה, "מי ייעשר ומי ייעני".

המיליארדר היהודי חיים סבן, הוא יהודי שכזה. בארצות הברית שם הוא מתגורר כבר עשרות רבות בשנים, הוא נחשב לאחד מעשירי המדינה. הוא החל את דרכו כפייטן בבתי הכנסת. עבר להיות מוסיקאי ואט אט הפ]ך להיות איל הון המעורה כמעט בכל כלי התקשורת האמריקאיים הבולטים, שבלא מעט מהם הוא גם הבעלים.

ה"בום" התקשורתי של השנים האחרונות עשה לו טוב והוא הגדיל את הונו באופן משמעותי. אך כאמור, חיים סבן, יודע שכאשר זכית משמיים לברכה, עליך לסייע לאחיך שלא הגיעו למעמדך, והוא עוזר ביד רחבה למוסדות תורה וגופי חסד יהודיים כפי שהוא פעיל בארגוני תמיכה יהודיים שונים ומעורה בחייה של מדינת ישראל.

כאשר עלתה ההצעה להפריט את חברת "בזק" צץ חשש שגורם בינלאומי עוין עלול עוד להשתלט על החברה, ובכירים ישראליים חיפשו בעל הון יהודי שיאות להשקיע בחברה סכומים גדולים ובכך יחסום השתלטות זרה על החברה. כל הבקשות הובילו אל חיים סבן שכמובן עשה זאת. והוא עד היום מבעליה המרכזיים של חברת "בזק".

השבוע עלה שמו של המיליארדר היהודי הזה, שנולד במצרים, עבר דרך ישראל והתמקם בארצות הברית, כשפורסם בעולם כולו כי חיים סבן הוא מן המועמדים להציל את "ערוץ אל ג'זירה". הרבה הרימו גבות בשאלה: חיים סבן? אל ג'זירה? – איך מתחברים השניים?

אלא שמסתבר שכלי התקשורת הבינלאומי הזה, המשדר בערבית ובאנגלית ניצב על פי עברי הפחת. הוא מפסיד הרבה כסף ואם לא יבוא מיליונר בקנה מידה רציני ויתייצב לצדו, כמשקיע, הכול עוד יכול לקרוס שם. חיים סבן שמע על הדבר והוא בהחלט שוקל להיכנס להרפתקה הזאת. מה שמוביל אותו, אצלנו לפחות אל החץ המראה כלפי מעלה. אל העולים השבוע, שבלטו בעשייה חשובה.

וגם אם עוד לא ברור אם ייצא משהו חיובי מן התכנית. חיים סבן כבר קנה את עולמו, כשהכריז: "גם אם אלך לקנות את אל גזירה אלך להתייעץ עם רבנים ומה שיאמרו לי אעשה".

הזמר מתיסיהו מילר

 
לפני שנה לא הכרנו את זמר הרגאיי החרדי מתיסיהו מילר. למען האמת גם לא שמענו את השם. והנה לפתע בתוך תקופה קצרה הוא נכנס והתמקם במקום מכובד בהחלט בתודעת המוסיקלית שלנו.

אישית, לא יצאנו מגדרנו כשהאזנו למוסיקה המיוחדת שהוא שר. אך מספיק היה לראות השבוע את האלפים הרבים, חרדים, דתיים כחילונים שמילאו את המקומות שבהם הופיע מתיסיהו בארץ. אם יש כאלו המתלהבים ממנו וממוסיקת הרגאיי שהוא מגיש, בבקשה.

אצלנו הוא עולה למעלה, בשל הצלחתו לקרב זרים ורחוקים ליהדות באמות שירתו. ומספיק שכמה עשרות יחזרו בתשובה כתוצאה מן המוסיקה החודרת ליבותיהם, דיינו.

6,000 איש מילאו את בריכת הסולטאן בירושלים בעת שזמר הרגאיי החרדי, מתיסיהו מילר, ערך שם הופעה מלאה. ולא בכל יום מריעים באי הבריכה הזאת לזמר עטור זקן ופיאות. אז הוא אולי לא נראה כמו החרדי המצוי בעיני הבני ברקי או הירושלמי. אך הוא יהודי שומר תורה ומצוות, שאפילו אימץ לו את חסידות קרלין כחסידות שלו, והנה לנו הראשון שהוא קירב אל החרדיות. מחר אולי יישב לידי הרבי ויפזם מניגוני קרלין, אחרי שכבר עבר והכיר את חסידות חב"ד.

מגיע לו למתיסיהו הצעיר, שנעודד אותו. שנדחוף אותו במעלה החץ הפונה כלפי מעלה, כי הוא באמת כוכב עולה. לא כוכב נולד. כוכב בשמי הזמר היהודי בארץ ובעולם.

שלושת היורדים:

איש נטו"ק ישראל מאיר הירש

 
לאורך כל תולדות ישראל, סבל עמנו מן המשת"פים הבזויים, שבשם אידיאות מטורפות של עצמם, גרמו נזקים עצומים לעם ישראל. הביאו להרג ורצח של יהודים, להעלאת יהודים על המוקד וחזקו את הלגיטימציה של שונאי ישראל לדורותיהם.

היו משת"פים בימי המצור הנוראי על ירושלים והמקדש של ימי הבית, היו משת"פים בימי האינקוויזיציה שחשפו יהודים שירדו למחתרת. היו משת"פים בימי הנאצים. היו משת"פים יהודיים שהעבירו מידע לבריטים בעת המאבק בשנים שקדמו להקמת המדינה, ויש גם משת"פים היום.

החבורה הקטנטנה של אנשי נטורי קרתא, בראשותו של ישראל מאיר הירש, שהתייצבה השבוע במזרח ירושלים לצדו של השייך ראאד סאלח, מנהיג הפלג הצפוני של האיסלמיסטים הקיצוניים ביותר במדינה ובני בריתם של רוצחי היהודים מן החמאס, הם ממשיכי דרכם של המשת"פים ההם.

יהודי יכול שתהיה לו ביקורת על הציונות. על מדינת ישראל ומנהיגיה. על הממשלה הישראלית ופעולותיה. גם לנו יש ביקורת על כל אלו. אם היו באים ומניפים שלטים כנגד הציונות ייתכן והם היו מוצאים אותנו לצדם. אך מכאן ועד להתייצבות במסיבת עיתונאים עם התקשורת הגויית העולמית, לימין שונאי ישראל, עם שלטים ביד בערבית ובאנגלית, היא לא רק מעשה של משת"פיות, ולא רק מעשה של חילול השם, אלא "מסירה" של ממש.

מי שבא היום ואומר לעולם שאילולא הציונות יכלו היהודים והמוסלמים לחיות בשלום ובשלווה זה לצד זה כזוג יונים, בהרמוניה שאין כמותה. הוא אחד מן השלושה, או כל השלושה גם יחד: חסר ידע בסיסי בהיסטוריה, דובר שקר ומתחזה.

שכן ההיסטוריה של היחסים האיומים והנוראים בין המוסלמים ליהודים החלה מאות בשנים לפני שהציונות בכלל קמה. יהודים נרצחו בידי המוסלמים ונרדפו, הרבה לפני שהרצל חלם על מה שחלם. ומי שבא לעיתונות העולמית ומתייצב לימין שונאי ישראל בדרישה לחיסולה של מדינת ישראל כשלב הראשוני לפתרון בעיית הסכסוך במזרח התיכון הוא דובר שקר ומתחזה. דובר שקר על העבר ומתחזה להראות שהבעייה היא מדינת ישראל ושוכח שהמוסלמים רודפים גם את היהודים החיים בארצות הברית ובאירופה ובכל מקום, שם הציונות כלל אינה קיימת.

החץ שמוריד היום במדורנו את הירש 'ג'וניור' וחבריו, שממשיכים לעשות מעשי טירוף, צריך להיות חץ הרבה יותר אפקטיבי מצדה של מדינת ישראל, הצריכה להכריז עליהם כעל אנשים בלתי רצויים ולגרשם בדיוק כמו את הזרים. גם היהדות החרדית כולה במדינה צריכה להוקיעם. רמאללה או אולי עזה היא בהחלט מקום ראוי לחבורה המטורפת הזאת.

הסופר עמוס עוז

 
כשאין שורשים גם אין פרסים.

כבר כמה שנים טובות שהסופר הישראלי עמוס עוז משלה את עצמו שהוא יהיה חתן פרס נובל לספרות. גם השבוע הוא ומקורביו היו משוכנעים שהנה זה בא. וזה לא בא. ואם מותר לנו להוסיף, זה גם לא יבוא.

כי ועידת הפרס בשטוקהולם שבשוודיה, שהכריזה השבוע כי הזוכה בפרס נובל לספרות, היא הסופרת הגרמנייה הרטה מולר, חיפשה סופר שיש בו משהו המיוחד לעמו, לתרבותו, לשורשיו. משהו מיוחד למורשת של אותו עם שהסופר מייצג. ואצל עמוס עוז, אין ולא כלום מכל אלו. סופרים שכמותו מצויים בהמוניהם בכל מדינה, בכל פינה. אז ספריו מתורגמים לשפות שונות? – אז מה בכך? האם יש בהם ערך שמעבר לנייר שעליהם נדפסים? – ספק רב.

חברי ועידת הפרס אינם טיפשים. הם יודעים היטב מה לפניהם והם עובדים עם מחשבה ולא על פי תכתיבים של אנשי יחסי ציבור ובעלי חזיונות שווא.

כשהם בחרו השבוע בסופרת הרטה מולר, ידעו היטב למה. מדובר בסופרת שכל כתביה הם מסר ברור. היא נולדה וגדלה ברומניה. כשהקומניזם הרים ראש ודרש להעבירה ממעמד הסופרת למעמד המתורגמנית שעובדת בעבור השירות החשאי של המפלגה הקומוניסטית במדינה - הסיקוריטטה, סרבה, פוטרה מעבודתה, הושפלה ועברה ימים קשים. אך לא התקפלה. לא שינתה את הקו. היא הובילה את המסר שרומניה זקוקה לחופש מידי משפיליה. ועל מסר זה באו להודות לה במתן הפרס החשוב.

מה במחילה מכבודו עשה הסופר הישראלי עמוס עוז? – בהשוואה לזוכה, לא כלום. סופר שצריך הרבה זכוכיות מגדלת כדי למצוא שורש יהודי כלשהו ביצירותיו. סופר שבעט בכל מה שקשור וקושר בין עמו למורשתו. סופר, שבכתביו ניכר האנטי כנגד כל מה שריח יהודי מדיף ממנו.

ולפיכך, לא רק שטוב שהוא לא זכה בפרס, הוא גם נכנס השבוע לקטגוריה של המצויים אצלנו בחץ כלפי מטה. בנופלים, במדרדרים.

המיליונר שעיה בוימלגרין

 
המיליונר החרדי שעיה בוימלגרין נמצא בירידה. גם בעסקיו הכלכליים, וגם אצלנו. אם כי לבנו עמו ועם מצבו. אך אנו גם מוטרדים, מן ההידרדרות המהירה שלו למצב שבו הבעלים של חברת לגנא, לא יוכל מחר לשלם את המגיע לאלפי בעלי משפחות בישראל שלהם חברתו חייבת הרבה מאוד כסף, אחרי שקנו איגרות חוב ועכשיו לא מסוגל בוימלגרין להחזירם בערכים ריאליים.

אמנם עוד יבוא היום בסופו של תהליך המשבר הנוכחי שבו יחלו לעשות את הסיכומים של המאורעות הקודרים בגדול המשברים בשמונים השנים האחרונות, ואז תעלה בכל חריפותה השאלה: איך נתנו למערכת הכלכלית לשעבד את כספנו לקרנות מקרנות שונים שבסופו של דבר קרסו ועמם "הקריסו" (כן, יש מילה שכזאת) גם אותנו.

היינו מצפים מבעלי החברות הגדולות היוצאים אל הציבור ומציעים לו איגרות חוב, שיתנהגו בהרבה יותר זהירות, משעושה זאת המשקיען שכל כספו הגיע מכיסו והוא מחליט לקחת מהלכי הימור של השקעות במקומות מפוקפקים. אך מה שמותר לזה אסור לזה. בוודאי לא לשעיה בוימלגרין שלפחות שני מיליארד ₪ מהונו הם בכלל מהוננו. מכיסנו.

האם מי שהולך להשקיע בבלגרד הוא מהמר? – בהחלט שכן. כל ההשקעות במזרח אירופה הן ספקולטיביות. הם יכולות להצליח ולהניח הכנסות יוצאות מן הכלל. אך כמו אותו הכלל, שבמקום שיש הכנסות גבוהות יש גם סיכונים גבוהים, כך בבלגרד. המשקיע שם שם את הונו – הוננו על קרן הצבאי.

וזה בדיוק מה שקרה לשעיה בוימלגרין שקנה שם נכסים יפים על גדות הדנובה בתקווה לבנות שם קומפלקס מגורים של 300 יח"ד, בתי מסחר, מלון גדול ומרינה ליאכטות. והנה בבוקרו של יום הוא מגלה ש-120 מיליוני השקלים שהשקיע שם יכולים היום להניב לו בקושי 5 עד 20 מיליוני שקלים. כמעט 95% מן ההשקעה הבסיסית ירדה לטמיון.

אך גם אן השטח בבלגרד יימכר במחיר שציינו, לא יישאר לבוימלגרין אגורה שחוקה אחת. עיריית בלגרד טוענת שמגיעים לי מסים שונים עם הקניה ב...75 מיליוני שקלים, וכל סכום שייכנס היא תהיה הראשונה לקזזו במהירות ותדרוש עוד.

בוימלגרין בצרות, וכפי שאמרנו אנו עמנו בתחושותיו. אך בביזנס כמו בביזנס. הרגשות בצד והשיקולים הכלכליים הם הקובעים והמכריעים. ובביזנס שבוימלגרין גרר אליו רבים שהשקיעו באיגרות החוב שלו, אנו עם בעלי החוב. ויחד עמם גוררים את בוימלגרין עם החץ כלפי מטה.