אאא

בצהרי יום שני השבוע נפתחה הישיבה הקבועה של סיעת יהדות התורה בכנסת בתפילה לשלומו של מרן פוסק הדור. חמשת החכי"ם אמרו מספר פרקי תהילים. יו"ר הסיעה הרב ישראל אייכלר עשה מי שבירך לחולה. ותכף ומיד יצאה על כך הודעה לעיתונות. גם כמנהג בית שפתותיים שכל אשר עושים בו מיד מדווחים, וגם בבחינת מהם יראו וכן יעשו כל בית ישראל.

התפילה נשאה חמש שעות לפני ההודעה המצערת על ההחמרה הפתאומית במצבו של מרן הגרי"ש. או אז היו עוד שחשבו שהאשפוז הוא עוד אחד בסדרת הטיפולים והבדיקות שהוא עובר בחודשים האחרונים. ליבם של חברי הכנסת גפני ומקלב אמר להם אחרת. הם לא נזקקו לדיווחים השוטפים של בני הבית באותו יום נמהר כדי לדעת שהאשפוז הפעם הוא פועל יוצא של ירידה דרסטית בתפקוד של כמה מערכות פנימיות שהנשמה תלויה בהם.

ביום שלישי שעבר הם נועדו עימו בבית. כהרגלם בפגישות קודמות הם יצאו נפעמים מול הראש הצלול והחד כתער שניתח עבורם את סדרת הבעיות שהציגו בפניו בהגיון בהיר שאינו מותיר מקום לספקות. במקביל הם לא יכלו שלא להבחין בחולשת הגוף שהתדרדרה לעומת הפגישות הקודמות. בשיחה עם בני הבית הם קיבלו פרטים נוספים מהם הבינו כי פוסק הדור חי כמעט מעבר לגדרי הטבע.

נושאי השיחה היו חוק טל ופרשת רבנות ירושלים. הקשר בין שני הנושאים הוא לא בתוכן אלא בעיתוי בו הזדמנו זה לצד זה. השאלה היתה האם לוותר בנושא השני: רבנות ירושלים והדיל של ש"ס עם ניר ברקת- בשל האיום הנשקף לכלל הציבור החרדי מסכנת אי הארכת חוק טל. הניתוח הבהיר היה שאין כל קשר בין הנושאים. על רבנות ירושלים צריך להאבק כדי שלא יעלה על כס הרבנות המפואר הזה מי שאינו ראוי לכך (ראה בעמודי החדשות על הבג"ץ שיוגש בימים הקרובים). ובאשר לחוק טל? לש"ס יש עניין בו לא פחות מיהדות התורה. גם לה יש אחריות לעולם התורה. אי לכך היא תאבק עליו בין אם יהיה שיתוף פעולה עם יהדות התורה בנושא הרבנות הירושלמית ובין אם לאו. החלטה שרק דעת תורה צרופה יכולה לקחת על כתפיה.

עיקר השיחה נסוב אודות חוק טל. החכי"ם סקרו את השיחות שהיו בנושא זה עם ראש הממשלה ואנשי לשכתו. הם העריכו כי בסופו של דבר יעמוד נתניהו בהבטחתו להעביר את החוק, גם אם לא לחמש שנים אזי לפחות לשנה אחת בלבד. השאלה היתה האם יש להסתפק בכך או לאיים במשבר קואליציוני אם לא תהיה הארכה לפרק זמן ארוך יותר. מינימום שלוש שנים. בשיחה הביע מרן הגרי"ש ספק אם ראש הממשלה יכול ורוצה להעביר את החוק אפילו לשנה אחת.

כחכם העדיף מנביא קלעה השערתו של מרן הגרי"ש אלישיב אל חוט השערה ולא החטיאה. בדיוק שבוע לאחר מכן התראיין ביבי לערוץ הכנסת ואמר שם דברים שרק מפני זניחותו של הערוץ, ואירועים אחרים שמיקדו את תשומת הלב, לא תפסו את הכותרות הראשיות. עיקרי הדברים: חוק טל לא יוארך במספר שנים. אני הייתי מעדיף לבטל אותו בכלל אך צריך לבדוק אם הדבר אפשרי. אלמלא הטרדה האופפת את החכי"ם החרדים לרגל מצב בריאותו של מרן הגרי"ש אין ספק שגפני או מקלב או שניהם גם יחד היו מפרים את נדר השתיקה שגזרו על עצמם בנושא חוק טל ומגיבים לדבריו המקוממים של ראש הממשלה.

חסרונו של נתן אשל

אלמלי החופשה הכפויה שנאלץ לקחת הרל"ש של ביבי מר נתן אשל יש להניח שהוא היה הראשון שזוכה לקבל את שיחת המחאה הטלפונית הראשונה של החכי"ם החרדים. משיחות קודמות בהקשרים אחרים אך דומים ניתן לשער שהיא היתה מתנהלת בערך כך:

ח"כ חרדי: נוטק'ה. שמעת איך הוא דיבר היום

אשל: על מה אתה מדבר?

ח"כ: על חוק טל

אשל: איפה הוא דיבר?

ח"כ: בערוץ הכנסת

אשל: אה כן. שמעתי משהו אבל מה הוא בעצם אמר? שלא יהיה לחמש שנים? בסדר. אבל הוא לא אמר שזה לא יהיה לשלוש שנים. אני דיברתי איתו על זה עוד שהיינו בטיסה להולנד

ח"כ: ומה הוא אמר

אשל: שיהיה בסדר. יש קצת לחץ של דעת קהל. היו על זה כמה כתבות בעיתונים. ברק גם לוחץ קצת. אבל בסוף תמיד מגיעים לפשרה

ח"כ: כמו בפרשת בית החולים ברזילי

אשל: אוף. תמיד אתה מזכיר את זה. למה שלא תזכיר את הבטחת ההכנסה לאברכים. כשביבי אמר שיעביר לכם את זה בחוק ולא העביר צעקתם עד לב השמיים. אני אמרתי לכם שאם תהיו בשקט הכל יהיה בסדר וכך קרה. אני יזמתי את ועדת גבאי שהחליטה להאריך את ההסדר עם קצת תנאים והגבלות. עוכרי ישראל הקימו צעקות ותגיד אתה אם יש היום כסף לאברכים או אין. רק קצת סבלנות יהודים ואל תלחיצו את ביבי .אני כבר עכשיו חושב על איזה פתרון מתאים.

דמיוני? אולי בכמה מהניסוחים אך לא ברוח הדברים. נתן אשל היה הראשון שזיהה את גודל המשבר אליו עומדת הקואליציה להקלע בעקבות הצורך להאריך את חוק טל (ח"כ מקלב אמר לנו השבוע כי אחד הכישורים המיוחדים של אשל הוא זיהוי משברים קואליציוניים פוטנציאליים עוד לפני שאחרים חושבים אליהם. כישור נוסף הוא היכולת לתקשר עם אביגדור ליברמן שלא מאמין לביבי אפילו במילה אחת). הוא אכן החל לטפל בזה לפני כחודש במהלך הטיסה של ביבי להולנד והעלה כמה רעיונות יצירתיים. ביני וביני נפלה עליו התלונה שהוגשה על נגדו על ידי עמיתיו ללשכה ואויס נתן אשל. ההסתברות שיחזור ללשכה נמוכה מים המלח, מה שאומר שביבי נותר ללא פותר בעיות מיומן בסביבה הקרובה.

אחד הרעיונות היצירתיים שכבר החלו להתרקם בסביבתו של אשל הוא הקמת ועדה משותפת לכל הסיעות החברות בקואליציה לניסוח מחודש של חוק טל.

משהו בסגנון ועדת גבאי שהוזכרה בשיחה הדמיונית למחצה דלקמן. הועדה האמורה הצליחה לרבע את העיגול. מצד אחד היא נתנה לליברמן וברק את היכולת לטעון כי הם אכן הצליחו לשנות מהיסוד את הגדרת המהות של ההסדר הקודם שקבע כי אברכים יכולים להנות כל ימיהם מתמיכה קבועה של המדינה. וזאת, בזכות (או בעצם לחובת) ההגבלה לחמש שנים בלבד. מצד שני היא לא שינתה כמעט דבר בשטח כי היא חלה על רק מי שלא נכנס עדיין להסדר הבטחת ההכנסה וטרם מלאו לו עשרים ושמונה אביבים. את המחיר ישלמו רק אברכים צעירים בעוד מספר שנים. שמחו החרדים. עלזו גם החילונים.

לא ברור אם אשל הותיר אחריו משהו בכתובים בנושא חוק טלב אבל בסביבתו של ראש הממשלה כבר מדברים על פתרונות של פשרה בסגנון דומה. לא פטור לכל החיים אלא למספר שנים. לא שנת הכרעה אחת אלא שתיים ומתן תמריצים והטבות בקנה מידה משמעותי לכל מי שיסכים לצאת לשירות צבאי או אזרחי.

רק כך, אומרים בלשכת ראש הממשלה, ניתן יהיה לרצות את ליברמן וברק ולא לשנות באופן משמעותי את המצב בשטח. ההנחה העומדת ביסוד הפשרה המדוברת היא שלאחר מספר שנים של דיחוי משירות צבאי הצבא עצמו כבר לא ירצה לגייס חרדים בגילאים שמעל לעשרים וחמש שנה שעל פי רוב כבר יש להם מספר ילדים. עלויות התמיכה במשפחה לא עומדות ביחס התועלת לצבא ממתגייס מבוגר שניתן לשבץ אותו רק בתפקידים עורפיים.

כתפיים רחבות

בשלב זה קשה לדעת האם הרעיונות יבשילו להצעה מסודרת שתוגש כבר עתה למפלגות החרדיות. לשני הצדדים נוח כרגע להרוויח זמן בתקווה שמשהו יקרה וסדרי העדיפויות של דעת הקהל ישתנו (מלחמה במפרץ הפרסי היא האופציה המועדפת). ככל שמחוגי הזמן ינועו לקראת הדד ליין של החוק והחרב החדה של אי הארכת החוק תתנופף מעל הראשים, אין ספק שלפחות חלק מהרעיונות המדוברים יעלו על שולחן הדיונים של הועדה שתוקם בשלב זה או אחר.

או אז תועלינה הכרעות כבדות משקל על שולחנם של גדולי ישראל. האם לקבל נוסח חדש לחוק טל שיהיה בבחינת הרע במיעוטו או להתנגד נחרצות ויהיה אשר יהיה. המדינה רוצה לגייס בכפיה בני ישיבות? שתנסה לעשות זאת. שתשלח משטרה צבאית לישיבות. שתכשיר מאות מטבחי בד"צ לאלה שיגוייסו בכפיה, ושתיצור עבורם שטחים סטריליים מבחינת צניעות (בצה"ל הגדול יש מחנה זעיר אחד שכזה וגם הוא גורם כאבי ראש בלתי פוסקים לצבא שחרט על דגלו שיתוף נשים בכל התפקידים. ולא רק במקהלות הצבאיות) שאם לא כן תתקל בהתנגדות אלימה של המגוייסים. נראה אותם.

גם אם זה לא מה שיקרה התסריט האלטרנטיבי מדאיג לא פחות. משטרה צבאית אולי לא תגיע לישיבות ומחזות אימה של תלמידים הנגררים במעילים לא יראו. העדר דחיית גיוס בחוק יגרום לכך שכשישים אלף בני ישיבות בגילאי גיוס שמונה עשרה עד עשרים ושמונה (לאחר מכן מקבלים גם היום פטור אוטומטי מהסיבות הכלכליות שהוזכרו) יוגדרו כעריקים וכסוג של אזרחים לא לגליים. תקציב הישיבות הקדושות ימחק כליל מספר התקציב שהרי אי אפשר לתקצב עריקים. לעריקים אין כמובן תעודת זכאות לדירה. אין הנחות בארנונא ועל בטוח שיקום מי שיחוקק חוק שאין גם קצבאות ילדים. חנק כלכלי מוחלט.

הכרעות כבדות משקל

תסריטי האימה דלעיל לא נולדו במוח קודח. לפני שנים עשר בדיוק הם עמדו לעיניהם של חברי הכנסת החרדיים כאשר בג"ץ ביטל את תקנות משרד הבטחון לדיחוי גיוס של בני ישיבות וקבע כי ניתן לממש אותם רק במסגרת של חקיקה ראשית בכנסת. אהוד ברק הפך את הנושא לדגל מערכת הבחירות שלו והביס את ביבי (היו ימים) על טיקט של מהפכה אזרחית ושיוויוניות בנטל הצבאי.

ברק ניצח בבחירות והתפנה לעסוק בתפוח האדמה הלוהט שעל שולחנו. כרמטכ"ל לשעבר הוא הבין את חוסר התוחלת שבגיוס כפוי ורעיונות של חנק כלכלי לחרדים לא היו פופולריים אז כמו שהם מדוברים היום בריש גלי. אי לכך הוא הקים ועדה שנועדה לנסח חוק שיחליף את התקנות הישנות תוך שינוי מהותי של מצב הדחיה ללא הגבלה.

אף אחד מחברי הכנסת החרדיים לא הסכים להשתתף בועדה בראשותו של השופט הדתי צבי טל. למה להם צרות הפגנות ופשקווילים. הרב אברהם רביץ ז"ל היה הנחשון שהעז לקפוץ אל המים הסוערים. לא לפני שקיבל את ברכת הדרך של מרן הגרי"ש אלישיב ומרן הגראי"ל שטיינמן. בשנתיים בהם התנהלו דיוני הועדה הוא הפך מטרה לחיצים של מתנגדי ההסדר שהחל להסתמן בועדה, כולל של אנשים מתוך המחנה פנימה שהתיימרו לדבר בשמם של גדולי ישראל אחרים שהתנגדו לחוק.

אלו היו השנים הקשות ביותר בחיי הציבוריים, שח לנו הנ"ל מספר ימים לאחר שחוק טל אושר בקריאה שניה ושלישית בכנסת. את השנים האלה אני לוקח איתי לקבר בבוא יומי שיעמדו לי לזכות בפני בית דין של מעלה. את כל הבזיונות. את כל ההתקפות, ובעיקר את הזכות ששחררתי עשרות אלפי בני תורה מקסרקטיני הצבא.

רביץ מנוחתו עדן היה השליח לדבר מצוה וספג בגופו את החיצים שנועדו לכתובות אחרות. הכל ידעו שההכרעות הקשות עד מאוד התקבלו על ידי מרן הגרי"ש אלישיב ומרן הגראי"ל שטיינמן. על כתפיהם הרחבות הם נשאו את האחריות להסכמה לשנת הכרעה והקמת מסלולים שנועדו לאלה שהחליטו שלא להמשיך ולשקוד על משנתם. היום זו כבר מציאות שהציבור החרדי חי בתוכה אך בשעתו זו היתה רעידת אדמה אידאולוגית אמיתית.

התמורה שהתקבלה היתה שווה את הכל. איך שלא נסובב את חוק טל (הנוכחי) הציר המרכזי שלו הוא האפשרות לכל בן תורה שירצה בכך להמשיך ללמוד ללא הפרעה. אז נכון שיש שנת הכרעה שבשנתיים האחרונות החלו כמה מאות לנצל אותה. נכון שיש מסלולים שקורצים לאלה שגם ככה לא סגורים על עצמם באשר ליכולתם להמשיך וללמוד. העיקר הוא שהרוב המוחלט ניצל מכל האלטרנטיבות הנוראות של העדר חוק שיסדיר את דחיית הגיוס.

לא לנו להביע הערכה ולחלק ציונים לגדולי ישראל. מה שגם שהיו גדולי תורה אחרים שסברו שאין להתפשר ויהיה אשר יהיה. מה שניתן זה רק להתבונן בפרספקטיבה של שנים עשר שנים קדימה ולבחון את התוצאות המעשיות. ואלו הן: מספר בני הישיבות כמעט הכפיל את עצמו מאז שנת תשס"ב (שנת קבלת החוק). אחוזי הנשירה כתוצאה מ "שנת ההכרעה" נמדדים בפרומילים, מוסדות תורה וישיבות נפתחות חדשות לבקרים והעולם התורני נמצא בתנופת צמיחה שכמותה לא היתה גם בפולין ליטא והונגריה שלפני השואה.

מה מתוך זה היה קורה אם חוק טל לא היה עובר לפני עשר שנים? מי נביא וידע. קשת ההסתברויות נעה מרע מאוד עד נסבל בקושי. פריחה תורנית שכזאת קשה להאמין שהיתה. בימים בהם אנו עוקבים בכאב ודאגה לשלומם של עיני העדה הדיון הנוכחי על חוק טל והסכנות הנשקפות לעולם התורה הם עוד סיבה אחת מיני רבות עד כמה צריך לעמוד ולהתאמץ בתפילה.

ואל-כביר לא ימאס שוועת רבים.

(הטור מתפרסם בשבועון בקהילה)