אאא

ימי בין הזמנים הופיעו במלוא הדרם, הילדים מבקשים לצאת, הנפש מבקשת להירגע ולצאת מהשגרה, האישה ממאנת לבשל לכבוד שבת שהרי החופש נועד גם עבורה, כך לפחות היא טוענת, מה שלא הותיר לנו כל ברירה אלא לתור אחר מקום שונה לשהות בו בשבת קודש.

כיהודי חרדי המציית לדעת תורה ומשתדל לא לסור כי-הוא-זה מדעת מרנן ורבנן גדולי הדור שליט"א, ועוקב בדריכות כל יום ויום אחר העיתונים הקדושים אשר מהם שואפים אנו את ההשקפה הטהורה, ומהם יונקים אנו את דעת רבותינו הק' שליט"א, באמצעות השופר/שופרם, הלא הם: ועדי הרבנים לענייני כשרות/טלפונים/צניעות/בתי מלון (נכון לעת כתיבת שורות אלו, אולי צץ כבר עוד ועד שאינני מעודכן בו...), יום חמישי בערב הגיע והמשפחה כמרקחה לדעת כדת מה לעשות.... לאן נפנה ולאן נצא והיכן נשבות את יום השבת. העיר טבריה ירדה מהפרק מחמת העומס הרב בעיר. לא?

לא עומס החום... עומס המבקרים הרבים, וגם השכנה אמרה שבעלה קרא בעיתון דעת תורה שעומס מבקרים רב עלול לפגוע ברגשות ילדינו הרכים ולכן טבריה ירדה מהפרק. ולא נותרה לנו ברירה אלא להתרוצץ בשכונה ולחפש את העיתון על מנת לברר את הטלפון של ועד הרבנים לענייני בית מלון כשר לימי בין הזמנים, אך למרבה הצער לאחר שהתרוצצנו הלוך ושוב בחיפוש נואש אחר מס' הטלפון וחייגנו אל הועד, קיבלנו מענה שהועד נמצא כעת בחופש באחד מבתי המלון שהרי עכשיו בין הזמנים ואין מי שיעזור כעת.

לא נותרה אלא הברירה האחרונה והפחות נעימה, להזמין את עצמינו לבית קרובי משפחה בעיה"ק ירושלים. שם, אם יסכימו לארח אותנו, אזי גם נשנה אוירה, גם האישה לא תצטרך לבשל, גם הילדים יהנו (יש גינת שעשועים סמוכה לבית), והכל יבוא על מקומו בשלום.

לא נלאה אתכם בפרטי השיחה - אבל המשפחה שמחה מאד לבואנו והוזמנו בחפץ לב. הילדים שמחו להגיע לירושלים - ולא סתם ירושלים! אלא למרכז ירושלים הקדושה! לשכונת גאולה! לב לבה של העיר הקדושה! מרכז הנייעס והפאשקוילים.... שם נוצרים החדשות.... שם היינו בטוחים כי נרגיש את אווירת השבת כדבעי, שם נוכל לחזות בקדושה האופפת את המקום כבר באוויר...

שבת קודש נכנסת בדחילו ורחימו... הלכנו יחד עם הילדים לבית הכנסת, שם התקבלו בסבר פנים יפות, ואף התכבדו בממתקים ע"י רב בית הכנסת... באמת חוויה מיוחדת והנאה צרופה מכל רגע. כשחזרנו לבית המארחים, גם שם זכינו לכבוד גדול, סעודות השבת היו מעל ומעבר למצופה, ואם נסכם את האווירה עם קבלת הפנים ושפע האוכל הרי שברוך השם נהנינו מכל רגע של האירוח, יכול להיות אפילו יותר טוב מטבריה, כי בירושלים מזג האוויר הרבה יותר טוב, ואין צורך בבקשת אישור של ועד הרבנים לענייני.....

בשבת אחה"צ - בעת רעווא דרעוין בזמן ההליכה אל בית הכנסת והחזרה ממנו נשמע קול מוזר של כלי טיס באוויר.... כשהרמנו את ראשנו בפליאה אל עבר השמים להבחין באיזה כלי טיס מדובר, הסתבר כי מדובר במסוק משטרתי החג מעל לשכונה מזה כשעתיים.... האמת היא שקצת נחרדנו למראה, כיון שכלי טיס ביטחוניים לא נוהגים לטוס בימי שבת אלא אם כן קרה איזה אירוע ביטחוני חמור המצדיק זאת.

בסתר ליבי התחלתי להתפלל לשלום כל החיילים שהשי"ת ישמור עליהם שישובו בריאים ושלימים וישלח רפואה שלימה לכל הפצועים... פחדתי! פחדתי! פחדתי ממה שאשמע במוצאי שבת... מה קרה, בירושלים רחמנא ליצלן...

בניי הרכים שהלכו לצידי הבחינו במתח בו הייתי שרוי וניסו גם הם להבין את פשר העניין... אבא? מה קרה? על מה אתה חושב?? והילד השני שואל: אבא? מה קרה? של מי המסוק הזה?? ולמה הוא באוויר עכשיו? מה קרה?? אבא? עוד פעם ירו "גראדים"? מה? גם פה יש "צבע אדום"? אבא? היכן מתחבאים כאן אם יש טילים???

למען האמת, הייתי די מהורהר... ולא ידעתי כיצד להגיב ומה לענות.... בעודנו ממשיכים בצעדים מהירים לכיוון הבית בחרדה ניכרת מהבאות, שמענו אנשים זועקים מעומק ליבם לעבר המסוק "שאבעעעעסססס" ושוב "שאבעעעעסססס"....

הפעם לא יכולתי להתאפק ופניתי לאחד מהם, אדם שזקנו יורד על פי מידותיו... ולאחר החלפת כמה מילות נימוס, שאלתיו לפשר המסוק החג באוויר, מי הוא, ולמי הם זועקים...

האיש מסתכל עלי בהבעת רחמים - מבין שאני לא מהסביבה, ומסביר לי. שיש חניון חדש שנפתח בירושלים - חניון קרתא, ושם חונים מכוניות הבאות לכותל המערבי תוך כדי חילול שבת בפרהסיא רח"ל ועל זה הוא מוחה.

עכשיו באמת התבלבלתי יותר - "אני לא מבין אותך" אמרתי לו. אבל אתה צועק לעבר המסוק... "מי הוא ולמה הוא כאן?" - שאלתי.

"מה? אתה לא מבין? הוא שואל בחצי זעם" יש הפגנה ליד החניון שמחללים שם שבת. "ומי מפגין" אני שואל? "מה זאת אומרת מי" הוא אומר. "כולם מפגינים"!!! כל מי שמציית לרבנים יצא להפגין. וגם אני בדרכי להפגנה הוא ממשיך... "ומה עושה כאן המסוק?" אני שואל בתמימות.... אה??? המסוק מסתובב באוויר בגללנו.... המשטרה מתכננת את פריסת הכוחות... ובשביל תכנון טוב, הם צריכים את המסוק.

מחוסר נעימות, כיון שהבנתי שהאיש ממהר מאד ואני מעכב אותו, נפרדתי ממנו בברכת שבת שלום, והודיתי לו... כאן הגיעה שאלת המחץ ששאלו הילדים.

- אבא? שמעת מה הוא אמר?

- מה הוא אמר?

- אבא, הוא אמר שהמסוק נמצא באוויר בגלל הרבנים שאמרו להפגין.... אז יצא מזה חילול שבת גדול יותר... לא כך? אבא.

ניסתי להסביר לילדים בדרכי נועם שהרבנים יודעים מה שהם עושים והם לוקחים זאת בחשבון... והמשטרה מחללים שבת בלי שום קשר להפגנות... וכו' כו'

הילדים לא מרפים ושואלים: אבא? אבל כנראה לא שמעת טוב. האיש הזה אמר שהמסוק נמצא כאן רק בגלל ההפגנות והמשטרה מתגברת ומציבה כוחות לפי הכוחות בהפגנה – זאת אומרת שהמפגינים גורמים ליותר חילול השבת בפרהסיא.... את זה הרבנים מרשים?

עוד לא הספקתי לענות להם בעוד אנו הולכים יחדיו הפעם בהליכה בנחת כיון שהבנו שאין כאן טילים – ולא צבע אדום, שמנו לב לעוד יהודים שצועקים "שאבעעעעעסססס" לעבר המסוק.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

לא יכולתי להתאפק ופניתי אליהם ושאלתי בנימוס: תגיד? אתה חושב שהוא שומע אותך הטייס??? למה אתה צועק לו??? ולמה אתה לא הולך לחניון להפגין – אני ממשיך ושואל....

האמת היא שגם הוא הסתכל עלי במבט מוזר... אבל מיד הבין שאנו לא מהסביבה הירושלמית ואז הסביר לנו שהאמת היא שלפי הדין, כולם צריכים לצאת למחות בהפגנה, אך מי שלא מרגיש טוב, או קשה לו מאד לצאת עד שם, יש לו פטור מיוחד מהקריאה לשבת זו... אבל בדיוק בשביל זה, כדי שלא יפרוש מציבור המוחים – נמצא המסוק שחג כאן למעלה. המסוק חג מעלינו כדי לתת לכולנו זכות לקיים מצוות מחאה למען קדושת השבת.... ולכן אנו מוחים..

האמת היא שלא ידעתי אם לצחוק או לבכות, לא ידעתי מה להגיד לילדים, פחדתי לשמוע ממנו עוד "משפטי חכמה" מסוג זה, התנצלתי על כך שאני נאלץ להיפרד כיון שמחכים לנו לסעודה שלישית בבית המארחים, וכך נפרדנו לשלום, בתקווה שילדיי לא הבינו באמת, מה הוא אמר.

עכשיו, כשאני חושב על זה רגוע – אני מבין שהילדים הבחינו במבוכתי ולכן לא המשיכו בשאלות, אבל הקושיות הם קושיות חזקות. אז מה אענה להם?