אאא

כשטילפנו אלי ממערכת 'כיכר השבת' כדי לקבל את תגובתי, לא קראתי את כל מאמרו של ידידי הרב אהרן אגל טל, עד לא מכבר ראש הישיבה לצעירים במעלה חבר, ישיבה שבה לומדים לימודי קודש בלבד.

משקראתי הזדעזעתי עד כדי שחשבתי שמא מישהו כתב בשמו של הרב אגל טל ושלח למערכת, אנשים שכנים אנחנו, בוגרי אותו בית מדרש ואין זה מסגנונו בדרך כלל. אף שוחחנו ביום שישי שלאחר פרסום מאמרי וסיפרתי לו עליה.

קראתי את מאמר הביקורת שלי על ישיבת 'שבי חברון', האם היה ניתן להבין שאני מזלזל חלילה באלוף הפיקוד? או שמא כתבתי מיד שבוודאי אין לי כל אישי דבר נגדו? האם הויכוח הוא על חשיבותו של מי שמוסר את נפשו למען עם ישראל? חלילה! אף אלה שאינם משרתים בפועל בצה"ל אינם מזלזלים.

כל הביקורת שלי הייתה מה קודם למה? מה המסר? מי משרת את מי? האם אלוף הפיקוד מוסר את נפשו כדי שעם ישראל ותורתו ימשיכו להתקיים בעולם אז המטרה היא התורה כמובן ואותה צריך היה לשים בראש, בוודאי בכינוס תורני. או שמא צמח לו אלוקים חדש שהם מדי צה"ל שאותם במקרה לובש עכשיו האיש אבי מזרחי שאותו רוצים עכשיו לרצות בני התורה ועל כן ראוי הוא להיות האורח המרכזי.

אני לא חושב שלא היה צריך להזמין אותו, היה צריך גם להעניק לו תעודת הוקרה מטעם הישיבה על פועלו למען הישיבה ולמען עם ישראל.

לא השתמע במאמר כל זלזול במה שעושה או מייצג אלוף פיקוד כזה או אחר, בוודאי שלא זלזול באלה העומדים על משמר ארצנו. הייתה כאן רק ביקורת על סדרי עדיפויות לקויים ועקומים הזקוקים לתיקון, הייתה כאן ביקורת על כך שאהבת המדינה הפכה להיות סגידה לבעל.

והרב אגלטל, תחת לענות לי בענייניות תוקף אותי אישית: "פצעת אנשים", "כתיבה בהמית" ועוד ביטויים. אני מצר לשמוע הרב אהרן יקירי שזהו סגנונך.

הסגנון הזה לא מבית מדרשה של ישיבת 'שבי חברון' יצא, חרף הביקורת שביקרתיה אני חב לה חוב עצום בבניית אישיותי. ואתה, הרב אגלטל, שהיה לך אומץ כה רב לחולל מהפכה אדירה בציבור הכיפות הסרוגות ולפתוח את הישיבה הקטנה הראשונה בציבור הזה, ישיבה שבה לא לומדים לימודי חול מתוך רצון עז לגדל תלמידי חכמים, אני מקווה שיהיה לך גם את העוז ותעצומות הנפש לצעוד עוד צעד קדימה ולעשות חשבון נפש אמיתי על אמיתת האידיאולוגיה שעליה חונכנו שנינו.