אאא

בשעות הצהריים יצאנו - מתנדבי אגודת "רפואה וחיים" - ויז'ניץ לאזור הדרום במסגרת מבצע "מחבקים ומחזקים" הנערך בימים האחרונים בעקבות הלחימה המתמשכת בדרום.

מתחילת השבוע פקדו מידי יום מתנדבי האגודה את בתי החולים בהם מאושפזים פצועים מהלחימה, עודדו, תמכו ופינקו במיני מזונות, מיני מתיקה, חטיפים ושתיה מרעננת הכל במאור פנים כשהמטרה היא לתת כתף ולשמח עד כמה שניתן במצב מעין זה.

היום כאמור, לאחר שקיבלנו את עידודו וברכתו של מרן האדמו"ר מויזניץ שליט"א, יצאנו ברכבים מלאים בכל טוב ובליווי צוות מתנדבים חדורי מוטיבציה שכל מטרתם לעודד את הלוחמים ואף לחלק ספרי תהילים עם הקדשה מיוחדת, לצד תפילה להצלחה ומטבעות לשמירה שנמסרו ע"י מרן האדמו"ר מויז'ניץ שליט"א.

בדרכנו דרומה לבקר את הפצועים המאושפזים בבית חולים ברזילי באשקלון וסורוקה שבבאר-שבע, נכנסנו לבסיסי וריכוזי הצבא שבאזור הלחימה שבדרום, שם מצאנו המון חיילים נחושים להגן ולשמור על בטחונה של ישראל ואף חווינו עימם את רגעי הפחד בנפילת טילים סמוך לבסיס, כשאנחנו מכונסים בתוך צינורות ביטון רחבות המשמשות מגוניות לעת הצורך.

הגענו לבתי החולים, נכנסנו לבקר את החיילים מצוידים עם מידע ואישורים מתאימים (הלו? אכ"א? מדבר פנחס מויז'ניץ, הכנתי סנדוויצ'ים טעימים ואני רוצה להגיע לחלק לפצועים בבתי החולים עם חבר שלי שקוראים לו יוסי...).

האמבולנס המועמס בכל טוב פתחו בפנינו את הגנזך, אחד המתנדבים – מי שהופך כל ביקור חולים לאטרקציה ואנכי ניגשנו לחיילים בעמדת הכניסה שששו לקראתנו עם עיניים בורקות, קבלו את מנתם עם שלל ברכות, והפנו אותנו למחלקות המדויקות שם נמצאים גם חבריהם.

במעליות ובכל המסדרונות האינסופיים - מאות זוגות עיניים נרגשות, מחיאות כפיים וקריאות של: "כל הכבוד לכם" "עם ישראל חי", בשלב מסוים ילד נרגש מדביק על כל ארגזינו מדבקות של "עם ישראל חי" - "צוק איתן" וכדומה.

במחלקות: האחיות מצביעות על החדרים המתאימים, הפלוגה נכנסת: "שלום", לחייל הפצוע שמביט עלינו בעיניים מתלחלחות, שלום גם לאימא הדאגנית שנכנסה להיסטריה קלה וחשבה שהיא צריכה לברוח, עד שאמרנו לה שלום יפה.

ברוך הימל, מנכ"ל האגודה: "אנחנו שליחים של האדמו"ר מויז'ניץ ששלח אותנו למסור לך רפואה שלמה בשמו", העוגות והממתקים מחולקים לחייל ולכל הפמליה, פרק "שיר המעלות ממעמקים" נאמר בהתלהבות לאחר בירור שם החייל והאמא, כולם בוכים בחדר מהתרגשות.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

רבי נפתלי מאגף השמחה שבאגודה עם חופן ברכות בצרחה אופיינית: ("אתה שומע? תעוף מכאן, זה לא מקום בשבילך, מה אתה שוכב לי כאן...") שלל איחולים לכל הסובבים והמשפחה, ושועטים לחדר הבא.

לא היה חייל שלא קיבל את תשומת הלב, מכל עבר קוראים לנו ("חברה, יש כאן חייל בודד, דוד הג'ינג'י, תחכו לו, הוא רק הלך לבדיקה וכבר חוזר"..).

אפיזודה מטלטלת עברה עלינו במחלקה כירורגית בקומה השלישית שבסורוקה, ניגשנו לאחד מהחדרים כשאנחנו חשים בהמולה מיוחדת מסביבה, בכניסה מבהיר לנו חייל צעיר לימים בנחישות: "אף מילה על שלושת הקצינים שנהרגו הבוקר מפיצוץ מטען ברצועה"--

"ברור" ענינו במקהלה, "באנו לחזק ולעודד ולא להיפך חלילה"..

נכנסנו ואמרנו שלום, החייל שאך זה שב משדה הקרב, פניו מדממות ועיניו אומרות הכול ממלמל לנו 'תודה' ושואל-לוחש בדאגה: "היודעים אתם את שלום חבריי?..".