הרצל קוסאשוילי (צילום: ברלה שיינר)
הרצל קוסאשוילי (צילום: ברלה שיינר)
אאא

עד לא מזמן, היעדר הבשר מהתפריט היומי שלי היה כרוך באכזבה גדולה, שלא לומר במצוקה של ממש. וזה כמובן ללא שום קשר לרמת הברזל בדמי שיכולה גם היום, לספק מקור אנרגיה לאזור תעשיה שוקק בגודל בינוני. לא לחינם קבעו חז"ל "אין שמחה אלא בבשר ויין". כך שלמרות היות הברזל והשמחה מצויים אף בקטניות בדוגמת חומוס (ארבעס), פול, שעועית ושאר ירקות, באופן אישי הייתי מעדיף לרוב את מוצרי הבשר על שלל צורותיו המקוריות, על אף הכבוד שאני רוחש בעיתות רצון לתחליפים מקוריים.

הם (חז"ל) ואני ובטח גם אתם, יודעים טוב מאוד שהשמחה לפרטיה אכן מצויה בבשר ובטיפות האלכוהול. סטייק צרוב ומדמם אל מול גבינת עיזים בליווי עלים וגבעולים ירוקים, זה ממש לא כוחות.

מה לעשות וכיהודים מאמינים, אנו נדרשים לשים את מלא תאוותינו בפינת החדר ולחכות עד יעבור זעם. תשעה ימים של אלטרנטיבות דהויות, מוצרי סויה ושניצלים בטעם של כלום, מה שנקרא, עפר לפינו. אפשר כמובן לחפות על המצוקה בערימת פחמימות מיותרת, אבל באמת, כמה אפשר להעמיס על הקיבה האומללה שלנו?

יצוין, כי מעולם לא הייתי חסיד גדול של מסעדות חלביות ומסעדות דגים. הפלא הגדול הוא, שלמרות היותי בן מזל דגים, אני ממעט באכילת דגים למינימום ההכרחי, קרי: שבת וחג.

בכל רגע נתון תוכלו לבדוק ולאמת את התפריטים במסעדות החלביות למהדרין. מדובר בהעתקה כמעט של אחד לאחד, רק השמות (הביזאריים) משתנים ממסעדה למסעדה. המנות החלביות בעיניי בנאליות להחריד, שוב מרק בצל עם קוביות לחם פחמי שמוגדרות באותו רגע אומלל כקרוטונים.

צילום: רון אוריאל עבור Rest.co.il

ושוב זו אותה מנה בגוון אסייתי חריף שהתגנבה לתפריט החלבי השמרני לצורך רענון. מה שמותיר לך לנדוד בלית ברירה לאופציית הקישים שמאמתת את תיאורית ה"קיש קיש קריא..." וכמובן, שאי אפשר לתפריט חלבי ללא הטוסט הנצחי שלעולם ילווה ב"לקט עלים טריים היישר מהגינה...".

בצוק העיתים ובסד הזמנים הזה, מצאתי את עצמי, חרף החסרונות דלעיל, מחפש אחר מסעדה חלבית לא עלינו. כל שנותר לי לעשות זה להתפלל ולקוות לטוב.

הפור נפל על מסעדת "לה פטי קפה" בצומת סביון, שלמרות השם בעל הניחוח הצרפתי המאולץ משהו, הפתיעה אותנו לטובה ולברכה.

התזמון היה לוקה בחסר במעט, מכיוון שהגענו למקום כשהאגף המרכזי של המסעדה נסגר לטובת אירוע פרטי רב משתתפים שהוזמן מראש. הובלנו אחר כבוד למבואה של המסעדה בצידה העסקי, שכן המסעדה ממוקמת במרכז המסחרי הזעיר בצומת סביון. מקום צדדי, שקט ולא המוני, כיאה בעיניי למסעדה.

למנה ראשונה הלכנו על סלט קונבנציונאלי ולא יומרני שכלל מיקס ירקות בשלל צבעי הקשת. לסלט התלוו שני רטבים מעולים ולחמניית פוקצ'ה גדולה עם חמאה. הרטבים: שום שמיר, רוטב מנצח לכל סלט, שהיה בעל מרקם מתקתק-עדין, ושרידי השום כלל לא היו דומיננטיים בו. הרוטב השני, ויניגרט מר וגדוש בחמיצות ראויה שבלעדיו ספק גדול אם הייתי מצליח לחסל את הצלחת האימתנית שבתוכה קופלו הירקות הטריים.

אחרי פתיחה שכזאת, על מנה ראשונה לא היה על מה לדבר מחשש שנגיע למנה העיקרית באפיסת כוחות. וכותב את זה מי שדילג בעבור הארוחה הזאת על ארוחת הצהריים שלו! ותאמינו לי שזה לא עניין של מה בכך... כך שלמעשה דילגנו מיד למנה העיקרית.

אני הזמנתי צמד בלינצ'ס פטריות ובצל שהגיעו לשולחן בטמפרטורה הנכונה ובעיקר, פריכים עד מוות. המילוי היה חריף במעט ומתובלן בנדיבות, בדיוק כמו שאני אוהב. גודל המנה היה ראוי בהחלט ויכול היה בקלות לספק צורכם של שלושה אסירים נמלטים. באמת שלא יכולתי לבקש יותר מזה.

אשתי (שבצעד נדיר החליטה להצטרף לנדודיי הרעבתניים) הזמינה וקיבלה בזמן המתנה סביר, מנת פנה סיציליאנית (במסעדה עם שם צרפתי זה קצת מופרך...) שהיה מפתיע בטעמו. התרגלתי כבר לשכבות לא הגיוניות של גבינת פרמז'ן המחפה כביכול על טעם פושר.

צילום: רון אוריאל עבור Rest.co.il

הפעם, הפסטה טבלה ברוטב שום זעתר סמיך, כשבתחתית נחות להם חתיכות עגבנייה מיובשות. רוטב שהזכיר לנו יותר חזה עוף על האש!!! הטוויסט היה מושלם, רוטב "בשרי" למנת פסטה חלבית, הביאו אותה בשיחוק. וזה מה שלדעתי חסר היום במסעדות האלה, טיפ-טיפת מקוריות.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'אוכל ומתכונים' ותישארו מעודכנים

על קינוח וויתרנו לטובת הסדרת הנשימה והשיבה בשלום לביתנו. השירות היה נהדר ומדוד. המלצריות נידבו פרטים במידה הנכונה והנבונה, לא דחקו מידיי ולא הלעיטו אותנו בהמלצות שווא והסך הכל הכללי היה משביע רצון ומפתיע לחלוטין. בעבור ארוחה שכזאת תידרשו להיפרד מ-200 ₪ לכל היותר כולל שתייה וטיפ נדיב. וזה לא פרט שניתן להתעלם ממנו על רקע המיתון שאופף אותנו.

מכיוון שערב מרענן ומפתיע שכזה חבל לבזבז, בחנות "דרך היין" הסמוכה למסעדה, הצטיידנו בכמה בקבוקי יין נהדרים לימות הקיץ. שרדונה של יקבי יוגב, קברנה ריזרב של יקבי ברקן מבציר 2005 ולסיום, פינו נואר (שחוזר לאופנה ובגדול) מסדרת גמלא הידועה של יקבי רמת הגולן. אולם, עקב המגבלות ההלכתיות כאמור, נדחה בצער את טעימת היינות ואת תחושת הערפול האהובה לשבוע הבא בחסדו יתברך. בתקווה גדולה ואמיתית שעד אז כבר נוכל להעלות את אדי האלכוהול לראש שמחתנו.

מסעדת "לה פטי קפה"
לוי אשכול 201, סביון (צומת סביון בסמוך לתחנת הדלק)
כשר למהדרין בהשגחת הרב דוד ברודמן רב היישוב-סביון.
משגיח צמוד במקום
אירועים עד 80 איש

טל': 03-5330903

פקס': 03-5331767

א'-ה' 12:00-24:00

ו' 8:30-14:00

מוצ"ש חצי שעה לאחר צאת השבת-1:00