אאא

1

סיפור קטן לפרידה מחגי תשרי: יממה לפני ראש השנה חשבו עורכי העיתון החסידי הוותיק "המודיע" שהכל כבר מוכן. הם עמדו להגיש לקוראים שלהם חבילה עבה ומגוונת לחג, עם דברי תורה ואקטואליה, כתבות, פרשנויות, סיכומי שנה ועוד. כל המוספים והפרויקטים החגיגיים כבר הוקלדו ועוצבו, ומכונות הדפוס עמדו להתחיל לעבוד. אבל אז הגיעה הוראה בהולה מביתו  של האדמו"ר מגור, הרב יעקב אריה אלתר, הסמכות הרוחנית העליונה בעיתון. "נא לא לפרסם בעיתון החג אף מילה רעה על אף יהודי", נאמר להם. "כתוב בספרים הקדושים שבימי ראש השנה, ימי הדין, אסור לקטרג ולהוציא לעז על אף אחד".

לשאלת העורכים, הובהר להם שכן, ההוראה כוללת גם את נפתלי בנט ויאיר לפיד. וכך מצאה עצמה המערכת כולה, ערב החג, עוברת מחדש על עשרות אלפי מילים ומחפשת בקפדנות את כל העקיצות, הביקורת ומילות הבוז. חלק מהכתבות נמחקו לגמרי, חלק השתנו והפכו מעודנות יותר, במטרה שאף מגזר, מפלגה או אדם לא יותקפו. 

ואיך הגיב מי ששמע על המהלך? היה מי שהתרגש ("הבנתי כמה משמעות יש לכל מילה שלנו, גם נגד אויבים אידיאולוגיים, בימים קדושים כאלה"), והיה מי שהפטיר "טוב, נחכה לגיליונות של חודש חשוון...".

2

ב"ניו־יורק טיימס" וברמת־אפעל עסקו השבוע באותה סוגיה: ההתמכרות לתרבות הסמארטפונים. בשני המקומות הציעו, אולי, תחילתו שלפתרון. בעיתון הניו־יורקי היוקרתי דיווחו על כך שסמל הסטטוס החדש בחברה הגבוהה הוא להיות "לא זמין". יותר ויותר מובילי דעת קהל מחליטים שלהיות נגיש 24/7 זה לא קול, ומתחילים להתנתק לכמה שעות ביום מהמכשיר, לפחות כשהם בבית או באירועים חברתיים. התוצאות לא מפתיעות: אנשים חוזרים להסתכל זה לזה בעיניים, לדבר עם ילדיהם, להכיר את האחר ובעיקר, להצילאתשפיותם שהם חשו שהלכה והתערערה בגלל העומס הרגשי־טכנולוגי. המילה האחרונה, כך נכתב, היא מסיבות והשקות שבהן המשתתפים מוזהרים מראש: "בלי מכשירים, בלי רשתות חברתיות, בלי תיוגים".

במקביל, במרכז הסמינרים ברמת־אפעל התקיים ביום ראשון כנס "הקהל" השנתי. זו השנה ה־17 של הפסטיבל הזה והפעם, במושב הפתיחה, הוכרז על הקמתה של תנועה עממית שתקרא לתרבות פנאי אחרת. שמה של התנועה: "נא להתנהג בהתאם". אברי גלעד, העיתונאים יאיר שלג ואריאנה מלמד ומשתתפים נוספים יצאו שם יחד נגד תרבות הסלולרי, הריאליטי והאינסטנט וקראו לאימוץ אורח חיים
פשוט וערכי יותר.

שלג קרא ל"חרם ריאליטי" ואמר כי הוא מצפה מצעירים ערכיים לצאת בגלוי נגד התופעה. "אנחנו אמורים להיות עם הספר, איך זו הפכה להיות התרבות שלנו? יש כל כך הרבה ארגונים שפועלים נגד זיהום אקולוגי, אבל נגד הזיהום הזה, שפוגע בכולנו, אף אחד לא פועל באופן מאורגן. זה הרבה יותר חשוב מהעלאה של מחיר הקוטג' בכמה
אגורות. הגיע הזמן".

ירון קנר, מנכ"ל ארגון "פנים", אמר כי רבים חשים בצורך לתקן את תרבות ה"הכי גדול, הכי מהר, הכי יפה" שהשתלטה על הפרהסיה הישראלית, וכי זו רק סנונית ראשונה. "אני חושב שזו יוזמה שיכולה לסחוף אחריה המונים. זו תהיה קואליציה של דתיים וחילונים, של הורים וגם של צעירים שאכפת להם. זה נוגע גם לתרבות האירועים שלנו. למה ליום הולדת ארבע של הבת שלי במודיעין הייתי צריך לשכור אולם במיוחד? אנחנו צריכים סטנדרטים צנועים יותר, צריך לשנות את הנורמות ומישהו צריך להוביל את זה. דיל תרבות ה'בתמצווש'. אנחנו לא באים להטיף, כי גם אנחנו נגועים בנגעים האלה בדיוק.

"גם אני כל הזמן עם הסמארטפון. אנחנו בתוך זה, אנחנו לא סגפנים ומנותקים, אבל אנחנו רוצים להשתמש בטכנולוגיה ובשפע של התקופה הנוכחית בצורה מושכלת. המטרה היא לעורר דיון. לשים מראה מול החברה הישראלית ולהראות לה שגיבורי התרבות שלנו הם מהריאליטי, שיש לנו שעות מסך לא הגיוניות, שאנחנו חוגגים אירועים ראוותניים ובזבזניים. לדעתי כולם מרגישים בפנים שצריך שינוי כזה. הרי ככה גם דפני ליף התחילה, באוהל אחד, ואחר כך מאות אלפים צעקו 'העם דורש צדק חברתי'. אז עם קצת מחשבה ומודעות, מאות אלפים יכולים לצעוק: 'העם דורש תרבות פנאי אחרת'".

3

מזל טוב, מתחילים מהתחלה. השבת הנוכחית מכונה "שבת בראשית" וקוראים בה, כמו בכל שנה מחדש, את הפרשה הראשונה בתורה. בראשית ברא, גן עדן, אדם וחווה, הנחש והתפוח. הנושאים היסודיים ביותר מופיעים בתורה כבר בהתחלה: מהיחס לחטא, דרך הבחירה החופשית ועד זוגיות וגידול ילדים. לקראת סיומה, מופיע בפרשת השבוע סיפור מכונן אחד שהופך הרבה מהמלל ששמענו בימים האחרונים למיותר.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

גל פרשנים, מומחים וחברים דיברו ודיברו כאן, ניסו להסביר מה גרם לאמא אחת בירושלים ולאבא אחד בבת־חפר ליטול את חיי ילדיהם. ים של מילים נשמעו סביבנו: על המצב הנפשי של האם ההיא, ועל מה שעבר על אותו אב. 

אבל כבר בפרשה הראשונה בתורה, מיד אחרי הבריאה החגיגית של העולם ויצירת האדם בצלם אלוקים, מתרחש הרצח הראשון בתולדות האנושות. התחושה הבראשיתית מתקלקלת, ורגע אחרי גירוש המין האנושי מגן עדן, קין רוצח את הבל אחיו.

אם היו שם כתבים, שוטרים ועדי ראייה, הם לא היו יכולים לפטפט הרבה על הרצח הראשון הזה. הוא מתואר בתורה בפסוק סתום אחד: "ויאמר קין אל הבל אחיו, ויהי בהיותם בשדה, ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגו". פרשנים רבים לאורך הדורות כתבו שלכאורה, משהו חסר כאן: מה קין אמר להבל שם בשדה? למה לא מתואר מה הרגיז אותו? איפה כל הרקע, התיעוד, ההסבר? למה השיחה ביניהם טרם הרצח לא מתועדת בתורה, לנצח, עבורנו הקוראים?

אחת התשובות הנוקבות לשאלה הזאת היא שאין שום משמעות לרקע ולעילה שקין מצא או המציא. אין הצדקה לאלימות, אין הסבר או פרשנות לרצח. אולי זה אפילו מסוכן לנסות ולמצוא הסברים והצדקות. יש בכך מעין השלמה והבנה. מעגל האלימות האנושי עתיד להמשיך שנים רבות ולגבות מספר עצום של קורבנות, מפרשת בראשית ועד נרצחי השבוע. אבל הניסיון להצדיקו להצטדק יחל אחר כך. אחרי הרצח הראשון מתואר רק הזעזוע של בורא עולם מהעובדה שברואיו החדשים קוטלים זה את זה: "מה עשית?" הוא שואל את קין אחרי הרצח, "קול דמי אחיך צועקים אליי מן האדמה".

הטור פורסם בעיתון 'ידיעות אחרונות'.