אאא

הייתי אז ילד בגיל בית ספר, כשצצו אותם נהגי טרנזיט חורק שנסעו במסלולי האוטובוס העירוני וגבו מחיר זול יותר, המזגן לא תמיד עבד, ולא פעם נתקעו בדרכם בניסיונות כושלים לשכנע נוסעים להצטרף לנסיעה, כאשר הם מבזבזים את זמנם של מי שכן נסע עימם, קראו להם "חאפרים".

כשגדלתי מעט, ראיתי שכל  מי שעוסק במשהו לא מקצועי ולא תקני נקרא חאפר, כמו למשל אותם שמוכרים לנו ביצים ללא פיקוח, או אותם כלבויניקים להשכרה. עם הזמן גיליתי שהמילה הכ"כ מוכרת לנו "חאפר" פירושה "תפסן", כלומר אדם שתפקידו 'לתפוס', כמו המילה "חאפצן" המוכרת מאוד בקרב קהילות מסויימות בארה"ב, שם מספיקה קריאת "חאפצן" אחת כדי להריץ רחוב שלם סחור סחור.

אבל מקור המילה "חאפר" במשמעות של תפסן נודעה לי רק לא מכבר, "חאפר" היה כינויים של התפסנים אשר תפקידם היה לתפוס נערים יהודיים בעיירות ברוסיה ולשלחם אל צבא הצאר אשר ביקש להעבירם על דתם ועל דעתם, ילדים אלו נקראו קנטוניסטים.

סיפורם קורע הלב של הקנטוניסטים מוכר לכל דרדק חרדי, איך תפסו ילדים יהודים לצבא ואיך האידישע מאמע בזעקות ודמעות רדפה אחרי העגלה מלאת הילדים והתחננה על נפשה ועל נפש ילדה המסכן, תמיד הסיפור קורע הלב ממשיך בכך שהחייל הגוי קרע את האם באכזריות מידי בנה ונעלם איתו לעולמים.

משום מה, בסיפורי הקנטוניסטים הילד הוא בד"כ יתום או בנו של העני בעיירה וכמעט אף פעם לא מסופרים סיפורים על ילדי העשירים או רבני העיירה שנשלחו לצבא הצאר.

הזווית הכואבת של המילה 'חאפר'

החלק העצוב בסיפור, הוא החלק שבד"כ רוב הציבור לא ממש יודע ולא ממש מכיר, החלק של החאפרים שהיו אחראים להביא לצאר ילדים יהודיים, החאפרים היו בעצם תפסנים - בני הקהילה היהודית שעליהם הוטלה המשימה לספק מכסת ילדים יהודיים לצאר, בתחילה ניסו שתדלנים להפוך את הגזירה מנפשות לממון, אולם בשלב כלשהו השלטונות התעקשו לקבל לידיהם ילדים יהודיים לצבא, ואוי ואבוי לפרנסי הקהילה אם לא יספקו את מכסת הילדים.

 (צילום: באדיבות ירוחם אסטריכר)
גזירת הגיוס תביא למסחר בתלמידי הישיבות? נקווה שלא (צילום אילוסטרציה: פלאש 90)
הגדלה

במצב זה, נתפסו בעיקר בניהם של העניים, ואילו בני העשירים ובעלי המעמד, שלהם היו קשרים עם ראשי הקהילה הצליחו להוציא את בניהם מחוץ לרשימת המגויסים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כיוון שגזירת הקנטוניסטים גרמה להעברה על דת, שימשה גזירה זו לדיונים שונים מבחינות מוסריות והלכתיות. דוגמה להתלבטות: הייתה האפשרות להינצל על ידי מסירת ילדים אחרים (הידוע בהלכה כאיסור "מוסר"), בין ראשי הרבנים שדנו בשאלה זו היה הרב דוד מנובהרדוק מחבר "גליא מסכת". כמו כן החפץ חיים ורבי אלחנן וסרמן שדנו ביחס לקנטוניסטים (קובץ מאמרים חלק א עמוד מא ובעמוד שלו).

מי יקבע מי 'עילוי' ומי לא?

בימים אלו, מתקיים דיון ציבורי בין פוליטיקאים ומחרחרי איבה הגורמים לשנאת חרדים סביב סוגית גיוס החרדים, כאשר על הפרק החלטות וועדת פרי שכוללים מכסת תלמידים אשר ייחשבו עילויים וישארו ללמוד בישיבה בעוד אחיהם יצאו בכפייה להתגייס לצבא,  אי אפשר שלא להתחלחל מהידיעה שגם בדורינו יצוצו "חאפרים" אשר יסרסרו בנפשות ויחליטו מי יזכה להישאר בישיבה ויוכל להתעלות בתורה ומי ל"ע יצא חרד"ק.

אין לי ספק שבסופו של יום, בניהם ומקורביהם של כל מיני עסקנים ומכובדים בעיני עצמם יצליחו להיות ברשימה הלבנה. וההחלטה מי יישאר בישיבה ומי לא, לא תיקבע באמת על פי אמות מידה תורניות אלא על פי קשרים, כסף ובעלי וויטמין P.

לצד ידיעה מבעיתה זו, אי אפשר שלא לצטט את הגמרא בנדרים פא ע"א: הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה שנאמר (במדבר כד, ז) יזל מים מדליו ומפני מה אין מצויין ת"ח לצאת ת"ח מבניהן אמר רב יוסף שלא יאמרו תורה ירושה היא להם רב ששת בריה דרב אידי אומר כדי שלא יתגדרו על הצבור.