אאא

אלפי תינוקות של בית רבן בטלו את תלמודם ביום ט"ז תמוז, בהוראת גדולי הדור מרנן ורבנן שליט"א, כאשר התרכזו ובאו לפני ככר זופניק במרכז ירושלים החרדית, והשתתפו עם מחנכיהם במפגן המחאה הגדולה נגד עירית ירושלים שפרצה את חומת השבת בפלטרין של מלך.

מה נורא הוד היה המראה ההיסטורי לראות את פניהם המזוקקות, עם הוד והדר של ילדי ירושלים הטהורים צועדים בסך, מתוך כאב ודרך-ארץ, בראשות המחנכים הדגולים, להצטרף לקול שוועת הציבור במפגן האדיר מול בניני העיריה. זהו צעד היסטורי ורב-משמעות, ואין הדבר נעשה במחי-יד, שכן חז"ל אומרים אין מבטלים תשב"ר אפילו לבנין בית המקדש. הבד"צ בקריאה שנתפרסם למען המעמד תחת הכותרת "עורי ירושלם", מסבירים את הצעד החריג, על פי דברי חז"ל (תענית טז) לגבי הוצאת התיבה לרחובה של עיר: לומר כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעוונינו.

אכן, אוירה של ירושלים המקודשת בקדושת ירושלים של מעלה ספגה היום את קול שוועת ההמונים אשר פילחו את האויר בזעקתם אל-על: "שעריך דופקים כעניים ודלים, צקון לחשם קשוב שוכן מעולים, המציאם פדות ורוחה, כי אתה רב סליחות ובעל הרחמים". ולב מי לא נחרד בעת קהל הקודש צעק מקירות לבבם הטהור בקול הבוקע המחלחל עד עמקי הנפש, והלב סוער והרגשות הומים וצועקים: "אזכרה אלוקים ואהמיה בראותי כל עיר על תילה בנויה, ועיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה", וכדלים וכרשים עמדו בתפילה והתחננו: "מידת הרחמים עלינו התגלגלי, כי כל לבב דוי וכל ראש לחלי". נהרות דמעות נשפכו מכל המשתתפים, ובעינים דומעות זעקו: "יהי רצון מלפניך שומע קול בכיות, שתשים דמעותינו בנאדך להיות, ותצילנו מכל גזרות קשות ואכזריות, כי לך לבד עינינו תלויות".

רבינו הגדול מרן הגאב"ד שליט"א הכריז על המשך המערכה למען קדושת ירושלים, ומוכנות הציבור לעמוד בפרץ, עד כדי מוכנות לישב כולנו במעצרים במרתפות העינויים של בתי הכלא למען כבוד השבת. והזהיר את כל אלו שיש להם יד כלשהו בפגיעה בקדושת השבת, ששבת קדשינו יודע לנקום, ומי שפגע בשבת קודש לא ינקה.

במחאה הסוערת בעיצומו של יום השבת בשער חניון קרתא, בואכה לירושלים העתיקה שלפנים מהחומות, בפני כחמישים אברכים אמיצים שעברו את כל מחסומי המשטרה והגיעו עד למקום החניה, השמיע דבריו הגה"ח רבי נחום קאהן שליט"א ראש כולל ובנו של כ"ק מרן אדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א, במשמעות חובת המחאה על פתיחת החניון על-ידי עירית ירושלים בפרסום רב ובפרהסיא, על פי תשובות מאור הגולה מרן החתם סופר זי"ע, המבאר להלכה, כי פתיחת חנות על-ידי יהודי, ששם יהודי מתנוסס עליו, מהוה התרסה גלויה כלפי הקב"ה ומצוות השבת, וזה כפירה גלויה במציאות השי"ת ובריאת העולם שהשבת היא חלק מהבריאה, ובזה שהיהודי בפתיחת החנות שלו, גם אם הוא עצמו אינו מחלל שבת, ומביא נכרי לניהול החנות ולהפעיל ´גוי של שבת´ להפעלת החניון, הוא מכריז בזה מלחמה גלויה נגד השי"ת שקבע את יום השבת למנוחה, ו"הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל ואין לו דת כלל ופסול לעדות ולשבועה ולכל דבר ושחיטתו אסורה וכל מאכליו ומשקיו בחזקת איסור כי אבד נאמנות שלו ואין חילוק בין פותח מקצתו או כולו" (שו"ת חת"ס חו"מ סי´ קצה).

בדבריו התריס ושאל, האם מה שעם ישראל לומד ומתייגע בהלכות שבת התלוים בשערה, האם נהרות הדיו שנשפכו בבירור הלכות שבת, אמנם כל כולה לברר מתי מותר להכניס כפית סוכר בכוס של תה בשבת, ומה הן ההגדרות של שהיה והטמנה גרופה וקטומה, או שהכל מסובב את מצות השביתה. ואיך היה מתייחס יהודי למי שהיה לוקח מקל ובועט ומכה באביו מכת מות, האם גם אז היה מתייחס בשוויון ובאדישות וברחש של כבוד כמו שהם נוהגים עתה בראש העיר מחלל שבת ופורץ גדר בפרהסיא?!

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כעין דברים הללו שמענו השבוע מפיו של הגה"צ רבי נפתלי צבי ראטטענבערג שליט"א מגדולי רבני העיר בית שמש ת"ו, בדיוק דברי הגאון האדיר רבי משה פיינשטיין זצ"ל, המסביר את גדרה של ´אמירה לעכו"ם´, מכיון ש"אין לך זלזול גדול לשבת מזה", שלולי זה היינו עושים את השבת חול, שכן גם אם היינו אנו שובתים בעצמינו, הרי שכל סביבותינו עושה עבורינו את כל העבודות, אם על-ידי אינו-יהודי או על-ידי האוטומציה, ונמצא שמירת השבת הלכה ובטלה מן העולם (ראה בארוכה שו"ת אגרות משה ח"ד או"ח סי´ ס).

ומדי דברי מתשובות אגרות משה, נוכח חילול ה´ הנורא, כלפי החרפה והבגידה הנוראה מצד חברי העיריה החרדים מסיעת "יהדות התורה והשבת", ואיתם עמם יועץ חרדי, שכיום ברור מעבר לכל ספק שהיו באותו עצה להעלים עין ולהרשות את חילולי השבת של החניונים בירושלים, והם המעודדים את ראש-העיר שלא להיכנע לתושבי ירושלים הותיקים המתחננים שלא יחרבו את העיר הקודש, על-פי מאמר חז"ל "לא חרבה ירושלים אלא על שחיללו בה את השבת". וגם אחרי שנתגלה קלונם ברבים, וגם החופשים אומרים בריש גלי שהם מתביישים באותם הנציגים אם הם אלו שכביכול מייצגים את אנשי התורה וההלכה, עדיין הם עומדים במרדם, ומרעיפים הילולים ודברי הערכה ליושרו והגינותו של ראש העיר, ועדיין מסובים איתו במסעדות ומסיבות מרעים, ואף לא חולמים על יציאה מהקואליציה העירונית.

הרי שעלי לסיים את דברי במילותיו הקשות החודרות חדרי הלב מהגאון הפוסק רבי משה פיינשטיין זצ"ל בתשובותיו: "והטעם שלא רציתי להתיר בכל אופן... הוא מטעם שלא ילמוד ממעשיו דעל-ידי שותפין הדרך להיות מקורבין ביותר. ועיין ברמב"ם פ"ב מדעות ה"ב, שכתב מצות עשה להדבק בחכמים ובתלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם כענין שנאמר ובו תדבק, שפירשו חכמים הדבק בחכמים ותלמידיהם, ומסיק לפיכך צריך אדם להשתדל וכו´, ומזה משמע שהרחוק מן הרשעים שכתב בהלכה א´ הוא שלא לעשות פרקמטיא עמהם וכל-שכן הוא שאין לעשות שותפות עמהם, דכמו שעם תלמיד-חכם מביא זה ללמוד ממעשיהם הרי כשהוא עם רשעים נמי יש לחשוש שיביא זה ללמוד ממעשיהם" (ח"ג או"ח סי´ לו).

ואילו אנו ראינו את הנציגים החרדים בעיריה שבאו יחד עם רעיותיהם במסיבת מרעים, חינגא והילולא של פריצים ופרוצות בלבושי שחץ האוכלים בביתו של ראש העיריה המחלל שבת בפרהסיא, שהאכילה בביתו פיגולים הם, כמו שפוסק החתם סופר (בתשובה הנ"ל): "הרי הוא מובדל מקהל ישראל, ונידן כיוצא מן הדת ואיננו לא ישראל ולא נוצרי ולא תוגר, ועל-כן אסור לשום ישראל לאכול בביתו... כללא דמילתא כאלו נמחה שמו מישראל עד שישוב אל ה´ וירחמהו".