(צילום: פלאש 90)
תוכן גולשים
(צילום: פלאש 90)
תוכן גולשים
כתבה זו נכתבה על ידי גולש כיכר השבת. אין המערכת אחראית לתוכנה ו/או אמיתותה של הכתבה.

התקשורת ’צבועה‘ ב“לבן“--

וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב, מֶה עָשִׂיתָ, וַתִּגְנֹב אֶת-לְבָבִי; וַתְּנַהֵג, אֶת-בְּנֹתַי, כִּשְׁבֻיוֹת, חָרֶב.  כז לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ, וַתִּגְנֹב אֹתִי; וְלֹא-הִגַּדְתָּ לִּי, וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר (לא, כו-כז)

געו בעצמכם, וגלו את גודל האבסורד; לבן אץ חיש ליעקב שסר לדרכו עם רחל בתום 14 שנות עבודה מפרכות, ולבן מצידו פותח במרדף צבאי אחריו, תר אחריו עד שמוצאו על אחד מרכסי ההרים.

לבן יכול היה להיות "לטס טוק דוגרי" ופשוט להצליף בו ביעקב על-דבר התרפים שלפתע נעלמו, ועל עוד כהנה, אבל הוא, בליבו הרך כחמאה, פונה אל יעקב: "למה ברחת.. ואשלחך בתופים ובכינור.." שימו לב טוב מה מציק ללבן וטורד את מנוחתו עד כדי פתיחה במרדף אינטנסיבי ואימתני: העובדה שיכול היה "לפנקו" כשיצא לדרור העולם. האמנם יעקב כזה פתי? האמנם אדם שאיננו נאיבי יאמין בכזאת? הפריבילגיונר הוא לבן?! כנראה שלא.

והכי מעניינת זאת העובדה כי "הומאניות היתר" שנשפכת ושופעת כאן על ידי לבן, מכריזה על צביעותו הגסה והבוטה. שכן האמירה הלבבית הזו היא האנטי-תזה שלו - האיש דיבר כזב ללא הרף והיתל בו בעבדו הנאמן, יעקב: ביקש ממנו שבעה שנות עבודה, ולפתע שינה דרסטית לארבע עשרה שנים, הבטיח ברחל, והעניק לו את לאה, ויש עוד.. אבל דווקא כשהוא יוצא לחרות, לבן לא ייצא "פארש", עליו להיחקק בתודעתו של יעקב כ"ההומאני הנאור".. לפני כן הוא ייצג את ה"קפיטליסט החזירי" ועתה משנה את עורו לפי המוזה הרגעית. מפעים!

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

התקשורת הניפה דגל שחור. אבלה בליבה ותוגה בפניה. "חוק ההשתקה", בעגה שלה עצמה, עבר בקריאה ראשונה בכנסת. לפי החוק, יורחב גודל התביעה למשמעותי ביותר על חשיפת לשון הרע בתקשורת, כל שאפילו לא הוברר נזק ממשי שהתחולל כלפי המדובר, לכדי 300,000 ₪ ויותר, ולא רק בסכום עלוב של אלפים בודדים, כפי שהיה עד היום. מציעי החוק, טוענים כי ”יש לדרוש איזון בתקשורת. דרישתנו היא שניתן יהיה לאפשר למושא הכתבה זכות תגובה, דבר שיביא להקטנת הפרסומים השקריים כלפי אנשים, כי ראיון הצד השני יחסוך הרבה אי-הבנות“.

ומעונבי התקשורת יצקצקו בלשונם: ”האינטרס שלנו הינו ”אינטרס ציבורי“ ממדרגה ראשונה“, זועקים חמס, ”הוא אינטרס של ’זכות הציבור לדעת‘, אז איך תפקיעו ממנו את הזכות העיתונאית האלמנטארית הזאת?“, יקשו. כמה אירוני, שהתקשורת עצמה, נשואת החוק, האובייקטיבית כביכול, שכעת מתכוונים להצר את צעדיה הבלתי מוגבלים כמעט, מגייסת את כל המי ומי ממתרס המתנגדים לחוק, ושכחה שהרוב בכנסת דווקא כן בחר בו. הרוב אמר כן, ולא בכדי.

זהו בדיוק המצגת הבכיינית שאנו נחשפים אליה השבוע, התקשורת התפרעה, ולא בכדי.

אם רצית, האיש והמצלמה המפלצתית, לסייע לפרט/לציבור, יש לך מספיק הזדמנויות פז להוכיח ניקיון-כפיים ולא להגיע לרגע מאכזב כזה, אם את טובתו של היחיד או בציבור הינך דורש, למה עד היום פעלת בדיוק בכיוון ההפוך קוטבית? אלא שאלו מתכסים באיצטלות שונות כדי להצדיק את ה"רייטינג" האכזרי ונטול-הרסן והחמלה שלהם. הם יכולים לקיים "משפט-שדה" כלפי כל איש חשוד ולרסק את נשמתו לרסיסים, למרות שבסוף תוכח חפותו, ובסוף להציג תעודות יושר בלי טיפה אחת של רוע וגועל נפש.

רוצים גם לכתוב כתבה משלכם ולפרסם אותה בכיכר השבת? הרשמו לאתר ושלחו לנו את הכתבה לתוכן גולשים.