אאא

יום שישי בבוקר לפני הצום - זהו אינו יום שישי רגיל. תחושת הכבדות הגדולה מהיום הקדוש עוד בשיאה.

ישנם כאלה שמפחדים מהצום,ישנם כאלה שלא מבינים מאיפה נחתה עלינו עוד "שעה ביציאה" וישנם כאלה שקוראים את התחזית ליום כיפור ולא מאמינים שספטמבר התחפש לאוגוסט.

ויש כאלה,כמוני שחוששים מכל הדברים גם יחד. היום הזה הוא ללא ספק היום הכי מיוחד עבורנו כיהודים.

באיזה יום בשנה יש לנו אפשרות לקבל ערוץ ישיר ליושב במרומים? בלי תורים, בלי ביורוקרטיה ובלי קשרים. באיזה יום בשנה יש לנו,לכולנו,את הזכות לעשות חשבון נפש אמיתי ולבקש סליחה ומחילה על שק החטאים שהלך והתמלא במהלך השנה?
לדעתי, חלק מתחושת ה"כבדות" שמאפיינת את היום היא שכל החטאים שלנו מקבלים משקל של ממש והופכים להיות כמו משקולות המכבידות את לכתנו. 

(שימו לב שהתחושה הזאת מתחלפת בתחושת הקלה מדהימה בצאת החג לאחר שרוקנו את השק הארור והכבד).

אין אפשרות להסביר את זה אבל אנחנו עוד לפני כניסת הצום כבר סלחנים ונחמדים יותר. הטלפון מלא בהודעות סליחה מהמון אנשים וגם אני לא מוותר על המנהג ומנסה להתנצל ולקבל מחילה מכל אותם אלה שפגעתי בהם בשנה החולפת ומאחל לכל דבר שזז "גמר חתימה טובה" (ובטעות גם לשומר הערבי בסופר שאיחל לי בחזרה..)

ארוחה מפסקת מסתיימת וכל אחד חושב שאם הוא ידפוק עוד ביס מהעוגה הצום יעבור לו בקלות רבה יותר (מה שלא מונע ממך לרצות עוד ביס ממנה כמה שעות בודדות אחר כך..).

כבכל שנה,אני הולך לבית הכנסת יחד עם אבי היקר. ובכל שנה מתפעם מכמות האנשים שמגיעים לתפילה.
ההתרגשות והדריכות מפנים את מקומם ובמקומם מגיעה התדהמה מיופיה של התפילה.

הטקסט של תפילת יום הכיפורים זהו ללא שום ספק הטקטסט הכי יפה שנכתב עבורנו היהודים.
התפילה שפותחת כל שנה את הלב ומרגשת עד דמעות מביאה איתה גאווה גדולה על כך שנולדתי יהודי.

שיא השיאים של יום כיפור עבורי זוהי תפילת הנעילה ממש לפני סוף הצום.
בית הכנסת "זכות אבות" ברמת שרת שבו אבי מתפלל גם כך גדוש במתפללים אך לקראת סוף "מנחה" בואך "נעילה", אני מסתכל סביבי ולא מאמין- המוני המוני אנשים מגיעים!

ילדים נשים וטף-כולם מסתופפים יחד כדי להרגיש ולחוות.

ביני לבין עצמי חשבתי שזאת עוצמתו של היום הזה. פתאום כולם מקבלים את הדחף הזה להגיע ולשמוע את התפילה,לשמוע את תקיעת השופר, הלוואי שהשעה וחצי שעתיים האלו היום מתקיימים בנו כל ימות השנה.

רגע השיא הוא ללא ספק לפני תקיעת השופר שבו כולם ללא יוצא מן הכלל שואגים בקולי קולות: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד"! ה' הוא האלוהים ה' הוא האלוהים"! "קראתי בכל לב ענני ה' חקיך אצורה"!

ללא כל הבדל אם אתה אשכנזי או ספרדי,חילוני או דתי אתה צועק כי אתה יהודי!

אתה מסתכל סביב ורואה את כל מה שאתה בעצם רוצה שיהיה נטוע בנו כל השנה- אהבת חינם ואחדות אמיתית ללא כל הבדל ומעמדות, ללא כל שייכות פוליטית או דתית .

די להסתכל סביב ולראות את שכנינו טובחים איש באחיו כדי להבין עד כמה חשובה האחדות בינינו!

מכאן אאחל לכולנו גמר חתימה טובה שנכתב כולנו בספר החיים הטובים,בספר פרנסה טובה ואם אפשר בספר האחדות והקרבה. כמאמר הקלישאה-בסופו של דבר כולנו אחים.

מי ייתן ונרגיש ככה כל ימות השנה ולא רק ביום כיפור.