אאא

ישנה בדיחה המספרת על זוג צעיר שזה עתה התארס והולך יחדיו ברחוב כאשר מעיני השניים ניתזים ניצוצות של אושר ושל רעננות. הבחורה לפתע מועדת ונופלת לתוך בור שבמדרכה. הבחור מתבונן בה בבעתה ומוודא ברוך ובמילים טובות שבחירת ליבו בריאה ושלמה ואף מאיים לעיניה המתמוגגות שיתבע את העירייה ואת כל מי שהמחדל נוגע אליו בתביעת ענק. הם נישאים באושר ובעושר.

כעבור שנים ספורות חולפים הם יחדיו על אותה המדרכה ואישתו מועדת ונופלת שוב לאותו הבור. הפעם פונה הבעל הצעיר לאישתו היקרה ושואל אותה בכעס: "איפה העיניים שלך?! את לא רואה לאן את הולכת?!?". אומנם בדיחה היא אך ממחישה נאמנות את מציאות החיים אליה מגיעים אינספור זוגות נשואים. אז למה זה קורה אתם שואלים...

בתחילת דרכם המשותפת מתבוננים בני הזוג זה בזה בעיניים מלאות חן, שאיפה לריצוי הדדי ושיחה רוויית סבלנות אין קץ תוך השתדלות למצוא חן האחד בעיני השני. ברור לכל כי אחד הגורמים המכריעים את גורל הקשר המתהווה הוא זרימת השיחה בין השניים. אם ייטיבו למצוא נושאי שיחה ותחומי עניין משותפים אזי יצלחו שלב מרכזי וחשוב של יצירת בסיס משותף להמשך דרכם ולבניית ביתם. במהלך עבודתי הקלינית עם זוגות רבים שמתי לב לכך שאחת הטענות שחוזרות על עצמן שוב ושוב היא הטענה כי "אנחנו כבר לא מדברים", מה שמזכיר לי בדיחה אחרת על זוג שמגיע לרב והאישה פותחת ואומרת שברצונה להתגרש מבעלה אחרי עשרים שנות נישואין. "מדוע?" שואל הרב. "כי כבר עשרים שנה הוא לא אמר לי אפילו פעם אחת שהוא אוהב אותי". מתפלא הבעל ואומר "אבל כשהתחתנו אמרתי לך שאני אוהב אותך ואם משהו ישתנה אני אודיע"...

ואכן השיח בבית הופך עם הזמן לטכני לחלוטין וסובב סביב הילדים, העבודה, ההורים, המחשב ומה לא, תוך התעלמות יומיומית כמעט גורפת מהזוגיות עצמה. הדבר נובע מכך שנדמה לנו שכאשר נדאג לכל מה שמסביב אזי גם הזוגיות תשתפר (כשיהיה לנו כסף אז יהיה בסדר, כשהילדים יכנסו לישיבות אז יהיה טוב יותר, כשנעבור דירה....) וזוהי בדיוק הסיבה לכך שהזוגיות הולכת ונשחקת, הולכת ונובלת. אחד הדברים שחקרתי לעומקו ולרוחבו בהכוונת אחד מראשי הפקולטה של בר אילן, במהלך הכשרתי המקצועית ובעבודתי עם זוגות זה הנושא של השיח הזוגי והכובד המכריע שלו על חיי המשפחה כולה. מסתבר שאנשים מעדיפים לשתוק מאשר לספר לבן הזוג על הדברים המטרידים את מנוחתם ובלבד שלא יעירו דובים ממרבצם.

הם מעדיפים להדחיק ולספוג והעיקר שלא להפר את האיזון השקט והעדין השורר בביתם. הדבר מביא להצטברות לא בריאה של קשיים שנדמים בתחילה כקטנים וככל שנשמרים הם בבטן הופכים לגדולים ומהותיים שבסופו של דבר מערערים את השקט המדומה שניסו בני הזוג להשיג בשתיקתם. בשלב הבא נוצר ריחוק שאף אחד מהם לא ממש יודע איך לגשר עליו ואיך בכלל החל והכיצד ניתן כעת, כשהבית כבר "על גלגלים" להתמודד איתו בכדי להציל את חיי הנישואין.

לאחר תום עבודת המחקר שערכתי ראיתי לנכון לפתח כלי עזר לזוגות בצורה של משחק מעניין ופשוט לשימוש אשר מטרתו היא ללמד ולסייע לנעזרים בו לפתח שיחה טובה ופורייה בה משוחחים על השאיפות של בני הזוג, על הקירבה ביניהם, על הדברים החיוביים שהביאו אותם להינשא וקיימים גם כעת בחייהם, על אפשרויות לתקשורת מועילה יותר ואף על תחושותיהם השליליות וכל זאת בצורה יזומה ונעימה ומבלי להמתין שיקרה משהו מפוצץ כגון מריבה גדולה שבמהלכה "נפרוק מטענים", "נשליך פצצות הלם" ולבסוף נצא פצועים וחבולים ולעיתים אף גרושים.

כאן ברצוני לומר שמי שבאמת מעוניין שחיי נישואיו יחזיקו מעמד לאורך ימים ושנים טובות מתוך שלום בית אמיתי, חשוב כי יקדים תרופה למכה וידאג שבביתו יתנהלו שיחות על הזוגיות על בסיס יומיומי ולכל הפחות – אחת למספר ימים, כן, כן, ממש כמו בתקופת השידוכים ותחילת הנישואין! במחקרי ראיתי כי זוגות הקרויים "בני שיח", כלומר כאלה המדברים על כל הקורה ביניהם מבלי לחשוש מכך ששיחתם עשויה להוביל לאי נעימות, דווקא הם רבים הרבה פחות ומשמרים את הקשר ביניהם הרבה יותר, מאשר זוגות שכל הזמן דואגים לכך שלא תיווצר מריבה על ידי שתיקות ארוכות ושמירת הדברים בבטן, מה שלבסוף מביא את אותו ה"שקט" שבו הם חיים להיות השקט שלפני, אחרי ותוך הסערה המפרק כסופת טורנדו את חייהם המשותפים.

תרגיל יעיל לזוגיות

עוד גיליתי כי אחת הסיבות המקשות על אנשים לומר את שעל ליבם היא העובדה שהם פשוט לא יודעים איך לעשות זאת! כאן ברצוני להנחיל כלל חשוב מאין כמותו – כאשר אנו באים לשוחח עם האחר, חשוב שנדבר על מה היינו רוצים שיהיה ועל צרכינו שלנו במקום לשלוף מהמותן מה האחר מחסיר מאיתנו, או מה הוא עצמו חסר. כאשר דברים נאמרים תוך הטחת ביקורת אזי יוצר הדבר חומה בצורה אצל האחר, שאוטם את אוזניו ולא מוכן לקבל את הדברים שכן אף לא אחד אוהב שפורסים ומטיחים בפניו את חסרונותיו. ובואו מצאו את ההבדלים: "אתה לא עוזר לי!" מול "מאוד אשמח אם תוכל לעזור לי". או "לא איכפת לך ממני" מול "הייתי רוצה שתראי לי יותר שאיכפת לך ממני". ואכן ההבדל "הקטן" הוא שעושה את ההבדל הגדול והקריטי לחיי הנישואין.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

לסיכומו של עניין, בכדי לקיים זוגיות טובה חשוב שנשקיע בה ונטפח אותה ממש כמו בתחילת הקשר שכן השחיקה וההרגל הם האוייבים הגדולים של שלום הבית, נוסיף לכך את הדמיונות בהם אנו חושבים ש"הכל בסדר" גם אם אנו כלל לא מדברים על הזוגיות שלנו, בלי כל קשר לעניינים הטכניים של החיים, הם הדמיונות שעשויים להתפוצץ לנו בפנים וכמו שסיפר גבר שביום בהיר אחד אישתו פשוט קמה והודיעה שהיא מתגרשת ממנו.

הוא, שלא היה קשוב למצוקותיה ולקשייה, לא ראה לנכון להיכנס איתה לשיחות נפש (שלטעמו אף היו מיותרות) שעשויות היו לעורר קשיים "מיותרים" ועל כן חיו הם כשותפים לדירה ולא כזוג נשוי. צרכיה שלא קיבלו מענה הביאו אותה למאוס בחייה עם בעלה והיא הותירה אותו המום ונסער ללא שום יכולת לשנות את החלטתה. חשוב לציין שאף שלעיתים נדמה ששיחה טובה הינה צורך נשי, האמת היא שכל אדם המחפש קשר עם האחר זקוק לשיחת ליבון מחלוקות ותמיכה רגשית לעניינים שבשיגרה ולקשיי היומיום.

תרגיל: שבו בכל יום או לכל הפחות אחת לשלושה ימים לשיחה פנים אל פנים, ללא הפרעות חיצוניות ושאלו זה את זו האם הכל בסדר, האם יש משהו שמפריע לשני, האם היה רוצה לשדרג משהו בחייכם המשותפים ויתרה מכך אם אינכם יודעים איך בכלל מתחילים שיחות שכאלה תוכלו להיעזר לשם כך בקלפים "בשניים" שנועדו בדיוק למטרה זו וקיבלו הסכמות והמלצות מרבנים ויועצי נישואין! בהצלחה.

לבירור על משחק הקלפים הטיפוליים "בשניים" ולשאלות בפורום המקצועי של חגית אמאייב ניתן להיכנס לאתר "בשניים ויותר" www.b-two.co.il