אאא

מזל טוב! תינוק בא לעולם. הבשורה מתפשטת במהירות בין כל הקרובים והידידים. היולדת הטרייה זוכה למנות גדושות של תשומת לב, דאגה ועזרה. והתינוק? אם בעזרת ה', הלידה עברה בשלום וכל מערכות הגוף פועלות כנדרש, דרישותיו מן החיים בשלב זה הן מינימאליות לכאורה: האכלה מידי כמה שעות, החתלה ו...זהו כמעט.

אז זהו, שרק כמעט. היום כבר יודעים שבשעת הלידה חווה גם התינוק תהליך מעבר אל העולם שהוא מורכב ואפילו טראומטי. ממצב בו הוא ניזון ללא מאמץ, אוכל מה שאימו אוכלת ושותה מה שאימו שותה, ומערכת הנשימה אינה פועלת וגם חמשת החושים אינם חשים דבר. ממצב זה הוא נזרק לתוך מערבולת של גירויים: שמיעתיים, קוליים, תחושתיים, הוא נדרש לנשום בכוחות עצמו, להשקיע מאמץ כדי לאכול והרשימה עוד ארוכה.. אין פלא שהתינוק בוכה בשעה שמגיח לעולם, אין ספק שהוא חש מפוחד ומבוהל משלל הגירויים וההתמודדויות שנפרשים מולו בבת אחת.

לכן, גם אם הוא לא עושה הרבה חוץ מלאכול, לישון ולבכות, הוא זקוק להרבה מעבר לכך. ההורים בכלל והאמא בפרט הם רשת הביטחון של התינוק לאורך כל החיים ובפרט בשבועות הראשונים. אחרי האוכל, המגע הוא החשוב ביותר, התינוק אוהב להיות מכורבל, מחובק, עטוף בנשיקות ובליטופים. זהו אמצעי הקשר הראשון שלו איתכם, בנוסף לכך הוא נהנה גם כשאתם שרים לו שיר, מזמזמים לו מנגינה ומשוחחים איתו. טון הדיבור, האינטונאציה, עצם הפניית תשומת הלב אליו מהווים את אבן הדרך הראשונה בהתפתחות וביצירת תקשורת ביניכם לבינו, תקשורת שעשויה להשליך בהמשך גם על יכולותיו החברתיות ומידת האמון שהוא רוכש לעולם שסביבו.

יותר מכך, המערכת הלימבית שבמוח, שהיא האחראית על ההתפתחות הרגשית עשוייה להשתכלל או להיפגע, תלוי בטיב הקשר שבין התינוק לאימו או לדמות האחרת הקבועה שמטפלת בו.

תאי העצב במוח האחראים על רגשות מתפתחים עד החודש השישי להריון אולם ההתפתחות הרגשית תלויה במידה רבה גם בהתנסות של התינוק מול האנשים המטפלים בו. מערכת העצבים היא פלסטית, כלומר גמישה ומשתנה כל העת בהתאם לגירויים שהיא מקבלת מהסביבה. לכן, קשר עין עם התינוק, חיבוקים, דיבורים של חיבה וכל שאר הדברים שאנו עושים באופן אינסטינקטיבי כמעט עם התינוקות מפתחים את המערכת המוחית שלהם, נוסכים בהם ביטחון ומכינים אותם לחיי רגש תקינים גם בעתיד.

מחקר מעניין גילה גם כי כאשר מדברים לתינוק בשפה "תינוקית", כלומר, מילים ארוכות וממושכות או בהברות פשוטות וקצרות האונה הקדמית הגיבה בעלייה בחמצון, כלומר, המוח הגיב והיה פעיל יותר מאשר כאשר דיברו אל תינוקות בשפת מבוגרים רגילה. כך או כך, חשוב לדבר עם התינוקות כבר מהשעות הראשונות של חייהם.

לסיכום, תקשורת עם התינוק מתחילה להתקיים מייד עם היוולדו ולכן חשוב להקפיד על:

• שימוש בתנועה, התינוק רגיל להיות בתנועה עוד מהרחם, לטייל איתו ברחבי הבית, להניע את הברכיים בעדינות כשהוא שוכב על גבינו או אפילו להשתמש במנשא ("קנגורו") שקושר אלינו את התינוק לזמנים ארוכים יותר.

• מגע בתינוק - ליטופים, חיבוקים, נענועים עדינים.

• דיבור - את הקול שלנו מכיר התינוק עוד מהרחם ונרגע כאשר הוא שומע את הקולות המוכרים גם מחוצה לו.