אאא

כמו בכל עלילה ספרותית או מחזה, כאשר האקדח מונח על השולחן במערכה הראשונה, קרוב לוודאי שהוא יירה במערכה האחרונה. רצף האיומים, האזהרות וניסוחי הלשון הבלתי מתפשרים, שהושמעו בשבוע האחרון כנגד הכוונה לפתוח את חניון כיכר ספרא, יכלו להעסיק את המחלקה היהודית בשב"כ, למשך חודשים ארוכים.

בינתיים, היא העסיקה את משטרת ירושלים. בעוד הקצונה הבכירה של משטרת הבירה, עשתה את הדרך לבתיהם של קובעי המדיניות במאה שערים, בניסיון להנמיך את גובה הלהבות, עסקו לבלרי העיתונות החרדית, חלקם בהוראה מגבוה, בהוספת שמן רותח, למדורת השבט הבוערת ממילא.

זה היה ברור שהכותרות הראשיות יעסקו באירועי כיכר ספרא וגרורותיו. חבר'ה התקדמנו. פעם היינו מפגינים כדי שכבישים יסגרו בשבת. היום עברנו לחניונים. הסיקור בעיתוני השבוע, כפוף באופן ישיר לאוריינטציה של העיתון ולהכתבות המתקבלות מלמעלה.

היומון הליטאי יתד נאמן ידע לדווח לקוראיו ביום שלישי, על התכנסותה של הנהלת דגל התורה לדיון דחוף בעניין הפירצה בחומת השבת. בתוך תשפוכת המלל מצאנו את הפיסקה הבאה: "ציבור שומרי התורה והמצוות וציבור מוקירי השבת בכלל וירושלים בפרט, הביע זעזוע עמוק מכך שהשלטון המקומי מקעקע את חומת השבת בפרהסיה ובראש כל חוצות".

מעניין לדעת למי התכוון היומון הליטאי בהטילו את האשמה על השלטון המקומי. האין זה נציג דגל התורה, המשמש כממלא מקומו של ניר ברקת? האין זו סיעת דגל התורה, שיחד עם אגודת ישראל וש"ס, חברה בקואליציה של פותח החניונים מכיכר ספרא?

עיתון "המבשר" עבר השבוע לפעול בסינדיקציה עם ביטאון "העדה החרדית". כך לפחות עולה הרושם מקריאת עיתוני השבוע האחרון. הדיווחים על ההפגנה הצפויה, בהשתתפות ראשי, גדולי ושלומי אמוני ישראל, תפסו כותרות זהות לידיעות העוסקות באיום האיראני וביחסי ארה"ב-ישראל. לאמר, יחסי ברקת-חרדים, שווה ערך, או לפחות שווה יחס, ללחץ המאסיבי שמפעיל הממשל האמריקאי להפסיק לסגור מרפסות בביתר עילית, עיר הבית של המבשר.

בעוד בעיתון של היהדות הנאמנה עסקו באופן אינטנסיבי בהפגנה הצפויה, מעברו השני של הכביש, העיתון של היהדות החרדית, עסקו בכך באופן מינורי. המודיע, ולא בפעם הראשונה, שמר על פרופיל נמוך. הנשמות הטובות דאגו לייחס זאת לברית הזוגיות שיש לחסידות גור עם ניר ברקת. אחרים ייחסו זאת לעובדה שהעדה החרדית היא שמובילה את המהלך ועליה לשאת את דגל המאבק. כך או כך, בהתקרב מועד סגירת עיתוני סוף השבוע, התקבל הדיווח שבהוראת האדמו"ר מגור תתקיים תפילת קבלת שבת המונית סמוך ונראה לכיכר ספרא. כותרות העיתונים ביום שאחרי, היו תואמות: אין פשרות.

מאידך גיסא, ליבי ליבי על עורכי השבועונים. כשהדד ליין לוחץ, אין משמעות לעובדה שמתנהלים מגעים בין הצדדים בניסיון לפשר את הרוחות. אף אחד מעורכי העיתונים לא ידע לדווח לקוראיו שחניון ספרא ייסגר בשבת. כשעיתונות סוף השבוע יורדת לדפוס בשעות הערב של יום רביעי, קשה לנחש אירועים שעשויים להתרחש שתיים או שלוש יממות לאחר מכן.

לפחות הטון נשאר אחיד. משפחה, בקהילה, שעה טובה ומקומוני קו עיתונות, הותירו לקוראיהם טעם של מלחמה. "בלי פשרות, בלי אלימות", הייתה כותרתו הראשית של עיתון "משפחה". "לא תהיה פשרה", הייתה כותרתו של "קול העיר" הבני-ברקי. "המלחמה ממשיכה?", תהתה כותרתו הראשית של "שעה טובה" באותיות קידוש לבנה. גם "יום ליום", מתוקף היותו שבועון, נאלץ לספר לקוראיו על אווירת מלחמת השבת. "זעקת השבת", הייתה הכותרת הראשית. מאמר המערכת היה בוטה יותר: "ברקת, מי התיר לך", שאל העורך במאמר שפורסם, לפחות חלקו, בעמודו הראשון של העיתון. ב"בקהילה" הסתפקו בכותרת שנשלפה היישר ממסכת ברכות – "שבת של מי", רוצה לומר, ידו של מי תהיה על העליונה. היינו דאמר מר: סייפא, לא רק ספרא.

העלילה מקבלת תפנית חדה בעיתוני יום שישי. המשא ומתן על סגירת החניון בשבת הגיע לידי מיצוי רק בשעות היום של יום חמישי, זמן רב אחרי שהשבועונים יצאו את מכבשי הדפוס. וכאן באה שעתה הגדולה של העיתונות היומית. "המודיע" שנחשד באהדת יתר לניר ברקת, דיווח על כך בכותרתו הראשית ובידיעה שנפרשה על פני יריעה ארוכה בתוספת מאמר פרשנות פרי עטו של הסופר הגוראי בן ציון קלוגמן. מהעבר השני, "המבשר" הסתפק בכותרת צנועה, אמנם בעמודו הראשון של העיתון אך בכותרת צנועה יותר מהדיווח בכותרת הראשית המספרת ש"קוריאה ואיראן פיתחו יחדיו טילים בליסטיים". אם להיכנס לחשבונאות קטנה, אפילו הידיעה על עלייה צפויה במחירי הלחם תפסה, בעיתון של היהדות הנאמנה, מקום של כבוד, לפני הידיעה על סגירת חניוני העירייה.

גם הסמנטיקה משחקת תפקיד. ב"המודיע" הכתירו את הידיעה בכותרת הגג: "מאבק השבת המאוחד הוכתר בהצלחה". רוצה לומר, יחד עשינו את המלאכה. יחד נלחמנו עד להישג הכביר, כאילו שביהודה המכבי 5, לא שמרו במשך השבוע על פרופיל נמוך.

זאת ועוד: לראשונה, המודיע לא חושש, בין השורות, לצאת להגנתו של ראש העיר ניר ברקת. במסגרת הידיעה הארוכה כאורך מאבקי השבת בירושלים, מצאנו את השורות הבאות: "ראש העירייה, ניר ברקת, הבין כי בעצם נקלע לבעיה שלא בטובתו, התוקעת אותו בין הפטיש לסדן". אבריימי קרויזר לא היה מנסח את זה טוב יותר.

ב"המבשר", שם עוד לא סלחו לניר ברקת על ההצלחה בבחירות, כותרת הגג הייתה נחרצת הרבה יותר: "בעקבות נחישות המאבק כנגד מחללי השבת בירושלים, חניוני העירייה ייסגרו השבת". אגב, על הידיעה ב"המבשר חתום השם האלמוני "סופר המבשר". ב"המודיע" ניכסו את הידיעה לשני כותבים: בן ציון ק. (קלוגמן) וב. חבר.

ומה עשה יתד נאמן? במשך כל ימות השבוע הוא הלך בין הטיפות כשהתחזק הגשם, עם מועד סגירת גיליון יום שישי, הגשם פסק. במערכת "העיתון החרדי הנפוץ ביותר" נשמו לרווחה. לא לריב עם ברקת הם רוצים. יצחק פינדרוס, נציג העיתון בכיכר ספרא, נחשב לאחד מחבריו של ראש העיר. הידיעה עצמה, לא יצאה מגדרה. לא נקשרו שבחים לראש העיר. אבל שמו כלל לא הוזכר בידיעה, כמי שנתן את ההוראה. העיקר שהחניון יישאר סגור ובא לכיכר ספרא גואל.

טעות אחת, מהומה גדולה

כמו אריה שמשחר לטרף, כך ממתינים חורשי רעתו של כל עיתון, למעידה הקרובה שלו. השבוע, היה זה תורו של "המודיע". מודעה שפורסמה ע"י בית אבות המופעל ע"י איחוד יוצאי בולגריה, טמנה בחובה קריאה לחילול שבת. למחרת התפרסמה התנצלות, אבל הזאבים כבר יצאו לטרף.הניקים נפ תחו, המקלדות הושחזו, הפורומים געשו, וקירות ירושלים רבתי נעטפו גיליונות של מחאה.

אני רוצה לבשר לכם: אין עיתון חרדי שלא פירסם בשגגה מודעה שאינה עולה בקנה אחד עם רוח העיתון. כשאלפי מודעות עושות את דרכן אל העיתון מידי שבוע, עשויה מודעה לא נכונה להשתרבב, בשגגה ובתום לב, אל עמודי העיתון. ולא נמנה כאן את מעידותיהם של יתר העיתונים. עיתון עיתון ושעתו הפחות יפה.

לא לסנגר באנו, כי אם להעמיד דברים על דיוקם. מודעת ההתנצלות במקומה עומדת. כתבי הפלסתר האנונימיים, הם נשכנות מיותרת. לחבר בין מודעה שיש בה חילול שבת, לבין אי השתתפות חסידי גור בהפגנה בשבת שעברה, היא אנלוגיה בעייתית. על העובדה הבאה אין חולק: בית האבות שמופעל ע"י איחוד יוצאי בולגריה, מעולם לא זכה בפרסום מאסיבי כמו בשבוע האחרון.

פתח לנו שער

המקלדת תוהה על עורכי המוסף "קולות" מבית "בקהילה". גם אם מדובר בפוטו מונטאז' (ובעיניים מקצועיות זו אכן תמונה אותנטית) לא מציבים בשער המוסף (בעצם, גם לא במקום אחר) תמונה של בחור ישיבה הלבוש במגבעת וחליפה, צופה בנאומו של ברק אובמה בטלוויזיה. אנחנו מבינים את מצוקתם של העורכים למצוא תמונת שער הולמת למגזין, אך אין זה אומר שתמונה כזו אמורה לעטר את שער המוסף. זה לא מכבד את העיתון. גם לא את הבחור שמצולם. קצת רגישות לעיניים חרדיות.

אגב, כתבת השער מפנה לכתבה שעוסקת בשאלה האם אובמה טוב או רע ליהודים. המקלדת, מעלה מתהום הנשייה, את העובדה שכתבה שעסקה בשאלה האם אובמה יהיה טוב או רע ליהודים, פורסמה באותו עיתון, חודשים אחדים לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב. יאמר לשבחו של הכתב, שבגילוי לב, כדי לא להסתבך עם בעלי הזיכרון הארוך, ציין בראשית דבריו שלפני הבחירות עסק "בקהילה" בשאלה זהה. אפילו המרואיינים, בחלקם, זהים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בקהילה

ואם בבקהילה עסקינן: מה עושה כתבה על משולש ברמודה במגזין שאמור לספק לקוראיו חומר עיתונאי אותנטי, חדש. האם מצאתם גילויים חדשים בנושא? האם יש מחקר חדש ששופך אור על אחת התעלומות הגדולות? האם יצא ספא חדש המנסה להציג פתרונות חדשים לתעלומה? זה מתאים לעיתוני ילדים שמידי מספר שנים, שבים לעסוק בנושאים שילדים צריכים להחכים בהם. ממגזין שמתהדר בלחדש, לא היינו מצפים שיציג לקוראיו חומר שניתן למצוא בכל אנציקלופדיה שעוסקת בערך "משולש ברמודה".

כיתוב זה מה הוא עושה

לעורכי עיתון "מרכז העניינים": באמת חשבתם שצריך לכתוב על התמונה של פחי האשפה הבוערים את המילים: "צולם במוצ"ש: יוסי שחר". חרף הביקורת על נערי השוליים שמדרדרים את המאבק על קדושת השבת, לפסים לא רצויים, מכאן ועד לחשוד שהבערת הפחים נעשתה בעיצומה של השבת, ושהצלם הנציח את האירוע עוד לפני שנראו שלושה כוכבים בשמי מרום, הדרך ארוכה.

קרא בשבוע הבא ב"משפחה"

זהירות ספוילר: בשבוע הבא, יימלאו 20 שנה לפיגוע קו 405 מול היישוב טלזסטון. אהרון גרנות, לבית "משפחה" משחזר בעזרת ניצולים ומחלצים כאחד את הדרמה שהתחוללה במעמקי התהום. השבוע, בעיצומו של יום חמישי, הם שבו למקום האירוע.

גם את זה תוכלו לקרוא בקרוב בשבוע הבא ב"משפחה". במוסף "קולמוס" שיצורף לעיתון בשבוע הבא, תוכלו לקרוא כתבה על... ברכת החמה והפולמוס על אמירתה. אנחנו מבינים את עורכי העיתון שאי אפשר לשמור כתבה שלא נכנסה לעיתון, במשך 28 שנים, אבל מה לברכת החמה ולמוסף בשלהי ימות החמה?