אאא

יש לי איזה עניין שאני צריכה לברר, בעיה אישית קטנה מיני רבות שעלי לפתור. אני בטוחה אגב שישנן עוד הרבה נשים ששותפות לבעייתי האישית ונוטלות בה חלק לא מבוטל. אז זה מתחיל כך.

בשבת האחרונה היתה לנו שמחה משפחתית, אחיין שלי עלה לתורה לראשונה בחייו וקיבל על עצמו עול מצוות. כולנו נכחנו שם, בני משפחה קרובים ורחוקים והיינו עדים לאבא המאושר שבירך ברוך שפטרני.

השבת הייתה מרוממת, החתן, השירה, האווירה, האירוח, באמת משפחה מעוררת השראה של רוגע, נחת , והרבה הרבה שלווה, בטח תחשבו שאם השתמשתי בביטוי שלווה, סימן שחתן בר המצווה הינו בן יחיד? או לכל היותר בן שני להוריו הנחים על זרי הדפנה, אז זהו. הוא אכן השני במספר, אך מתוך תשע ילדים מקסימים והעשירי בדרך.. (כן ירבו, בלי עין הרע , טפו טפו).

ערב שבת, הגברים חוזרים מבית הכנסת ואז יושבים לראשונה בחלק שהכי חשוב לנו הנשים - האוכל. איך הוא יוגש? מה הוא יכיל? איזה טאצ' יוציא אותנו מגדרנו? כמה סוגי סלטים יהיו? איזה קינוח יהיה המרשים ביותר? מה לעשות.

ברגע שנתנו לאישה להיות ממונה על החלק הקולינרי, היא תמיד תשתדל להוכיח ולהפגין יותר ויותר כשרון לצד יצירתיות, שלפעמים נוטה להיות התחביב הכי מזוכיסטי שלנו. (מזוכיזם=הנאה מסבל וכאב על מנת להגיע לסיפוק).

אם מדובר במנה ראשונה בכזה מאורע, נשתדל לחשוב תמיד מה יהיה מקורי ופורץ גבולות. אולי נחשוב על איזה דג מיוחד שיוגש בצורה מגולגלת ממולא בירקות שורש? וכמובן נכין גם סוג שני למי שלא אוכל דגים? נראה לנכון להכין מנת ביניים, ואז שפע של בשרים ותוספות למנה עיקרית ולא נוכל לוותר על קינוחים מעשה ידי אומן.

כאלו אנחנו, סובלות מצורך עז להפתיע ולרגש ובעיקר לקצור מחמאות. אפילו אם זה עולה לנו בחור ענק בכיס ובבריאות של עמידה רצופה של שעות ארוכות במטבח.

ואז מתיישבים, מוגשת מנה ראשונה מרשימה דיה, אך סוג אחד בלבד! קצת שירים, דברי תורה לרגל המאורע. וכמובן, שתמיד באיזו דרך- תמיד מצליחים לקשרו לחתן בן ה-13 שיושב מעט נבוך לצד הסבים המאושרים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ונחזור לחלק החשוב.. מנה עיקרית מגיעה – (על מנת הביניים המארחים ויתרו) ומוגש עוף, צלוי ,שזוף ויפה, לצד אורז ואפונה. וזהו שמעתן? ז ה ו !!!

כאן הפנייה שלי לכל הנשים שסובלות מאותה תופעת מזוכיזם נפוצה. הקשבנה! היה מדהים! לא היה חסר מאום! התשבחות היו מכאן ועד לבר מצווה הבאה.. נהננו מהביחד, מהשירה והשמחה הפשוטה, ובעיקר בעיקר נהננו מכך שהמארחים לא היו על סף עילפון מעמל העבודה, היה להם כוח ומרץ, לשבת איתנו, כן כן.. שמעתן על המושג הזה שאתן מארחות?? לשבת! לשמוח! לנוח! ולחלוק את השמחה עם האורחים.

מה שבטוח, בדרך חזרה הביתה הבנתי, שיש לי עוד הרבה מה ללמוד על הנאה. שלא הכל תלוי בכמות. למדתי פרופורציות, קיבלתי שיעור שהרגשתי צורך להעביר אותו הלאה. לכל הנשים שעמלות ימים כלילות על הכנה, חשיבה ותכנון ולא נותנות לעצמן הנחות בעניין האוכל . כדאי גם לשים דגש על מה יהיה בשבת עצמה עם הכוחות שלנו, מה יהיה עם שאריות המזון האדירות אחרי כל המחמאות, ,אני לא יודעת אם אני בעצמי יצליח ליישם את הגמילה מהמזוכיזם שלי , מבחן התוצאה יהיה בשבת חתן של בני – שיש לי עוד 9 שנות הכנה ובגרות עד אז . אז אולי בחג השבועות שמתדפק על דלתינו.

ועכשיו כשאני כבר חושבת על הפשטידות ועוגות הגבינה ומה לא!! אני נזכרת שמי שבישל את כל השבת המדוברת הזאת – היה בכלל גבר.

רק בשמחות.