אאא

בשבוע האחרון – אפשר לנחש – עסוק היה הרב מזור בהיינה בתפירת חליפות. כמו בכנסת ה-17, אליה נכנס באמצע הקדנציה כחבר סיעת ש"ס במקום שלמה בניזרי שהורשע בפלילים, נראה היה כי גם בכנסת ה-18 יישבע נציג העדה האתיופית של המפלגה אמונים באיחור, מיד עם סילוקו של ח"כ הרב חיים אמסלם משורותיה. אלא שאמש טרף אמסלם את הקלפים, כשבמסיבת עיתונאים דרמטית הודיע: אני לא הולך לשום מקום, ושלח את בהיינה בחזרה לרבנות קהילה בבאר-שבע.

בימים האחרונים, כאשר שהה בחו"ל, פתח נגדו יו"ר ש"ס אלי ישי במהלך הדחה – "מסע ציד", כהגדרתו של אמסלם. הוא החתים את רבותיו, מאיר מזוז וברוך אבוחצירא ("בבא ברוך"), על מכתבים חריפים נגדו, ושידל את הרב עובדיה וחברי מועצת חכמי התורה לסלקו מהמפלגה. העילה: עמדות ליברליות שהביע ביחס לגיור, ליב"ה ותעסוקה וביקורת שהשמיע כלפי הנהגתה. ש"ס סערה, כלי התקשורת החרדים געשו, והכל ציפו לחזרתו של אמסלם לישראל – היישר אל כיכר העיר, ללא משפט. בנתב"ג צבאו עליו עשרות עיתונאים מהמגזר, אך הוא שתק.

כבר בכנסת הקודמת נחשב אמסלם – בסך הכל ארבע שנים בכנסת – לבן חורג בש"ס. אמש במסיבת העיתונאים, הפך למורד. הוא אמר שיסרב להחזיר את המנדט למפלגה במידה שהרב עובדיה יוסף יורה לו לנהוג כן, אף שכמו שאר חבריו לסיעה התחייב בכתב, ערב הבחירות, כי יציית להוראה שכזו. "עם ישראל רוצה לראות בי מנהיג", הסביר, "הרב עובדיה לא נחשף לתגובות שאני מקבל, לתמיכה חוצת המגזרים והמפלגות".

ואכן, כבר בעיצומו של נאום אמסלם, הודיע יו"ר סיעת הבית היהודי, ח"כ אורי אורבך, כי הוא רואה בו שותף לדרך וכי הוא מקווה לשיתוף פעולה עתידי. הח"כ מש"ס לא שלל אפשרויות אחרות כחבירה לאיחוד הלאומי או הצטרפות לחברו, היו"ר המיתולוגי אריה דרעי, בהקמת מפלגה חדשה, ורק הבטיח: "ניפגש גם בכנסת הבאה".

לעצם המשבר, כמו גם לשאלה האם אמסלם יתפצל מש"ס, יישאר בה עד לבחירות כסרח עודף או יתפטר מהכנסת בהוראת "מרן", כמעט שאין משמעות פוליטית בתוך התנועה, ובטח שלא מחוצה לה. על אף קרבתו לדרעי, האפשרות כי יחבור אליו אינה מהווה איום על מפלגתו כיום, וגם מאזן הכוחות בין אלי ישי לאריאל אטיאס לא משתנה.

גורמים בש"ס העריכו  כי המערכה תמה. כמעט. היום פרסם ביטאון המפלגה, "יום ליום", מאמר מערכת בוטה במיוחד נגד אמסלם – תגובה לדבריו, אך בזה צופים שם שייגמר סיבוב ההתנגשות הנוכחי בין הצדדים, ללא הדחה. היו"ר ישי ומקורביו מסרבים בימים האחרונים בתוקף להתבטא בנושא ומתרצים זאת בכך ש"הראש של כולנו עסוק בהקפאה". אחד מהם הסכים רק לומר כי לדעתו "המהלך שהוביל השר נגד אמסלם היה מידתי, במינון הנכון, ויותר מזה האיש לא מעניין ולא מעסיק אותנו".

כותרת המאמר ב"יום ליום" היא "חיים שאין בהם אהבת תורה" (פרפראזה עוקצנית במיוחד לתפילה ל"חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים"), ונטען בו אמסלם החל "לרקוד ולפזז לצליליהם של כלי התקשורת, תוך שהוא מפזר דברי חנופה והתייפיפות לכל הכיוונים וככל העולה על רוחו". הפידבקים החיוביים מהצד החילוני מוגדרים בעיתון "חיבוק דב", ועל דבריו נגד התמסרות טוטאלית ללימוד תורה נכתב בציניות: "דברים כדרבנות. יאיר לפיד לא היה מנסח זאת טוב יותר".

"בני התורה האמיתיים יודעים היטב כי תורה המתנוססת בכותרות ראשיות ומככבת במהדורות החדשות אינה תורה הנובעת בהכרח מ´אהבת תורה´ אלא דווקא מאהבת הרייטינג ותאוות הפרסום", ממשיך "יום ליום" לעקוץ, "(אמסלם) מפטפט את עצמו לדעת על מנת לזכות בגרם של אהדה וטפיחות על השכם מבני הציבור החילוני".

"אין ספק כי כלי התקשורת החילוניים בוודאי ישמחו להמשיך ולהשתמש בשורותיו של הרכש החדש ולגרוף רייטינג על גבו. קריאתו הנחרצת לשילוב אברכי הכוללים בצבא ובעבודה ערבה לאוזניהם יותר מכל זעקות הסטודנטים גם יחד... קריאתם של גדולי התורה במהלך השבוע האחרון, נועדה להבהיר מעל לכל ספק: דרכו אינה דרכנו".

(המאמר פורסם לראשונה באתר ynet)