אאא

המתמטיקאי והפיזיקאי היווני של העת העתיקה - ארכימדס, אמר פעם: "תנו לי פינה מחוץ לכדור הארץ ואני מרים את כדור הארץ עם קרש". על משקל הדברים, ניתן לומר: תנו לאהרן גרנביץ-גרנות פינה בכדור הארץ והוא ירים כתבת שטח שראוי להתכבד בה.

גרנביץ, כתב השטח הטוב ביותר שהתברכה בו העיתונות החרדית, לא חוסך מאמץ. הוא נכון לכל משימה, כמו חייל קרבי שלהוט להיכנס לשדה הקרב, משל ארמונות של זהב מצפים לו בכניסתו.

נטל ההוכחה ממנו והלאה. במשך שנים, קיבע את מעמדו כאייל פלד של העיתונות החרדית. כיהודי הנודד בגרסת כרומו. גרנביץ, חרוץ ויסודי, שמחפש את הסקופ הבא, כמו יהודי שמחפש אוכל במוצאי תשעה באב, ממלא את תפקידו העיתונאי בשלמות הראויה להערכה.

בעידן שבו העיתונות החרדית, עמוסה, למרבה הצער, בכתבות אינסטנט, חלקם 'פולו אפ' לכתבות שפורסמו בעיתונות הכללית, גרנביץ-גרנות, הוא מנקודות האור היחידות, שמספק חומר עיתונאי אותנטי. הוא אינו מסתפק בלהרים כמה טלפונים לכמה מקרובים או יודעי דבר. דרכונו האישי עמוס בחתימות של פקידי הגירה במדינות שייצא לכם להבחין בהם רק באנציקלופדיה.

רק היבול של החודש האחרון, מוכיח כי מודבר במקצוען, שעיתון "משפחה" המשמש לו כאכסניה, יכול להתגאות בו. השבוע, ולא בפעם הראשונה, עיני 'המקלדת' נחו על כתבה שראויה לעורר הדים גם מחוץ לכותלי העיתונות החרדית.

גרנות בכפר ערבי, מחופש

תקציר הסיפור: בני חמולה השלטת בכפר הפלסטיני קוואזבה, הנמצא בין כפרים עוינים, טוענים כי שם משפחתם הוא עיוות של כוזיבא ושהם בני משפחתו של בר כוכבא. הם מספרים על מנהגים יהודיים הנהוגים בקרב בני השבט. גרנביץ-גרנות, יחד עם צלם הבית משה שטרן, מביאים לקורא החרדי עדויות אותנטיות ומרתקות של תושבי כפר ערבי הטוענים כי הם אנוסים מוסלמים, בדומה לאנוסים שהתגוררו בספרד. מרתק ושווה קריאה.

כתבה זו בלבד לא הייתה מזכה את הכתב החרוץ למחמאות המקלדת. בשבוע שעבר, הביא גרנביץ יחד עם שותפו למסע ברחבי העולם, הצלם אוריה תדמור, תיאור צבעוני מהארמון המפואר של הצאר ניקולאי. חובבי ההיסטוריה וודאי יודעים שמארמון זה יצאו כמה מהגזירות הקשות נגד העם היהודי, במאה השנים האחרונות.

די בכך אם נזכיר את הפרוטוקולים של זקני ציון שנכתבו בחדרי הארמון, את גזירת הקנטוניסטים האיומה ואת הוועידה הידועה לשמצה שחילקה את העולם לשניים בתקופה הסובייטית.

ואם לא די בכך, שבוע קודם לכן, נהנו קוראי המגזין "משפחה", מכתבה נוספת, מרתקת לא פחות, שמצריכה תעוזה עיתונאית של ממש. יחד עם הצלם תדמור, נכנס גרנביץ אל לוע הארי של בסיסי האוניות הגרעיניות של צבאות רוסיה ואוקראינה.

השניים שהגיעו לנמל סבסטופול שבאוקראינה, מלווים בקצין לשעבר של הצבא האוקראיני, חדרו לציי שני הצבאות, מבלי שאיש ישאל אותם מה מחפשים שני יהודים, בעל מראה יהודי מובהק, במקום כל כך רגיש.

היינו חוזרים לאחור על ציר הזמן, כדי לספק הצצה רחבה יותר לכתבותיו של גרנביץ. אולם די באזכורים אלו, כולם ראשי פרקים מתוך כתבות שפורסמו בחודש האחרון, כדי להודות, שמוטב יעשו מערכות העיתונים החרדיים, אם יאמצו אל תוכניות העבודה שלהם ואל מצבת כוח האדם, כתבי שטח כדוגמתו.


"גם את צודקת"

השבוע חזינו, בפעם המי יודע כמה, בגרסה מעודכנת של הסיפור היהודי הישן אודות ראובן ושמעון, שני בעלי דינים שהתגלעה ביניהם מחלוקת והגיעו לרב כדי שיפשר ביניהם. שמע הרב את טענותיו של ראובן והשיב: אתה צודק. שמע הרב את שמעון והשיב גם לו: אתה צודק. שמעה הרבנית את התנהלות הדברים ותהתה באוזני בעלה: הכיצד זה גם ראובן וגם שמעון צודקים? השיב לה הרב: גם את צודקת.

אם אתם לא נמנים עם חצר כזו או אחרת בציבוריות החרדית, ויצא לכם לקרוא יותר מעיתון מפלגתי אחד, סביר להניח שיצאתם מבולבלים. על דבר אחד אין חולק: שורה של גזירות נהדפו מעל סדר היום בשבוע החולף. הנציגות החרדית, עשתה – בלי שמץ של ציניות – מעל ומעבר, כדי לבלום כמה גזירות שהיו מקשים את חייהם של עשרות אלפי בתי אב בציבור החרדי.

עם שוך הסערה, הגיע שלב חלוקת הקרדיטים. ב"יום ליום", ביטאון הבית של הקבלן 45, חילקו שווה בשווה את עוגת הטפיחה על השכם לשני השרים הבכירים – אלי ישי ואריאל אטיאס, בהתאמה. באופן חריג, יו"ר ועדת הכספים משה גפני מקבל קרדיט גם בביטאון הבית של ש"ס על מלחמתו כנגד הטלת המע"מ.

עיתון המפלגה. יום ליום

ב"יתד נאמן", כמה לא צפוי, חלוקת הקרדיטים ניתנה לא באופן שווה למשה גפני ואורי מקלב. בעידן היו"ר הקודם של דגל התורה, לא היו מקבלים שני חברי כנסת קרדיט אחיד. בעידן הנוכחי, המפלגה יותר מפויסת.

האידיליה בין שני נושאי ה'דגל' מעוררת קנאה גם בקרב מפלגות אחרות. הבחירה במקלב, כנציג הנוסף של המפלגה הליטאית הוכיחה את עצמה. את 'פרשת המים' היה מקלב הראשון שהעלה לסדר היום. כאיש האותיות הקטנות הוא הראשון שהבחין במוקש שטומן בחובו חוק ההסדרים, על אף שזהו התקציב הראשון עליו הוא מצביע. ובכל-זאת, בתוך פרק זמן קצר, מקלב תקע יתד, ולא רק בביטאון הבית. הקרדיט מגיע לו בדין ולא בזכות היותו חבר במפלגה הנכונה.

ב"המבשר", בניסיון להגיע לקהלים חדשים, או אולי בניסיון שלא לפרגן לעמיתים לסיעה, מצאנו את הכותרת הבאה: "בעקבות דרישת ש"ס: תקציב משרד השיכון יגדל ב-200 מיליון ש"ח". ב"יום ליום" לא היו מנסחים זאת טוב יותר. זה לא שמאיר פרוש, במסגרת ידיעות אחרות בעיתון, לא מקבל קרדיט בגין מאבקו למניעת הגזירות שעלו וירדו בשבוע האחרון מסדר היום. אלא שלא החינוך – המשרד בו הוא מכהן כסגן שר – הוא שעומד על סדר היום. תקציב המדינה, מע"מ ושאר פירות וירקות, הם ששינו את מצב הצבירה של הסיעות החרדיות בשבועות האחרונים.

ב"המודיע", מקבל ליצמן את הקרדיט בזכות היותו סגן שר הבריאות. זה לא אומר ששאר חברי הכנסת לא קיבלו יחס הולם. הנה דוגמא: ביום רביעי נועדה סיעת "יהדות התורה", על חמשת נבחריה, עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. זוהי עוד פגישה שגרתית המתקיימת מעת לעת. מטבע הדברים, נידונו בה מצוקות הציבור החרדי, קרי, בעיית הדיור וחוק החינוך החרדי.

שימו לב לאלו ניואנסים הגיעו עורכי שניים מתוך שלושת היומונים החרדיים. ב"המבשר", ביטאון משפחת פרוש המשמש כסגן שר החינוך, נושא החינוך תפס את מרבית הידיעה. לקראת סופה, בכמה שורות, מזכיר כותב הידיעה, אשר מדינה, את מצוקת הדיור. העיתון נמנע מחלוקת תארים. ברשימת המשתתפים בפגישה מציג העיתון את שמות חברי הכנסת לפי הסדר הכרונולוגי ברשימת מועמדותם לכנסת. לאף אחד אין תואר. ליצמן הוא לא סגן שר הבריאות. גפני לא מכהן כיו"ר ועדת הכספים. אפילו פרוש לא יושב על כס סגן שר החינוך.

אליבא ד"המודיע", לא רק מצוקת הדיור החרדי וסוגיית חוק החינוך, היא שעמדה במוקד השיחה בין הח"כים לנתניהו. גם חילולי השבת בירושלים, אליה התייחס סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, קיבלה ביטוי בתוך הידיעה. אלא שכאן, קיבל כל אחד את תוארו. אפילו מאיר פרוש מקבל את התואר "סגן שר החינוך".

המקלדת תוהה, מה ראה, כותב הידיעה, שבאופן פלאי איש לא חתום עליה, לפתוח דווקא בדבריו של ח"כ מנחם אליעזר מוזס. העובדה שהוא משמש כיו"ר הסיעה, אינה מקנה לו זכות קדימה ברחוב יהודה המכבי 5. מן הסתם, חישובי חישובים, ושיקולים פוליטיים של רווח מול הפסד ותועלת מול נזק עתידי, הם שעמדו ביסוד ההחלטה להעניק לו את הבכורה.

ואם נחזור לסיפור היהודי הישן והטוב, "המודיע" צודק. וגם "המבשר". וגם "יתד נאמן". וגם "יום ליום". הנציגות החרדית, פעלה בכמה מישורים, וכל פעולה לחוד וכל הפעולות יחד, הסירו מסדר היום החרדי כמה גזירות שבנקל יכלו להיות מתויקות כ"גזירות תשס"ט".

במחשבה שנייה, לפחות חלק מן הגזירות נהגו במוחם של כמה מנבחרי הציבור, כדי שיוכלו אחר כך להוריד אותם מסדר היום ולומר: דידן נצח.

בהשראת שבוע הספר שהתפוגג לא מזמן ניתן לומר: הספרים הנמכרים ביותר הם ספרי בישול וספרי דיאטה. ספרי בישול מלמדים איך לבשל וספרי דיאטה מלמדים איך לא לאכול אותם.

אם תרצו, לעיתים, לא תמיד, הח"כים מבשלים את הגזירות. אחר כך הם מסבירים לנו איך מנעו מאיתנו לאכול אותן.


לאן נעלם העשירי?

שיטת המדרוג כה חביבה על יעקב ריבלין עד כי פיתח אותה לדרגת מיומנות. בסיומו של מושב, בסיומה של כל קדנציה, מוצא לו הפרשן הפוליטי, בקעה להתגדר בה. נבחרי הציבור החרדיים, זוכים לקבל מידיו גיליון ציונים לפועלם בבית הנבחרים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

הפעם, לרגל מלאות 100 ימים לכהונת נתניהו, חרג ריבלין ממנהגו, וצירף אל ועדת המדרוג את חבריו לעט, בכירי הפרשנים הפוליטיים. חלקם עמיתיו בעיתונות החרדית, חלקם, פרשנים לענייני חרדים בעיתונות הכללית, שיש להם יד ורגל במחלוקות פרוש את ליצמן או נהרי את גפני.

המנתח. שער בקהילה

מבלי להיכנס לחדר הניתוחים של ריבלין, כותרת המאמר לכדה את עינינו: "עשרה מדרגים, ארבעה נבחרים". בדקנו ברשימה אותה מציג ריבלין במאמרו וגילינו רק תשעה, כולל כותב השורות יעקב ריבלין. מצאנו שם את יוסי אליטוב (משפחה), אבי בלום (קו עיתונות דתית), אליעזר ראוכברגר (יתד נאמן), צבי רוזן (המודיע), שלום ירושלמי (מעריב), יאיר אטינגר (הארץ), יעקב אייכלר (ערוץ הכנסת), וטולי פיקרש (מקור ראשון).

גם אם נצרף את ריבלין למניין, עדיין חסר לנו העשירי כדי שנוכל לומר קדיש על 100 הימים הראשונים של ממשלת נתניהו. בדקנו עוד קצת וגילינו שבמקור, עשרה חברים היו בוועדת המדרוג, אלא שיד נעלמה, השמיטה מתוך הרשימה את שמו של הכתב הפוליטי של "המבשר" אשר מדינה.

לא נחשוד בעורכי "בקהילה" שהשמיטו את שמו של מדינה, רק בשל העובדה שערק לפני כחצי שנה מ"בקהילה" אל שורות עיתון "המבשר". כי אם כן, זה מלמד על צרות עין של העיתונות החרדית כלפי בוגריה.

כך או כך, מישהו היה צריך לפחות לשנות את הכותרת: תשעה מדרגים, ארבעה נבחרים.