אאא

מנו טרכטנברג אמר את דברו ומהרגע בו נשמע הגונג, החל הקרב בין הנציגים החרדיים על האייטם התקשורתי הראשון של השנה. ישי וגפני התחרו ביניהם בעוצמת התגובה. "קלגסים רומאיים התנחלו בוועדת טרכטנברג", צלף גפני בראיון נרחב לכלכליסט. "מסקנות ועדת טרכטנברג הופכות את הציבור החרדי לשעיר לעזאזל", ירה ישי בסדרת ראיונות לכל הערוצים והקווים.

אפילו ליצמן ואטיאס שמתבצרים דרך קבע בענייני משרדיהם, לא יכלו להישאר אדישים אל מול ההסתה המשתוללת וקרעו את המסכה האנטי-חרדית מעל פניו של טרכטנברג, בשורת התבטאויות חריפות.

התקשורת החילונית חגגה. אייטם כזה לא היה לה ולנו מאז 'חוק הבטחת הכנסה'. שחר אילן מעמותת חדו"ש קפץ מערוץ לערוץ וציל"ש את "ההמלצות האמיצות של ועדת טרכטנברג".

עבור המדיה החילונית, המסקנות האנטי-חרדיות של טרכטנברג באו בטיימינג הכי מתאים. אש המחאה החברתית שהתקשורת הציתה ושימרה, הפכה בשבועות האחרונים לרמץ גחלים שהולכים ומתעמעמים. המאהלים ברוטשילד מפונים והציבור נשאר אדיש. ממאות האלפים שיצאו לכיכרות, נותר רק קומץ סקרנים.

בא השמן האנטי-חרדי שנשפך למדורה שכבתה והצית אותה מחדש. את הדליקה שמשתוללת פה מאותו רגע, גם אלף נציגים היורים תגובות מזרנוקים, לא יצליחו לכבות.

אפשר להיות ציניים ולתלות הכל בתגובת חברי-הכנסת והשרים החרדיים, ולא היא. כדי להבין זאת לא צריך להיות בוגר מערכת הליב"ה. כל מה שצריך לעשות זה לקחת את דוח טרכטנברג, להציץ בו לרגע, ולהבין שלא הייתה כל ברירה אחרת, מלבד להגיב בעוצמה ולהשיב מלחמה שערה.

נמנו וגמרו

אתם יודעים מה? אפילו לקרוא את הדוח לא צריך. ועדת טרכטנברג ריכזה הכל בטבלה מחשיכת עיניים שבה מתומצתת כל תורת חדו"ש על רגל אחת. לא בתיאוריה, אלא למעשה, עם יעדים ומדדים תוצאתיים.

מסקנות הוועדה, נתמכות בארבע רגליים חלולות. הראשונה מבקשת לזרוק את האברכים מהכוללים אחרי חמש שנים. או בלשון המכובסת של הוועדה: "החלת העקרונות שנקבעו על ידי ועדת גבאי, לעניין מלגות קיום לאברכים, גם על התמיכה הניתנת לישיבות, כך שתיווצר אבחנה בין מרבית תלמידי הכוללים אשר יוכלו לקבל תמיכה למשך לא יותר מחמש שנים, לבין קבוצה קטנה ומובחרת של תלמידים הבוחרים להתמיד בלימודים בכולל".

שפשפו את העיניים וקראו שנית. הפרופסור הנחמד למראה שישב עם גפני ואטיאס והבטיח להם בהן צדק שלא לפגוע במסקנותיו במגזר החרדי, מאמץ על רגל אחת את כל תורת שינוי ומבקש למעשה, לפרק את הכוללים ולהפסיק את תקצוב האברכים אחרי חמש שנות לימוד.


משחקי חברה. גפני וטרכטנברג בוועדת הכספים

לא מדובר בתיאוריה אלא בפרקטיקה. הוועדה מציגה יעדים מדידים, עם דד-ליין עכשווי, השתא הכא, כבר בשנה הקרובה. היעד של הוועדה הינו: "שילוב בתעסוקה של לפחות שליש מהאברכים הלומדים בכוללים החל מדצמבר 2011, באמצעות יצירת מתווה המתמרץ את תלמיד הכולל, במהלך השנה האחרונה ללימודיו בכולל (השנה החמישית – א.ב.), להשתלב בתעסוקה או בהכשרות מקצועיות".

כשקוראים את הדברים מבינים שהפעם, חברי-הכנסת שלנו צודקים בכל מילה. אי אפשר להתייחס לדוח כאל סופת טייפון קלילה בחופי נתניה. הדוח הזה, הוא לא פחות מצונאמי. יישום מסקנותיו, יכרות את הענף שעליו יושבים מוסדות התורה.

הוועדה לא מסתפקת רק בביטול מתכונת הכוללים ומבקשת, בנוסף לכל הצרות, לבטל גם את הסדר התמיכה בתלמידי חו"ל, שהושג בדי עמל ויזע. וגם כאן המטרה היא, "להסיר חסמים כלכליים באמצעות ביטול התמיכה לכוללים בגין תלמידי ישיבה המגיעים מחו"ל לטובת לימודי ישיבה בארץ". היעד מיידי: "החל מדצמבר 2011".

ואיך אפשר בלי הביקורות? הוועדה אינה מסתפקת במצב הקיים. ביקורות דרקוניות סטייל בית שמעיה אינן מספקות אותה ולפיכך היא דורשת במסקנותיה: "להגביר ולייעל את הפיקוח על התמיכות בכוללים ובכלל זאת אף לבחון אפשרות להגדלה הדרגתית  של מספר התלמידים המינימלי בכולל המזוכה בתקצוב מ-15 תלמידים ל-50". המשמעות המיידית: סגירתם של מאות כוללים קטנים וזריקת האברכים לרחוב.

מלחמת דת

אל נא תשאלו מה הקשר בין מצוקת הדיור בתל-אביב ושכונותיה הצפוניות, לבין תקצוב בחורי-ישיבות תושבי חו"ל, כי אין קשר.

גם הכלכלן המתוסבך ביותר לא יצליח לעשות את התחביר. ומה עוד שכל רפרנט מתחיל יסביר לכם שתלמידי הישיבות תושבי חו"ל מקבלים פרומיל מהתקצוב לו זכאים סטודנטים צעירים, חוצניקים, שמגיעים לשנת לימוד באוניברסיטאות בישראל. אבל לכו תחפשו היגיון בהסתה. הוועדה הרעה הזאת, השתמשה בפטנט האנטישמי הבדוק: הכה בחרדי והצל את המדינה.

זה לא מתחיל בפירוק הכוללים ולא נגמר בהפסקת תקציבים. הוועדה חשופת השיניים, ממשיכה לנעוץ אותן בבשרנו החי, מסקנה אחר מסקנה. בהמשך קובע הדוח: "יש לשאוף לכך כי לאורך זמן ישולבו גם לימודים מכשירי תעסוקה בישיבות הקטנות".

לא מדובר בשאיפה שמימית, נוסח עשרת ימי תשובה, אלא בהצעה מעשית, ברת מימוש מיד אחרי החגים: "לתגבר את מערך הפיקוח ואכיפת קיומם של לימודי היסוד להכשרה לתעסוקה, בהתאם לאחוז התקצוב של מוסדות החינוך החרדיים". הוי אומר: הפסקת תקצוב לישיבות שלא ינחילו במסגרותיהן לימודי חול. גם כאן יש יעד מוגדר: "תחילת יישום בשנת 2012".

ואיך אפשר בלי לקנח בלימודי הליב"ה? הוועדה ממליצה על: "חיוב כל התלמידים בביצוע מבחני מיצ"ב והחלת מבחני המיצ"ב המהווים מדד אמין לבחינת היקף ואיכות הלימודים על כלל התלמידים בישראל, החל משנת הלימודים התשע"ג". תודה לך מנו, שנתת לנו עוד שנה לנשימה.

זו אינה ממשלת שינוי. הנציגות החרדית היא סלע קיומה של הממשלה. אנחנו הרי שותפיו הטבעיים של 'נתניהו טוב ליהודים'. אז איך למען ה', זה קורה לנו פעם אחר פעם במשמרת של ביבי? זו כבר שאלה שנציגינו הנאמנים יצטרכו להתמודד עימה. לא עכשיו. לא כשחרב מתהפכת מעל לראשנו.

ברגע הזה, יש לעמוד כחומה בצורה. לנהל קרב ולדעת שיהיו בו חללים. להיאבק בחזית ההסברה, לעלות לשידור בתקשורת החילונית ולתת להם בשיניים. לנהל את המערכה בחזית הפוליטית, וכן, גם לאיים על יציבות הקואליציה ולהבהיר לנתניהו שהפעם נלך עד הסוף.

ואת כל זה יש לעשות לא לשם הרייטינג אלא לשם שמיים נטו. נכפתה עלינו מלחמת אין ברירה, חללים רבים בצידה, אך במלחמה כמו במלחמה.

תרנגול לכפרות

עד כאן מעשייה יפה לעשרת ימי תשובה. כן-כן, אם קראתם את מה שנכתב כאן עד כה והתקשיתם להבין במה מדובר, לא טעיתם. אכן, לא היו דברים מעולם. ישי לא השתולל, גפני לא יילל. בכל מה שנוגע לסוגיה החרדית השניים גזרו על עצמם תענית דיבור.

אבל רגע, לפני שאתם קופצים ושואלים מה עושה פה הסיפור המפוברק הזה, ועוד בעיצומם של הימים הנוראים, כדאי שתתיישבו, תקראו את השורות הבאות, ורק אחר-כך תסיקו מסקנות.

בכל צ'יזבט יש שורש של אמת, וגם כאן, כל הציטוטים שהובאו ממסקנות ועדת טרכטנברג נאמנים למקור, מילה במילה. גם הצל"ש שחילק שחר אילן למסקנות הוועדה על חשבוננו, היה ונברא.

אכן כך בדיוק. פצצת המצרר הזאת הונחה לפתחנו בשבוע האחרון, ערב יום הדין, אלא מה? שהנציגים החרדיים סירבו ללחוץ על המרעום. במקום לפוצץ ולהתפוצץ, כמו מתאבדים שיעיים, הם נטרלו את המוקש.


אכן, ימים נוראים. נתניהו וישי

במקום לצאת למתקפה מלאת חרון – מוצדקת, ללא ספק - נגד המסקנות האנטי-חרדיות של הוועדה, התמקדו הנציגים החרדיים אך ורק בפן החברתי-כלכלי. מוישה גפני, אכן התראיין לכלכליסט וביקורתו נגד מסקנות ועדת טרכטנברג כבשה את הכותרות, אבל לא בגלל הגזירות האנטי-חרדיות אלא על רקע המסקנות האנטי-חברתיות.

הגדילה לעשות ש"ס. הגדילה? הדהימה! ישי ואטיאס הפכו את ביבי לתרנגול לכפרות. והוא, עד לרגע האמת, בכלל לא ידע שהוא כזה.

יו"ר ש"ס הבין, תכף עם פרסום הדוח, שטרכטנברג עשה לנציגים החרדיים תרגיל מלוכלך מאחורי הגב. הוא הרדים, הרגיע, שיכך את החרדות, ובסופו של יום ניפק תחת ידיו דוח שיצא ממכבשי הדפוס של מפלגת שינוי.

רק שבמקום לצאת ולזעוק חמס, על אפליית המגזר, השמיע ישי מהרגע הראשון את זעקת השכבות החלשות. "הדוח דואג לאלו שלא מצליחים לגמור את החודש ומזניח את אלו שלא מצליחים להתחיל את החודש", הלם ישי.

אטיאס כבר הכין את 'חוק הדיור הציבורי', לקראת הנחתו על שולחן הכנסת בפתיחת המושב. קול המחאה החברתית של הש"סניקים, גבר על קול המחמאה האנטי חרדית של שחר אילן.

ההצגה החרדית

בשלב הזה, ביבי עדיין היה שאנן, זחוח, בטוח שהוא מאשר את הדוח בהליכה בישיבת הממשלה. במהלך יום שני שיגרה לשכתו שלוש הודעות, בזו אחר זו, על נחישותו של נתניהו לאשר את מסקנות ועדת טרכטנברג בו ביום, בישיבת הממשלה. עד שפעם אחת ביבי מגלה סופסוף מנהיגות והולך עד הסוף, הוא מתרסק עם הראש בקיר.

וכאן שאלו הפרשנים, בערבו של יום, האם ראש-הממשלה לא למד ליב"ה? האם לא עלה בדעתו לעשות חשבון פשוט?

בהרבה דברים הואשם נתניהו. בטיפשות הוא אף פעם לא נחשד. בפרשה הזאת, היה לנתניהו מתווה בטוח שקצה האופק שלו היה רוב מוצק בממשלה. הוא שמע את זעקות הש"סניקים בסופ"ש האחרון, האזין להם בעודם מדברים ללא הפסקה על נושא אחד ויחיד – הדיור הציבורי, ונערך בהתאם.

ביבי לקח בחשבון שסילבן שלום יתקע לו סכין. גם על החבר הטוב במשרד הביטחון שנע על ציר אקירוב-הקריה, הוא לא באמת סמך והבין שאהוד ברק יתקשה לתמוך במסקנות הפוגעות משמעותית בתקציב הביטחון.

אבל את שאר הפינות הוא סגר כמו שצריך. עם יו"ר ישראל ביתנו איווט ליברמן קיים נתניהו שיחת חוץ לאוקראינה בבוקרו של יום שני וקיבל הבטחה ברורה: "אם ש"ס תימנע בהצבעה, נימנע גם אנחנו".

העיניים של ראש-הממשלה היו נשואות לש"ס. הימנעות ארבעת שריה הייתה מבטיחה לו רוב מוצק בממשלה. את טבליית השוקולד שהוא שמר לש"סניקים התכוון נתניהו לשלוף בדקה התשעים, רגע לפני ההצבעה בממשלה.

וכך בדיוק נעשה. קוביית השוקולד שהתחממה וכמעט נמסה בכיסו, נשלפה בדרמטיות האהובה עליו. בעיצומה של ישיבת הממשלה שלף נתניהו את ישי, ובפוזה האהובה עליו רכן לעברו כממתיק סוד: "אני מוכן להתחייב בכתב על העברת חוק הדיור הציבורי אם תתמכו היום במסקנות הוועדה".

נתניהו היה בטוח שמדובר במשחק מכור, שהתשובה החיובית ידועה מראש, ולכן, מה רבה הייתה תדהמתו כשאלי ישי בתגובה אמר: "לא, תודה".

ביבי לא הבין. משהו בקונספט לא הסתדר לו. ההיגיון הבריא אמר לו בבוקרו של יום, שהש"סניקים יעוטו על הדיל. מה רע, לסגור את עשרת ימי תשובה עם הבטחה כתובה להעברת חוק הדיור הציבורי?

בשלב הזה, המשיך נתניהו לפעול בכלים הקונבנציונאליים. יועצי לשכתו, אנשי דור הכיפות הסגורות, ניתחו בפניו את תמונת המצב:  "אלי ישי סיים לפני דקה 'שיחת חיזוק' עם יו"ר התאחדות הסטודנטים איציק שמולי. דפני ליף מנדנדת לו בממתינה, הוא נהנה מהאהדה החברתית. תלחץ אותו עוד קצת והוא יישר קו".

בין גפני לדפני

"אתה יודע מה", חזר ביבי בשנית אל ישי, אחרי שהצליח לכופף את משה כחלון ולהעביר אותו, בלחץ פיזי מתון, למחנה התומכים, "מספיק לי ששני חבר'ה שלכם יימנעו בהצבעה. אתה תתנגד ותדאג שנהרי ומרגי ייעדרו. אתה הרי רואה איך התקשורת מתנפלת עלי. תעשה את זה בשבילי".

רק אז, אחרי שביבי יצא מגדרו ומכליו, התבונן ישי לנתניהו בלבן של העיניים ועם הרבה רגש ודימויים נלווים מתפילת יום הכיפורים, אמר את מה שאמר והסיק: "לא נתמוך בדוח שמבקש לעשות לנו את מה שאפילו טומי לפיד לא חלם".

באותו רגע נפל לנתניהו האסימון. הוא הבין כי לא רק על הפרק החברתי תקום ותיפול תמיכתה של ש"ס, אלא גם, שלא לומר בעיקר, על הסוגיה החרדית. הש"סניקים לא יאמרו על כך מילה, הטקסט שלהם ימשיך להיות חברתי-חברתי-חברתי, אבל הסאבטקסט שנתניהו הבין רק ברגע האמת, הוא בכלל חרדי.

"נעביר את הדוח במקשה אחת ואחר כך נשמיט את החלקים הבעייתיים", הציע נתניהו.

"זה בדיוק כמו שנצביע היום בממשלה בעד חלוקת ירושלים ואחר כך נוציא הודעה מתקנת", השווה ישי.

נתניהו שטיפס מהבוקר על הסולם, והציג את ההצבעה כמבחן למנהיגותו, הבין באותה שנייה שהוא הולך להתרסק. חיוורון עטה את פניו, וכל שכבות המייק-אפ לא יכלו להסתיר זאת.

ביבי פרפר כמו דג שנלכד ברשת וניסה בנואשות מביכה לדבר אל הלב של הש"סניקים, ללא הועיל. ישי עזב את העיר, ניתק טלפונים והשאיר 'פתק התנגדות' על שולחן הממשלה.


דפני ליף בממתינה. יו"ר התאחדות הסטודנטים, שמולי

במערכה השנייה על בימת תיאטרון הפוליטיקה, חזינו למחרת היום. יו"ר ועדת הכספים, מוישה גפני, הקדים להזמין את טרכטנברג לוועדת הכספים וגנב את ההצגה. המסקנות הותקפו מכל עבר, מנימוקים חברתיים כמובן.

ומה עם המסקנות הנוגעות לחרדים? נשאל גפני בראיון לרזי ברקאי. "עזוב אותי מזה, אני יליד תל-אביב ויו"ר ועדת הכספים של מדינת ישראל. אני לא מוכן להתייחס לנושא החרדי, אלא לדברים הכלליים שנוגעים לכל אזרחי המדינה". זה מה שנקרא, להעביר את המסר, בלי טביעת אצבעות מפלילה.

במסלול הנכון

ועכשיו תשאלו, האם נציגינו הנהדרים תיאמו ביניהם את קו ההסברה? עד כדי כך אי אפשר לחשוד בהם. שיחות ליליות בין ישי לגפני אכן התנהלו בליל פרסום מסקנות ועדת טרכטנברג, אך אלו נגעו לענייני רבנות ירושלים ואף הולידו הבנה שקטה על דחיית מינוי הגוף הבוחר לרבנות עיריית הבירה.

אז לתאם מהלכים בסוגיית טרכטנברג? נו, באמת. בעיצומם של הימים הנוראים אי אפשר לדרוש מפוליטיקאים יראים ושלמים שיניחו לעניינים רוחניים כמו רבנות עיר הקודש, ויעסקו בהבלי העולם הזה.

ובכל זאת, דומה שהפעם אפשר להותיר את הציניות בצד ולצל"ש במלוא פה את התנהלותם של השרים וחברי הכנסת החרדיים שכבשו את יצרם התקשורתי והתנהלו בחוכמה (למעט ח"כ בודד, שאופיו התקשורתי השתלט עליו וגרם לו לשגר ידיעה מלאת חרון. מזלנו שמפאת טרחנותה התגובה לא הפכה לכותרת).

האם ניתן כעת לנוח על זרי הדפנה? ממש לא. כי סערות כגון אלו מתרחשות לפתחנו אחת לשבוע. עמידה בניסיון אחד, לא מבטיחה התמודדות נכונה גם בניסיון שלאחריו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

הנה שתי דוגמאות מיידיות: האחת, פרסום נהלי ביקורת בישיבות שיהפכו את החיים הקשים לבלתי אפשריים. השנייה, דיון בג"צי בהרכב מורחב של תשעה שופטים בעתירה נגד תקצוב המוסדות החרדיים (על כל אלה ועוד, ראה בעמודי החדשות).

גם את סערת טרכטנברג עצמה עדיין לא צלחנו. מעידה אחת קטנה עלולה להפוך ברגע לתאונה קטלנית שכולנו נהיה מעורבים בה.

מסלול הנהיגה וההנהגה של נבחרי הציבור החרדיים, מלא עיקולים חדים. הנציגים החרדיים נדרשים לא לאבד לרגע את הערנות ולהישאר כל העת עם ידיים יציבות על ההגה. כל סטייה, גובה מחיר כבד.

לנו, כיושבי הספסל האחורי ברכב, נותר רק לקוות שגם בסיבובים הבאים בכביש, הנהגים שלנו – כמו בפרסומת של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - יעדיפו לצאת חכמים ולא צודקים.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.