אאא

נתחיל בחצי הכוס המלאה: משרד האוצר אינו מתנגד, שמנהלי עמותות החסד הפרטיות יוכלו להשתמש במקצת מן הכספים שאספו, לטובת מטרות העמותה, ויסתפק (בשלב זה) בגביית מיסים על פעילותן.

עד לשלב שבו גם עניין "היתר זמני" זה, יעלה לדיון על ידי אנשי האוצר, ברצינות או כ´עז´, כדאי מאוד לשים לב, איך מהתלים כמה "נערים" ממשרד האוצר במדינה שלמה. מהן שיטות העבודה של חבורת הנערים הזו, ובעיקר: איזה סלט הם באמת מכינים לכולנו בסיפור הירקות.

אחת השיטות היותר וותיקות לגילוי מדליפים, הינה שתילת סימנים שונים במסמכים הנשלחים למקורות. מסמך כזה, שעבר "סימון" ודלף, יגלה חיש מהר את זהות מדליפו.

השיטה הזו, כך החכמנו בימים האחרונים, טובה לא רק לגילוי מדליפים. היא טובה גם לטשטוש והעלמת ראיות. מי שמטיבים לעשות בפונקציות הללו שימוש, הינם מסתבר "נערי האוצר" ששכללו אותה ואת מטרתה, ורתמו אותה להכנת ספר התקציב. שיכללו עד כדי כך, שגם מי שיודע עליה, לא מצליח להתמודד איתה.

המרכז הלאומי להשתלות

וככה זה עובד: מידי כמה שורות, אולי כמה עמודים, נשתלו בספר התקציב אינספור גזירות נסתרות. לפעמים בדברי ההסבר, לעיתים בהערות, זה יכול להיות אפילו מילה אחת קטנה שנוספה או נגרעה מהנוסח הישן והופכת את המשמעות. אחרי הטיפול המסור שלהם בספר התקציב, אין לאף אחד מושג האם מדובר בספר התקציב הישן שנעשו עליו הגהות הכרחיות, או שמא מדובר בספר תקציב חדש לחלוטין, שרק פה ושם צורפו אליו שורות מהספר הישן, לצרכי הסוואה בלבד. פשוט, אה? אבל עובד יופי.

נערי האוצר שילבו את שיטת ה´סימונים´ עם שיטת ה"עז". את כל המוני הסעיפים, תתיהם, ותתי תתיהם, שילבו הרפרנטים יחד עם ´עיזים´, ובכמויות כאלו שלאף אחד כבר אין מושג מי נגד מי, ומה נגד מה. גם כשכבר מגלים "עז", אף אחד לא יודע להכריע בוודאות האם זו עז או שמא דווקא איש, האם כשהוצאת אותה החוצה גדלה הדירה ורווח לדייריה, או שמא האנשים הם אלו ש"יצאו בחוץ" והעיזים הם אלו שהפכו לדיירים.

בעניין הזה אגב, אולי כדאי להציע לשר המשפטים יעקב נאמן, שהתלונן השבוע כי "בכירים במשרדו מדליפים לתקשורת" כי יבקש להשתמש בשירותי אגף התקציבים לפתרון הבעיה. אדוני השר – תן להם קרדיט: שבוע עבודה שלהם במשרד המשפטים, ואף אחד אח"כ לא יידע לומר מה בדיוק שייך לשר הנוכחי, מה שייך לשר המשפטים הקודם, ומה פשוט לא שייך לכלום. תלמד מהם: בלבל את האויב.

השיטה אמנם קלוקלת, אבל מה לעשות, היא עובדת שנה אחר שנה. עובדת חזק, עובדת עלינו. תקציב אחר תקציב, הפארסה הזו חוזרת על עצמה, עם אותם אנשים – משני הצדדים. כולם משתפים פעולה בהצגה, כשהתסריט במפתיע הוא משום מה תמיד, על "עלובי החיים".

מצד אחד עומדים נערי האוצר, מעמידים פני תם, מדווחים על איזה שהוא קיצוץ או תוספת מס גלויה וידועה, נותנים לנו להתווכח אודותיה עד כלות, או אז לסעיפים הנסתרים הייתה עדנה. מן הצד השני עומדים הנבחרים, שלמרבה הפליאה, נראים כמשתפים פעולה בהצגה, כאילו הם לא באמת מבינים שעובדים עליהם, אולי בעצם עלינו.

אנחנו, שעומדים מן הצד וצופים מהטריבונה במשחקי החתול והעכבר של המחוקקים עם נערי האוצר, מתבלבלים לעיתים מיהו החתול ומיהו העכבר, מי עובד אצל מי – המחוקקים אצל הפקידים או הנערים אצל השרים. או בשפת התכל´ס: מיהו באמת כאן בעל הבית, תגידו לנו למי עדיף לפנות ישירות...


העמותות יגייסו תרומות למדינה

אז בואו נתחיל רגע מהסוף. כלומר, מהעובדות היחידות שוודאי נכונות בכל התקציב הזה: יש משבר כלכלי. זו כנראה העובדה היחידה שלבטח נכונה. אבל מה זה אומר משבר כלכלי? מה צריך לעשות כדי להתמודד עמו? מכאן ואילך כל אדם וכל כלכלן סוברני לעצמו. בגדול? נערי האוצר בצידו האחד של המתרס, המחוקקים (אמורים להיות) בצידו השני. ומה איתנו? אנחנו כנראה לא צד בעניין.

ולמה אנחנו מקדימים כל כך הרבה ומסבירים לכם את כל זה? אולי כדי שכך תבינו טוב יותר את התרגיל הגדול והשבר האמיתי שעשוי להיות מהטלת המע"מ על הירקות, ואת השיטה בה מביאים את זה על ראשנו מבלי שנקלוט כלל מה קורה.

ככה זה התחיל: קודם כל מוסיפים מע"מ על הירקות. קמה זעקה ציבורית שזה פוגע במשפחות במצוקה? אין בעיה, יחזירו כסף למשפחות דרך תוספת כלשהיא לבטוח הלאומי.

נו, אז מה הבעיה, תשאלו, התשובה פשוטה מאוד: לא רק משפחות קונות ירקות. ישנם בארץ אלפי מוסדות שרוכשים ירקות בעשרות רבות של מיליונים לשנה: עמותות וארגוני חסד, ישיבות, מוסדות למיניהם. כל אלו הינם ארגונים שישלמו תוספות של מיליונים רבים מדי שנה בגין הטלת המע"מ על הפירות והירקות, כמו גם על העלאת אחוז המע"מ הכללי, וזאת מבלי שהם זכאים להחזרי מע"מ.

הצרה מבחינתם של הארגונים הללו היא משולשת: המדינה גם קופצת את ידה ומצמצמת את התמיכות והעזרה לארגונים ולעמותות. גם מורידה את גודל הקצבאות והופכת אנשים רבים יותר לנזקקים, ולבסוף מעלה את מחירי פעילותן של העמותות על ידי הטלת מע"מ על פירות וירקות ובתוספת העלאה כללית של המע"מ, לשם "וידוא ההריגה".

"אנחנו עמותה המתקיימת מתרומות. כשהמדינה מטילה עלינו מיסים, היא בעצם מכריחה אותנו לאסוף עבורה תרומות... שזהו מצב בלתי נסבל" מיטיב להגדיר זאת הרב זאב שכטר מארגון ´עזר מציון´.

מיליון דולר תרומה למדינה

בכמה כסף מדובר? "אם לדוגמא הבניין של עזר מציון עלה שש מיליון דולר, אותם גייסנו מתרומות, הרי שהיינו צריכים להשיג עוד מיליון דולר נוספים מתרומות, בכדי לשלם את זה כמע"מ למדינה".

העלאת המע"מ באחוז שלם משמעותית יותר עבור אלו המבצעים רכישות בסכומים גדולים, אולם הטלת המע"מ על הפירות והירקות, מסתברת כקריטית ביותר עבור כל ארגון.

הנה תחשיב שעשה הרב מנדי בלוי – מנכ"ל כולל חב"ד, ארגון המחלק סלי מזון בסכומי עתק: "אנחנו רוכשים ומחלקים מזון בעלות של קרוב ל-40 מליון ₪ בשנה. מתוך זה כ-3 מיליון ₪ - רק על פירות וירקות. תוספת של 16.5% מע"מ לעלות הפירות והירקות הינה כחצי מיליון שקלים נוספים שעלי ללכת ולהשיג כעת, בכדי לממן את רכישת אותה כמות ירקות".

גם בשאר סעיפי ההוצאות, גורמת העלאת המע"מ נטל כבד על העמותה. הרב בלוי: "אנחנו מוציאים מדי שנה על אוכל שאינו פירות וירקות, כ-35 מליון ₪, תוספת עלות של אחוז לסכום הזה, פירושה עוד 350 אלך שקלים שהעמותה תיאלץ לשלם למדינה".

וזה עוד לא הכל. חלק ממרכיב השכר בעמותה נקרא "מס שכר". מס זה שהינו בד"כ כ-50% מהמע"מ, ניצב היום על 7.5%. העלאת המע"מ ל-16.5%, תגרור בעקבותיה להערכת המומחים את עדכון מס השכר ל-8.5%. תוספת של אחוז להוצאות השכר של העמותות.

ועוד לא סיימנו: על פי הדיווחים, גם עלות הביטוח לאומי למעסיק עומדת להתייקר בחצי אחוז נוסף.

ואם בכל זה לא די, הרי שמהשנה הבאה ייאלצו כל העמותות לנהל תיק במע"מ, למרות שהם אינם מזדכים בו כמו חברה, וזאת למען הצורך הפשוט של המדינה לתאם חשבוניות ולאכוף את המיסים על העסקים ביתר שאת, כשהכל נעשה על גבם השחוח של עמותות הצדקה והחסד, הפועלות ללא מטרות רווח.

הארגונים הללו, יש להזכיר למי ששכח, עושים את עבודתה של ממשלת ישראל ודואגים תחתיה לנזקקים אותם הזניחה המדינה. עמותות הצדקה הפכו כידוע להיות יד ימינן של לשכות הרווחה. שם יושבים נציגי המדינה וללא בושה מפנים את הנזקקים ישירות אל העמותות הפרטיות.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

זעקת העמותות

בלוי, שעמד ראשון על משמעות הגזירות, פנה בעניין ליו"ר וועדת הכספים חה"כ משה גפני, הביא בפניו את הנתונים, העמידו על משמעות הגזירות ובקשו לפעול לביטולן.

גפני מצידו יש לציין, קלט מייד את חומרת הבעיה וכבר הודיע כי לא יעביר בוועדה את גזירת המע"מ על הירקות בתבניתה הנוכחית ללא מענה הולם לבעיות הטמונות בה: "בימים בהם אנשים אוספים פירות וירקות מפחי האשפה, האוצר יצטרך לתת מענה הולם גם לגבי הארגונים החברתיים אשר רוכשים כמות עצומה של פירות וירקות לנזקקים ויספגו מכה קשה מהעלאת המע"מ" מצהיר גפני.

מנגד עומדים נערי האוצר שמבינים כמובן היטב את משמעותן האמיתית של הגזירות, ומבקשים "לפצות את המשפחות הנזקקות" בתוספת כלשהיא לקצבאות ביטוח הלאומי, וכך בעצם להותיר את הטלת המע"מ על הירקות על כנה. הוא אשר אמרנו: העיזים בבית – האנשים בחוץ.

ואולי, אולי הגיע כבר העת, לשנות את הסדר המעוות הזה מיסודו. לקיים ונהפוך הוא, אשר ישלטו המחוקקים המה בפקידיהם.