אאא

הלצה עתיקה מספרת על חזן העיר שהגיע לביתו שפוף מעלבון. לרעייתו סיפר: הגבאי עלב בי  וטען שקולי כבר אינו ערב ונוסח התפילה שלי יבש. אל תשים לב לדבריו. ניחמה אותו רעייתו, הוא לא באמת חושב כך, הוא רק אומר את מה שכולם אומרים.

העובדה שכל המפלגות החילוניות מעמידות את "החרדים" [גיוס – תעסוקה] כנושא מרכזי בתעמולת הבחירות שלהן, מלמדת שנושאים אלו עלו על סדר היום הציבורי בעוצמה רבה. הציבור הכללי דורש שינוי!!

לכאורה אין לנו סיבה לדאוג, למדנו לחיות עם גלי השנאה הרוגשים עלינו מעת לעת, גלים הנושאים עמם תביעה לגיוס ולהשתלבות במעגל העבודה. וכגלי הים הם מתפוגגים מבלי להשאיר עקבות. ישנם רבים הסמוכים ובטוחים שכך יקרה גם הפעם. לא נפגע גם הפעם בשום הישג שהישגנו עד היום. נוכל לנצח לסמוך על עובדת היותן של המפלגות החרדיות לשון מאזניים בין הגושים. לכן דוחקים בנו מנהיגי הציבור לפעול במרץ וללא לאות, בכדי להגדיל את כמות המנדטים במפלגות החרדיות, באומרם, כל מנדט חרדי נוסף, יחדד וישחיז את הסכין שנצמיד לאחר הבחירות לצווארי מפלגות השלטון. כך נוכל להמשיך גם הלאה ולצלוח ללא פגע גם את התביעות הציבוריות והפוליטיות לגיוס בני תורה ולכניסה למעגל העבודה, תביעות סוערות ותקיפות ככל שיהיו.

הפעם אנו בסיטואציה שונה לחלוטין מכמה סיבות, הן מסיבות חיצוניות והן מסיבות פנימיות. הדבר מחייב חשיבה מחודשת, והתנהלות שונה לגמרי מזו שהורגלנו בה עד היום. התנהלות שלא תפגע כמלוא הנימה בעקרונות התורניים שהנחילו לנו גדולי הדור!

שתי משוכות חיצוניות עומדות בפנינו: משפטית, וציבורית ושתיהן משליכות זו על זו.

המשוכה הראשונה: משוכת בג"ץ

מבחינה משפטית בג"ץ ביטל את "חוק טל"! נזכיר שחוק זה שאושר בזמנו בבג"ץ היה מבוסס על ההנחה, שכבר התחיל  תהליך שונה ומשמעותי בחברה החרדית. תהליך שבסופו יתגייסו חרדים רבים לצבא או לשירות אזרחי, ובסיום השירות רובם יצטרפו למעגל העבודה. בג"ץ קיבל את בקשת המדינה לתת לתהליכים אלו להבשיל, ולא לזרז אותם בחוק ובכפייה. חוק וכפייה יסכנו מגמות אלו. בג"ץ אומנם קיבל טענה זו, אך קבע שלאחר 5 שנים יבדוק שוב האם אכן כך קורה. [אגב, מה ששכנע את בג"ץ על תחילתו של ה"תהליך" ובעקבותיו קיבלנו עשר השנים שקטות מאיומי בג"ץ, הייתה עובדת הקמת ה"נח"ל החרדי" זמן קצר קודם לכן!! לתשומת לב ה'קנאים' שמתגעגעים כיום ל"חוק טל"].

לאחר 5 שנים, ישב בג"ץ שוב כדי לבדוק את העובדות בשטח, ושוב הצליחו החרדים לשכנע את השופטים שאכן קיים תהליך, אלא שהוא מתקדם לאט מהצפוי, וצריך לתת עוד זמן. בקיץ האחרון ישב שוב בג"ץ לבדוק את מצב הדברים והפעם קבע שאין תהליך משמעותי בהקשר לגיוס. המספרים עדיין קטנים מדי וביטל את החוק! [מבחינה עובדתית צדק בג"ץ, רובם המוחלט של ה"חרדים העובדים" גם אלה שעברו הכשרה מקצועית, לא שרתו ולו יום אחד בצבא או בשירות אזרחי].

שום לחץ קואליציוני לא יעזור אם החוק החדש לא יעמוד במבחן בג"ץ. 

ברור א"כ, שכדי לשכנע את בג"ץ לאשר חוק חדש שיפטור את לומדי התורה מגיוס, ויאפשר את המשך זרימת התקציבים לישיבות ולמשפחות האברכים, זקוקה המנהיגות החרדית להוכיח שהפעם אכן מתחיל תהליך אמיתי ושחרדים שאינם עונים לקריטריון של "תורתו אומנותו" אכן מתגייסים. הגענו למצב שממנו פחדו גדולי הדור הקודם ולא נותרה לנו ברירה אלא לקיים את מה שהם ציוו אותנו וחזרו על כך פעמים רבות. דהיינו לדאוג לכך שכל האלפים שאינם מוגדרים "בני תורה", יתגייסו לצה"ל [למחנות צבא שיתאימו לקהל חרדי] או ישרתו שירות אזרחי משמעותי.

משוכה שניה: דעת הקהל החילוני 

שנאת החרדים נובעת בעיקר מסיבה אחת שהיא, אי גיוסם ואי כניסתם המסיבית של החרדים למעגל העבודה! [לא זכינו שגם החילונים יבינו את החשיבות הקריטית לקיומנו כעם ה', בקיום "עולם תורה" גדול ומבוסס] גחלי שנאה אלו רחשו בשקט כל השנים. מתקופה לתקופה, פוליטיקאים ואנשי תקשורת דאגו ללבות את הגחלים ללהבות קטנות ששקעו במהירות. כאמור למדנו לחיות עם זה.

לא עוד! בתקופה האחרונה, משתוללת לה שריפה ציבורית גדולה המאיימת לכלות את כל ההסכמים וההישגים שהישגנו עד היום. כמי שעסק בשנים האחרונות ב"הסברה חרדית" נפגשתי בעשרות מפגשים עם קהל חילוני שביקש לשמוע ולהכיר אותנו מקרוב יותר, ללא הפילטרים המרושעים של התקשורת החילונית.  אנסה להציג בפניכם את תחושותיהם, ללא הפילטרים המטעים של התקשורת החרדית.

הציבור החרדי גדל מאוד ב"ה, ובשנים הקרובות בעז"ה נגדל הרבה יותר. עובדה זו מדאיגה מאוד את הציבור החילוני. כך ניסח זאת יאיר לפיד בהרצאתו במכללה החרדית בקריית אונו. "חרדים ניצחתם! אתם כבר לא מגזר קטן ושולי, אתם מהווים נתח מספרי גדול מאזרחי המדינה. לא נוכל יותר גם אם נרצה בכך, לשאת יותר את נטל הביטחון ועול הכלכלה לבדנו. אם לא תטו כתף במאמץ קיומי זה, כבר בעתיד הלא רחוק, נקרוס כולנו". האם לא הגיע הזמן שדוברינו הרהוטים יתייחסו לכך? האם אין צורך בהסברה מושכלת ומשכנעת, שתפיג חשש קיומי זה? הדאגה לא ריאלית? האם היא מונעת רק מ"שנאת עמי ארצות לתלמידי חכמים"?

עד היום לא קם שום מנהיג או בעל דעה מהמגזר החרדי שהתייחס לכך. האם אנו סומכים על נס? האם הובטח לנו בנבואה שאם יהיו יותר לומדי תורה כשהמגזר יגדל, האויבים ייכנעו מיד ויפוצו לכל עבר? האם רוה"ק התגלתה למי ממנהיגינו בהבטחה נאמנה, שכאשר החרדים יתרבו אי"ה יגיעו לשלטון או קרוב לכך, "רגלי זהב" מגן העדן ימלאו את הקופה הציבורית? האם אנו נוהגים כבנות יענה?

זעם, עלבון, ותחושת אי צדק חריפה

לצערנו, הציבור הכללי רואה בנו החרדים, קבוצה מתבדלת ומתנשאת. הוא רואה בנו מגזר המתייחס לציבור הכללי כעם אחר, שגורלם לא גורלנו, שמחתם אינה שמחתנו ויגונם לא מעציב גם אותנו. הם לא חשים שעול לימוד התורה שלקחנו על עצמנו נועד גם עבורם, כשייכים לאותה אומה. הם תופסים את החרדים כדואגים ופועלים הן בגשמיות והן ברוחניות רק לעצמם ולא למען "כלל ישראל". לתחושתם, אנו תופסים את המדינה "שלהם" רק ככספומט לתקציבים, ובצבא "שלהם" אנו משתמשים כ"לגיון זרים" להגן על עצמנו מסכנת השמדה.

ההימנעות המוקפדת שלנו מלאזכר את החיילים בבתי הכנסת לברכה והצלחה בשום נוסח שיתאים לנו. העובדה, שגם ב"יזכור" כשמזכירים את נשמות התורמים לישיבה או לכוללים, לא מוסיפים ולו במשפט אחד את נשמות החיילים שתרמו  את נפשם גם למעננו. עובדה שלא נמצא ולו מאמר אחד בעיתונות החרדית של "הכרת טובה" לחיילים העומדים על משמרתם בקור המקפיא ובשמש הלוהטת, כמו גם העובדה שבשיחות מוסר והשקפה בחובת "הכרת הטוב" בישיבות ובכוללים לא יציינו כדוגמא, את חובת "הכרת הטוב" לחיילים המחרפים נפשם. עובדות אלו מעצימות ומקבעות את התחושה החילונית שאנו מתייחסים רגשית לחיילי צה"ל, כאילו היו חיילי צבא ארה"ב.

זאת ועוד! מקוממת ומעליבה אותם ההתנשאות בנאומים ובמאמרי הדעה של דוברי הציבור החרדי בשנים האחרונות. כאילו אנו החרדים רואים עצמנו כחברה ערכית, מושלמת, שאין בה מתום ואילו הם "העם האחר" "עגלה ריקה" מערכים, עם הלום סמים, עם שכולו רווי באלימות ופשע. אין פלא א"כ, מדוע הם לא מוכנים יותר להיות ספקי כלכלה ובטחון, לחברה החרדית שכך מתייחסת אליהם.

נודה על האמת, יש לתחושות עלבון אלו בסיס איתן. אמירות פוגעות, גידופים והטחת אשמות הזויות כלפי הציבור החילוני מתויגות אצלנו "כהסברה חרדית". הן נשמעות חדשות לבקרים מח"כים ועיתונאים המייצגים אותנו. אצטט מספר קטן של דוגמאות: "החילונים דומים לפרעה שעינו הייתה צרה בריבוי ילדי ישראל" / החילונים "מתייוונים" / "עוד יגיעו ימים שהחילונים יקימו מחנות השמדה לחרדים" / "החילונים דומים ל"יוונים" שגזרו גזרות שמד רוחני על היהודים" / "אתם החילונים לא זקוקים לנו באמת בצבא ובמעגלי העבודה, זו רק מזימה שטנית שמטרתה  להפוך אותנו כולנו לחילונים".

"הסברה" במיטבה

תחושה זאת מתעצמת כשהם נוכחים לדעת שלא רק בני תורה אינם מתגייסים, ולא נכנסים למעגל העבודה, אלא גם אלה שלא ראויים לתואר נעלה זה, נוהגים כך.  כאילו יש פטור מגיוס ומעבודה מפרנסת, לכל מי שאמו חרדית.  

[ישנו ח"כ שבעיניו הוא "מסביר דגול" ויש לו "זכות יוצרים" על חלק מהציטוטים הנ"ל. הוא טוען פעם אחר פעם בתקשורת ש"אנו בגלות הכי קשה בהיסטוריה!! גלות אצל יהודים הוא טוען, קשה יותר מכל הגלויות אצל הגויים". לשיטתך ח"כ נכבד, האם כך נוהגים בגלות? הרי אל מול שלטון רשע נהגו כל הדורות באימה, בכפיפת ראש, בהכנעה ובחנופה. רק בשל כך שרדנו אלפי שנים. האם טחו עיניך מראות את הזעם שאתה מגולל עלינו כולנו, באמירותיך המתלהמות? מי כמוך כח"כ יודע, עד כמה אנו תלויים בהם כלכלית עד צוואר.

הקופה הציבורית הוגדרה ע"י אחד מגדולי הדור "הזבולון של עולם התורה". איזו כפיות טובה קיימת ב"יששכר" המבזה כל העת את ה"זבולון" שמחזיקו בפרנסתו, הגם שנעשה זבולון בע"כ. מי שמך לסכן  את פרנסת האברכים? "הסברה" אינה פריקת תסכולים ועלבון! אנא תתאפק! נהג בזהירות הראויה בתקופה רגישה זו!]

מי שעדיין שבוי בתפיסה שרק הפוליטיקאים מסיתים את דעת הקהל כנגדנו, ולולא הסתה זו, הציבור הכללי היה רגוע ולא היה דורש בתוקף שינוי רדיקאלי במצב הקיים, טועה! מי שנדמה לו שנוכל ע"י לחצים קואליציוניים לכבות את השריפה המשתוללת, אינו מבין דבר וחצי דבר בעוצמתה של מחאה ציבורית. וכשם שבשנה שעברה התפרצה לה "מחאה חברתית" ואילצה את הממשלה לפעול נגד תפיסתה הכלכלית, כך חלילה יקרה אם לא נשכיל לשנות את התנהלותנו אל מול הציבור החילוני. אנו יושבים על חבית חומר נפץ ציבורית והיא תתפוצץ לנו בפרצוף במוקדם או במאוחר, ותמחק באחת את כל ההישגים שהשגנו עד היום. אם לא נשכיל להנמיך את להבות השנאה והעוינות כלפינו, הסכנה קרובה מתמיד.

לכן, בכדי לשמר את ההישגים שהישגנו עד היום, את עיקר המאמץ צריך להפנות להסברה מושכלת ויעילה, אל מול  דעת הקהל שאינה חרדית. "לא בשמים היא"! אפשר ואפשר להסביר, לשכנע, ולהטות את דעת הקהל לראות אותנו באור חיובי.

עוד לא הכול אבוד! אם נדע להחליף את הטרמינולוגיה המתלהמת והלוחמנית, באמירות פייסניות. אם נדע לתת לציבור הכללי את ההרגשה שאנו "עם אחד". אם נשדר להם שאנו לא מתייחסים אליהם רק כחברה בזויה ונטולת ערכים, אלא בד בבד עם המחלוקות האידאולוגיות החריפות שבינינו, אנו יודעים גם להעריך את הדברים הראויים להערכה, [את אותם אלה המתאימים לערכי התורה] כגון: "הכרת הטוב" והערכה לאותם חיילים קרביים המחרפים נפשם להגן גם עלינו, וכן נדע לשבח את תקציבי הענק של משרד הרווחה המיועדים לטובת עניים ואומללים, וממומנים מכספי המיסים של כלל האזרחים. אם את כל זה נעשה, נכבה את להבות השנאה והכעס, "וכמים הפנים לפנים" נקבל גם אנו הארת פנים ובעיקר אוזן שומעת.

כמו כן, רק אם נישמע להוראות גדולי הדור שעבר, שהזהירו חזור והזהר, שכל מי שמשתמש במעמד "תורתו אומנותו" שלא כדין והוא אינו מתגייס לצבא [במסגרות המתאימות לאורחות חיינו] יש לו דין "רודף" של עולם התורה. כמו כן פסקו גדולי הדור, שמי שאינו ראוי לתואר "בן תורה" ולמרות זאת נהנה מתקציבים המיועדים להחזקת התורה במקום לפרנס את עצמו, יש לו דין "גזלן" ומחלל שם שמיים. רק בהקפדה יתירה בנושאים אלו, נוכל אי"ה להמשיך ו"לקיים בנו חכמי ישראל" בישיבות ובכוללים, שבלעדיהם אין לנו זכות קיום.

הסכנה האמיתית

אם חלילה לא נדע להתנהל נכון, ולא נזכה לנס, אומנם המדינה לא תגייס את המוני החרדים לצבא בכפייה, אך היא תפגע בנו פגיעה ממונית קשה. רבים מיראי ה' ייקלעו למצב המחייב "מסירות נפש". שהרי אמרו חז"ל "עני חשוב כמת". האם אנו בטוחים  שכולם יעמדו בניסיון זה של קידוש ה'? האם לא למדנו מההיסטוריה הלא רחוקה, עד כמה ניסיון העוני גרם לאלפים ורבבות מבני ישראל לצאת לגמרי מקהל ה'יראים', ולהצטרף לחברה השבעה והכופרת? הרי אם חלילה יופסקו התקציבים לאברכים, או יתייגו כ"עריק" כל בחור שיחויב בגיוס ולא יתגייס, וע"י כך ימנעו ממנו בעתיד תקציבי ממשלה כביטוח לאומי, הבטחת הכנסה, משכנתאות ועוד, מאות ואלפים של אברכים חלילה יגיעו ל"פת לחם" ובעיניים כבויות יעמדו אז אל מול משפחותיהם חסרות הכל, וליבם יתכווץ מצער וייסורי נפש. הבנים והבנות ייאנקו בחרפת עוני. האם אין חשש שרבים מהם יחפשו דרכים [מתוך לחץ נפשי בלתי נסבל] להצטרף לחברה חילונית או דתית למחצה, חברה שתציע להם חיי רווחה? מי יתקע לידינו שכולם אכן יעמדו בניסיון קשה זה?

ישנן שתי קבוצות שיחלקו בעוז על הדברים ויבטלו אותם כעפרא דארעא. קבוצה אחת הטוענת: אין לחילונים סיבה הגיונית לפעול לשוויון בנטל, ואין להם סיבה אמתית לדאוג את דאגת המחר. הכול נובע  מאנטישמיות, ושנאת שומרי מצוות, המפעפעת בהם. ולכן לדעתם אין טעם להשקיע מאמץ בכל "הסברה", תהא מוצלחת ככל שתהיה, ואין תועלת בשינוי כלשהו בהתנהלותנו כלפי החילונים! חלקם של הטוענים כך, אכן סוברים זאת בכנות, טבעי לקהל שמכיר את החברה החילונית רק מקריאת עיתונות חרדית. אך אי אפשר להימלט מהתחושה שחלקם של הדוברים המכיר את החילונים מתוך מגע ישיר אתם, לא מאמינים בזה באמת, אלא שטיעונים אלו משמשים להם "כאליבי מצפוני" או כטיעון שאמור להדוף את הטענות כלפיהם, מדוע בתת המגזר שאותם הם מייצגים קיימת קבוצה משמעותית העובדת למחייתה מבלי שעשו שירות כלשהו בצבא או בשירות האזרחי.  עובדה המעמידה  את רוממות ההגנה על "עולם התורה" כסיבה היחידה לפטור מגיוס ומעבודה, כאמירות לא אמינות.

קבוצה נוספת שתדחה בבוז את הדברים לעיל סוברת שאסור לבוא בדברים עם "הציונים הרשעים", ועוברים באיסור "לא תחנם" בכל מילה חיובית כלפיהם. "קנאים" אלו יתפללו לנס, יזעקו זעקות מחאה בעצרות המונים, יכריזו הכרזות מלחמה ב"מרשיעי הברית", ויקראו לכולם למסור את הנפש עד לביטול הגזירה. השבוע קראתי סיפור שמספר בנו של הגה"צ ר' ישראל גרוסמן זצ"ל. אביו עמד בפני משפט על חלקו במאבק נגד שירות לאומי לבנות בשנת תשי"ג. לפני המשפט פנו אליו חוגי ה"קנאים" וביקשו ממנו שלפני תחילת המשפט יכריז "שאינו מכיר בזכות המדינה לשופטו" ולחצו עליו מאוד לעשות כן. כשפנה ושאל את הרב מבריסק, קפץ מרן ממקומו כאחוז נחש ואמר "חלילה וחס!! אם זה מה שהקנאים רוצים, שישבו הם במקומך בבית הסוהר, תגיד להם בשמי שעל חשבונם יכולים הם לשבת בבית סוהר כמה שנים שירצו. אבל אין להם לתבוע ממך לומר בבית המשפט שאינך מכיר בו חלילה. עליך לבקש בלשון תחנונים ופיוס, כמו שמבקשים מגזלנים שיש להינצל מהם". לתשומת לבם של כל הקוראים לאחרים "למסור את הנפש"!!! אגב, משום מה רובם המוחלט של המתלהמים וקוראים לאחרים "למסור את הנפש" הם עצמם לא יזדקקו למסור את הנפש, הם מסודרים היטב בפרנסתם!!

אדגיש! מאמר זה לא דן בכל הנושאים הנ"ל מבחינת ה"השקפה הטהורה". מניעיו אינטרסים חרדיים בלבד. אסור לנו לסמוך על ניסים, חייבים אנו בחוכמת ה"השתדלות" בכדי לשמר את עולם התורה היפה והמפואר שקם לנו ב"ה. וזאת כאמור, מבלי לפגוע כחוט השערה בשום עיקרון מקודש לנו.