אאא

הזעקה ההיסטורית "הר-הבית בידינו", פילחה את האוויר בתום ששת ימי מלחמה רוויי הניסים והנפלאות, הזעקה התחלפה לה חיש מהר בריקודי שמחה ועליה המונית לרגל, השמחה הרקיעה עד לב השמים.

מנהיגי הציונות ולהבדיל מנהיגי המדינה, כולם כאחד חשו התלכדות אדירה סביב האידיאל החדש שנוצק באותם ימים, 'ירושלים הבנויה', רקדו המזרחיסטים וצהלו הציונים, וקבעו להם לזכר הנס 'יום ירושלים'.

'אתחלתא דגאולה' זעקו אז, 'בית-המקדש מגיע' וכמובן הנה 'משיח אחר כותלינו', יום יומיים והוא כאן.

עשרות משפטי עוז וגבורה הסתובבו באותם ימים - ימים בהם עם ישראל היה תמים והנאיביות שלטה בראש.

כיום 43 שנה אחרי מתגלה האמת המרה, החזון הציוני מתפוגג ומותיר את מאמיניו ערומים וחסרי כל.

מ'ירושלים הבנויה' בה התפארו בעבר, נותרה לנו כיום עיר חנוקה מוקפאת ועומדת לחלוקה, כל בניית בית בה מסכנת חיי אדם ומדינה, חלקים נרחבים בה מסוכנים למעבר יהודים והשפה הערבית נשמעת כבתחילה.

'הר הבית בידינו', אוח.. כמה כאב טמון במשפט הקטן הזה, המשפט שפעם נאמר בגאות מנצחים והיום נאמר בשפה רפה וחלושה, ובעיקר בסימן שאלה ענקי בסופו, אמרו אתם, כלום הר הבית בידינו?

בשטח זה וודאי לא נראה כך, בכל עת אשר ישנו יהודי אחד המתעתד לעלות בהר, כמה רבבות כוחות של אבטחה נצרכים לו, שלא לדבר על חגיגות הערבים בהר המאיימים גם על העומדים מהעבר השני בשריד בית מקדשינו.

כאשר הרב גורן זצ"ל תקע בשופרו בקול גדול, דימו הציונים לשמוע משק פעמי משיח, אך כנראה שאך טעות היתה בידיהם, היה זה משק האבנים הניתכות עלינו מידי בני דודינו הישמעאלים.

'ירושלים בירת ארצינו', איזה ארץ ואיזה בירה, בכל יום ויום אנו נאלצים לתת דין וחשבון בפני כל או"מות  העולם על עצם ישיבתינו עדיין בארצינו, שלא לדבר על אחיזתינו החלקית והמונציפאלית בירושלים.

לא נעים אך אבוי האמת מוטחת לה בעוז בפנים המתכרכמות שפעם היו חדורי להט ציוני בוער.

לא נותר לציונים הבודדים שעוד נותרו אלא, לספוק כפיים בכאב ולומר, 'אנחנו ואבותינו טעינו והטעינו'.

כאשר אני רואה את חגיגות 'יום-ירושלים' איני יכול שלא לפרוץ בשחוק רם ולומר 'המשיכו טפשונים שלי לחגוג, המשיכו בדרככם הנאיבית'. יום יבוא ותתעוררו אך אויה, אז הנחיתה תהיה כואבת.

נראה שכבר עתה הגיע העת לקום ולהפוך את 'יום-ירושלים' ליום אבל לאומי, אבל על דם חיילינו שנשפך לשווא, אבל על ירושת אבותינו שנחמסה מאיתנו ואיננה.

ויותר מהכל אבל אמיתי על חזון גדול שהתנפץ חלום מתוק שהתעוררנו ממנו בבעתה. והבטחה אלוהית נצחית לגאולה אמיתית ושלימה שעדיין לא מומשה.