אאא

צבאית, המצב בירושלים הולך ומחמיר.

הפיקוד הרומאי ריכז בימים האחרונים את יחידות העילית שלו סביב להר. המפקדים מבינים שבשעות היום יתקשו לפרוץ ולכן סביר שהאסטרטגיה תהיה "בליץ" של פעולה לילית, מהירה, מרוכז במקום אחד, שתכלול הבקעה בזירה נכונה, והכנסה של חיילים רבים ולוחמי קומנדו לתוך מפלס הר הבית.

ברגע שזה עלול לקרות חלילה, ינסו בוודאי הלוחמים שעל ההר להגיע אל נקודת הפריצה כדי לבלום את הנכנסים ואז יוכלו שאר הכוחות לפרוץ ממרחבים אחרים.

זה יכול להיות בעוד שבוע, בעוד שבועיים אך התחושות אומרות שזה יהיה הלילה. יש הרבה סימנים לכך וקולות של כוחות המוחשים ועושים דרכם אל אזור הר הבית.

עד לשעות הצהריים היום, עוד ניהלו הרומאים קרבות בתוך העיר ירושלים שנכבשה כבר לפני זמן, ועתה עוסקים במעבר של כוחות מבית לבית בניסיון לתפוס לוחמים שפשטו מדיהם ואולי מסתתרים במרתפים ובבורות הרבים שבעיר.

אך כדי להבין טוב יותר את משמעות האירועים האחרונים בירושלים הנתונה במערכה הקשה נחזור מעט אחורנית.

עם תחילת המרד היהודי כנגד הרומאים לפני 4 שנים, עמד בראש הצבא הרומאי אספסיינוס. לפי הערכותיו היהודים ינהלו מערכה זהירה אך קשוחה מאד שתתבטא בהפתעות רבות, שהוא אישית, לא בנוי לה. ולפיכך החליט להזעיק למערכה את בנו הצעיר טיטוס, שהיה באותם שנים מפקד הצבא הרומאי באלכסנדריה שבמצרים. טיטוס, כך סבר אביו אספאסיינוס, נמנה על הדור הצעיר של מפקדי הצבא, היודע טוב לקרוא את מפת הלחימה, ערני לשלל האפשרויות שהיהודים מסוגלים לנקוט בהם, ולפיכך מוטב שהוא יהיה בראש הכוחות בשעה הזאת.

את בסיס הזירה כבר הכין לו אספאסיינוס עצמו כשהביא לארץ ישראל קרוב לחצי מיליון לוחמים, ורבבות פרשים על סוסיהם המאומנים. אלא שטיטוס לא רצה לסמוך רק על החיל הגדול שאביו העלה לירושלים, והודיע לו שהוא מוכן לקבל את הפיקוד על הזירה המערבית, הכוללת את ארץ ישראל ובמרכזה ירושלים, בתנאי שיורשה לצרך עוד 40 מטובי יחידותיו שעמן כבש את צפון אפריקה. "יש לי אמון במפקדים ובאנשים שלי, בעוד שאינני יודע מספיק מה טיב הכוחות שאתך בירושלים", אמר לאביו, וקיבל את האישור להבאת אנשיו.

טיטוס הגיע באמצע חודש אדר של שנת ג' אלפים תתכ"ח לירושלים ובו ביום עזב אביו את הזירה ושב לרומא. לקח לטיטוס הצעיר כשבועיים כדי ללמוד את היערכות הכוחות ולתכנן לעצמו את צעדיו. באסרו חג של פסח שנת ג' תתכ"ח, נתן טיטוס את הוראת היציאה למלחמה הישירה בכוחות היהודיים, שהתנהלו כצבא של ממש למרות שמנו פחות מעשרה אחוזים מכלל הכוחות הרומאיים שעמדו למולם.

טיטוס בנה את מלחמתו על אותן יחידות עלית שהוא הביא אתו ממצרים, להן אמצעי ההייטק המתקדמים ביותר של תקופתו, ובראשן ה"קטפולטות" (פיתוח מתקדם של הבליסטראות הישנות) היורות סלעים עד למשקל של 40 ק"ג למרחקים של כמעט חצי קילומטר ו"אילי הברזל" המשופרים, שבראשן התקינו מהנדסיו של טיטוס, מוטות מתכת מחודדות, שבעת שהן מנגחות בחומות, הן אט אט מפרידות את האבנים זו מזו ויוצרות פרצות.

באמצעות ה"קטפולטות" שלו, הצליח טיטוס לקעקע את חומות אלכסנדריה שהיו גבוהות בהרבה וחזקות מן החומה שהקיפה את הב הבית בירושלים. ה"קטפולטה, היא משגר אבנים מבוסס מתח. הלוחמים מרכזים ערימות של אבני קלע, מטעינים אותן על המשגר, מכוונים והאבן יוצאת לדרכה. פגיעתה ישירות בבני אדם קטלנית, לא כל שכן במבנים. עצם האיום של שימוש בכלי נשק זה בזירה יוצרת מצב שאנשים מפחדים להימצא מחוץ למקומות סגורים ומוגנים מפגיעת "טילי האבן" האלו.

וכאמור, השילוב הזה של קטפולטות מצד אחד ואילי ניגוח מן הצד השני, היו כלי הנשק העיקריים של טיטוס בשדה המערכה.

בז' באייר רשם לעצמו טיטוס את הישגו הצבאי הראשון כאשר אנשיו הבקיעו את החומה החיצונית של ירושלים, זו המוכרת בשם "החומה השלישית שהקיפה את העיר כולה מכל עבריה המיושבים.

את הכוחות הצבאיים של אביו הפנה ללחימה הפשוטה יותר נגד האזרחים והבורחים משדה הקרב. הוא ולוחמיו המאומנים שהגיעו ממצרים, עברו לפריצת החומה השנייה, מלאכה שהייתה מהירה יותר, שכן מדובר בחומה נמוכה וצרה.

טיטוס ואנשיו נמצאים עתה מול החומה האחרונה המקיפה את הר הבית והמקדש. בעצם הוא כבר כבש את ירושלים והרג רבבות ויש האומרים מאות אלפים מתושביה. עכשיו הוא רוצה להגיע אל הסמל. אל הר הבית והמקדש. ברגע שאלו ייפלו לידיו, הוא בעצם מסיים את המערכה. והקטע הזה, האחרון, קשה לו, מפני שהלוחמים היהודיים מנהלים מאבק קשה ביותר ונותנים את כל דמם. בנוסף לכך חומת הר הבית היא המאסיבית ביותר, הרחבה מכל קודמותיה, הגבוהה מהן, ובמרכזה "מבצר אנטוניה" המטיל אימתו על כל הניצב מתחתיו.

לפני קצת יותר מחודש, בתחילתו של חודש תמוז הצליח טיטוס להשתלט על "מבצר אנטוניה" ולכובשו. זה היה בי"ז בתמוז. משלב זה והלאה הדרך כבר יכולה להיות מבחינתו קלה.

ה"קטפולטה", מרגמת האבנים שטיטוס החל להפעיל בירושלים

נכון לעכשיו מצויים על הר הבית הכהנים הממשיכים בעבודת המקדש במסירות עצומה, ואחרים העומדים לידם ונלחמים ככל הכוח שקיבלו משמיים.

קרב עז ומר ניהלו הרומאים במעברים המחברים בין מבצר אנטוניה להר הבית. מחשש שהמבצר ייפול, ניתקו הלוחמים היהודיים את המבצר מן ההר, סתמו את המעברים והרומאים שהגיעו נקלעו לתוך האולמות כשהלוחמים היהודיים סוגרים עליהם ומציתים את המקום. בשריפה הזאת איבדו את חייהם רומאים רבים. טיטוס עצמו שהיה בזירת הלחימה ראה מקרוב את האירוע והספיק להימלט. אך הוא בוודאי רשם לעצמו את הקרב הזה כנקודת מפנה ברצון לנקמה. לא בכל יום רואה מפקד מלחמה מאות מחייליו עולים באש לנגד עיניו והוא לא מסוגל להושיעם.

לפני שישה ימים חידש טיטוס את הלחימה שלו ואת ניסיונות הפריצה להר אחרי כמה ימים של "התאוששות" מאירועי הלחימה במצבר אנטוניה. מאז ב' באב מנגחים אילי הברזל שלו את ההר בשיטתיות.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

הצבא היהודי החל להפעיל את משגרי אבני הבליסטראות שלו והוא פוגע בלוחמים רומאים רבים.

וכאן אנו מגיעים להערכות לקראת הלילה הקרוב. סביר להניח שמבחינה טאקטית נוקט טיטוס בשיטת ההרדמה. הוא איננו פועל כשרואים אותו (ביום) אך נערך לפעילות גדולה, כשלא יראו אותו (וזה אמור חלילה להיות הלילה).

אמש, בעת שהיינו בשטח ראינו גם את קירובם לחומות של סולמות החבלים, וזה עוד סימן שרגע הקרב המכריע הולך ומתקרב.

עם שחר נדע, האם הערכות אלו, אכן תואמות, את תוכניותיו של טיטוס ואיך התפתחה המלחמה.