אאא

שלום לך בת שבע.

אני כותבת אלייך מתוך ייאוש מוחלט, אבל מי יודע, אולי ייצא מזה משהו טוב. אני בת 17 וחצי ובכמה חודשים האחרונים אני מרגישה מאד לא טוב מבחינה נפשית. אני חלשה מאד ואין לי כוח לכלום. אני מדוכאת ופשוט אין לי כוח לחיים האלו כבר. רוב היום אני במיטה, ובשבועות האחרונים אני גם בקושי מגיעה לסמינר. המחנכת אפילו התקשרה אל ההורים שלי לשמוע למה אני מחסירה כל כך הרבה, ואמא שלי אמרה לה שיש לי מונו.

אבל אין לי מונו. הלכתי לרופא משפחה ששלח אותי לכל מיני בדיקות דם ויצא שהגוף שלי בסדר גמור ואין לי שום חסרים. אז לפני בערך שבוע הלכתי עם ההורים שלי לפסיכיאטר שעשה לי אבחון ואמר שיש לי דיכאון, ושאני צריכה לקחת תרופות נגד דיכאון. ההורים שלי חזרו איתי הביתה וכולנו בכינו ביחד. הרעיון של לקחת כדורים מאד מאד מפחיד אותי, וזה רק עשה לי עוד יותר רע. כבר שבוע שאני בוכה ולא יודעת מה לעשות. אני מפחדת להיות "על כדורים", אני לא רוצה להתמכר לזה, וגם שמעתי שזה עושה בעיות ללדת ילדים, אני מפחדת שאחים שלי הקטנים יגלו את זה ויתביישו בי, ובעיקר אני מפחדת שאף אחד לא ירצה להשתדך איתי אם אני על כדורים.

ראיתי את הכתבה שכתבת על דיכאון והחלטתי לשאול אותך.

מה אני יכולה לעשות??????????

אומללה אחת.

נ.ב. טשטשתי פרטים מזהים.

לאומללה היקרה שבעזרת ה' תהיה שמחה ובריאה בעתיד הקרוב, שלום והרבה ברכה.

הצטערתי מאד לקרוא את הדברים שכתבת, החוויות שאת עוברת נשמעות קשות כל כך. כולנו עוברים קשיים ומנסים להתמודד איתם בגבורה, אבל דיכאון זה התקפה ישירה על היכולת שלנו לשמוח ולכן זאת מחלה כל כך עצובה וקשה. נשמע שיש לך הורים תומכים ואוהבים, שזאת התחלה מצוינת להתגברות על הדיכאון וגם עשיתם את הדברים הנכונים - פניתם לרופא ולפסיכיאטר. החדשות הטובות הם - שהדיכאון הזה יחלוף. את כרגע במצב מאד מיואש וקשה לך לדמיין עתיד טוב יותר, אבל בעזרת ה' עם טיפול מתאים תוכלי להחלים ולצאת מהדיכאון הזה.

זה לא המקום שלי להמליץ לך מה לעשות, או לחוות דעה בשאלה האם לקחת תרופות פסיכיאטריות. אם פנית לפסיכיאטר שאת סומכת עליו, הרי שקיבלת את חוות דעת המומחה. רק אומר זאת - תמיד כדאי לשמוע חוות דעת ממומחים נוספים. יש פסיכיאטרים שממהרים מאד לרשום כדורים, ויש אחרים שיותר מתונים. פסיכיאטריה בעידן של היום זה לא שחור ולבן, ותמיד כדאי לשמוע חוות דעת של פסיכיאטר מומלץ, ואולי גם יותר מאחד.

עם זאת - אני אשמח להתייחס בפירוט לנקודות שהעלית בקשר לנטילת כדורים פסיכיאטריים ונתחיל מהראשון ראשון.

מה זה "להיות על כדורים"?

עצם המושג "על כדורים" הוא מושג מאד מטעה ולא ברור. למה בעצם מתכוונים כשאומרים שמישהו הוא "על כדורים"? הסטיגמה הראשונה שעולה לראש זה מישהו מטורלל, חסר יכולת שיפוט, חסר יכולת תפקוד, רובוט חסר רגש, ועוד כל מיני סטיגמות שליליות בהרבה שמקורם בבורות וחוסר ידע מינימאלי. אבל הסטיגמות האלו בכלל לא מתאימות לרוב המוחלט של האנשים שלוקחים תרופות פסיכיאטריות.

הכללה מטעה

הנקודה הראשונה שבה המונח "על כדורים" הוא מטעה היא בהכללה של כל התרופות הפסיכיאטריות תחת כותרת אחת. יש כיום מגוון עצום של כדורים פסיכיאטריים שמשפיעים על המוח והנפש בצורות שונות ומכוונים לטפל בהפרעות נפשיות שונות. לפי נתונים שנמסרו מקופת החולים הכללית, כ-10% מהאוכלוסיה הבוגרת (מעל גיל 20) נוטלים תרופות פסיכיאטריות. האם זה נשמע הגיוני לומר שאחד מעשר אנשים שעוברים ברחוב הוא "על כדורים"?

התשובה נעוצה בהמשך הסטטיסטיקות: רק 1-2% מהאוכלוסייה נוטלים תרופות פסיכיאטריות עבור בעיות פסיכיאטריות קשות, ו8% מהאוכלוסייה נוטלת תרופות שונות נגד חרדה ודיכאון.

בוא נבין את הנתונים הללו - כשמדברים על בעיות פסיכיאטריות קשות, בדרך מתכוונים לפסיכוזות שבהן האדם חושב מחשבות מוזרות מאד ורואה או שומע דברים שאינם קיימים במציאות. התרופות הפסיכיאטריות שמכוונות להתמודד עם בעיות כאלו, הן תרופות חזקות מאד שצריכות לגרום לכך שתמונות וקולות ייעלמו מהמוח. למרות ה"כבדות" של התרופות הללו, בדרך כלל אין ברירה אלא לקחת אותם, כי האדם החולה סובל מאד מההזיות שלו.

אבל התרופות לדיכאון ולחרדה הם מסוג שונה לחלוטין:

בדרך כלל תרופות נוגדות דיכאון הן מסוג SSRI שמגבירות את כמות הסרטונין במוח. אלו תרופות הרבה פחות פולשניות מהתרופות האנטי-פסיכוטיות. הן נחשבות לתרופות יעילות ובטוחות והרבה מאד אנשים נוטלים אותם ומתפקדים כרגיל מבלי שאף אחד יודע. גם תרופות נוגדות חרדה הן פולשניות הרבה פחות מתרופות אנטי פסיכוטיות. אלו תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים, הן משמשות כ"אקמול רגשי" ומשפיעות רק למספר שעות. אפשר לקחת אותן באופן קבוע אבל יש גם אנשים רבים שסובלים מחרדות פשוטות - כמו חרדת טיסות או דברים דומים, שבדרך כלל לא משתמשים בתרופות, אבל מדי פעם לוקחים אותם על מנת לעבור מספר שעות קשות.

וזה מעביר אותנו לנקודה שנייה, שהיא משך הזמן שבו לוקחים את התרופה. אנשים שונים אלו מאלו בתלות שלהם בתרופות. אם את לוקחת את התרופה עכשיו, זה לא אומר שתיקחי אותה לכל החיים, כנראה תיקחי אותה לתקופה מסוימת - נאמר שנה או שנתיים, תלכי לטיפול פסיכולוגי במקביל, תרגישי מצוין, ואז לאט לאט תרדי ממנה, וכשתהיי בשידוכים זה כבר יהיה היסטוריה.

הנקודה התחתונה היא שזאת טעות לשים את כל סוגי התרופות, ואת כל הווריאציות של נטילת התרופות, ואת כל סוגי האנשים שנוטלים את התרופות, וכל הסיבות בשלהן הן נוטלים את התרופות תחת כותרת אחת: "על כדורים". זאת כותרת מעליבה וברוב המקרים הסטיגמות שלה כלל אינן קשורות למציאות.

ומה עם התמכרות ובעיות ללדת ילדים?

מחקרים על תרופות נוגדות דיכאון מצאו כי הן אינן ממכרות. זאת אומרת שכאשר לוקחים אותם אין כמיהה להעלות את המינון וכשמפסיקים אותם אין כמיהה לחזור לקחת אותם. עם זאת, בעקבות ההשפעה על המוח יש להפסיק את הלקיחה באופן הדרגתי מאד, ויכולים להופיע תסמיני גמילה.

לגבי ילודה - אין קשר בין תרופות נוגדות דיכאון ליכולת ללדת ילדים. עד לפני כמה שנים הן גם נחשבו בטוחות ללקיחה בזמן ההיריון, אך בשנים האחרונות כמה מחקרים מצאו שיש עליה של אחוז אחד בסיכון ללדת ילד עם מומים כאשר נוטלים אותן בזמן ההיריון והנושא כולו בבדיקה מחקרית כעת. בכל מצב, אם וכאשר יעלה הצורך, תמיד חשוב להתייעץ עם פסיכיאטר בנושא, אבל בוודאי שבגיל 17 אין שום בעיה בנושא.

והכי חשוב - הסטיגמה ובעיות בשידוכים

כאן נגעת בנושא חשוב ועצוב מאד. הסטיגמה על תרופות פסיכיאטריות חזקה כל כך שאנשים רבים מעדיפים להנמק בסבל שלהם מאשר לקחת אותם. האם יש הגיון בסטיגמה הזאת?

בא נחשוב על העניין ברצינות ובהגיון - את אבחנת כסובלת מדיכאון. זהו. המחלה קיימת והאבחנה נעשתה. עכשיו, יכול להיות שיש בחור שלא ירצה להתמודד עם נישואין עם אישה שהייתה בדיכאון. יש לו זכות לחשוב כך, והוא באמת לא מתאים לך. את צריכה בחור חזק שיודע להתמודד עם דברים, שעבר דברים בעצמו בחיים, ושיקבל אותך כמו שאת.

אבל מה ההיגיון בסטיגמה שעל הכדורים? את בדיכאון וזאת עובדה, אם תיקחי כדורים זה לא יהפוך את העובדה הזאת לחמורה יותר, אלא להיפך - זה יעזור לך להחלים ולשפר את המצב.

אנשים רבים שצריכים כדורים באופן דחוף נרתעים מלקחת אותם. יש מן הרגשה כזאת שנטילת הכדורים הופכת את העניין לרשמי. כאילו אם לא תיקחי את הכדורים את לא ממש בדיכאון, ורק אם תיקחי אותם את תהפכי להיות דיכאונית רשמית. אבל החשיבה הזאת כמובן אינה נכונה, רמת החומרה של המצב שלך לא תשתנה לרעה בעקבות נטילת הכדורים, אלא להיפך! זה לא שאת תהפכי להיות בחורה עם דיכאון רשמי, אלא תהפכי מבחורה ששוכבת במיטה רוב היום לבחורה מתפקדת ושמחה!!

הנקודה הזאת תהיה ברורה יותר אם נערוך השוואה בין בחור שהמצב הנפשי שלו מעורער והוא סובל סבל קשה ויכול לעזור לעצמו בעזרת כדורים אבל הוא מפחד לקבל אבחון ומפחד לפגוע לעצמו בשידוכים לבחור שיש אצלו חשש רציני לסוכרת נעורים, אבל הוא לא רוצה לפגוע בשידוכים שלו ולכן מחליט להתעלם ממצבו ולא לקבל אבחון. אולי הבחור הזה לא יצטרך להגיד בשידוכים שיש לו סוכרת נעורים, אבל איזה מחיר הוא משלם בשביל זה?

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אני מבינה מאד את הפחד שלך מהריסת השם שלך בשידוכים. בעיקר בגלל הסטיגמות הלא הגיוניות שקיימות בציבור אודות כדורים פסיכיאטריים. אבל איזה מחיר את תשלמי עבור זה? ההחלטה היא בידיים שלך ושל ההורים שלך. חשוב לזכור גם שאין דרך לאנשים לדעת אם את לוקחת כדורים או לא, זה הכל תלוי ברצון שלך לספר לאחרים. צריך להתייעץ עם מורה הוראה מתי צריך לספר למשודך אודות ההיסטוריה הזאת.

ולבסוף, על מנת להקל על השוק שבקבלת אבחון רשמי של דיכאון אספק מספר עובדות סטטיסטיות נוספות:

* ארגון הבריאות העולמי מתייחס לדיכאון בעולם במונחים של מגיפה ומציין כי זו המחלה השנייה הנפוצה ביותר (תוקפת 20 אחוזים מהאוכלוסייה), כשמקדימות אותה רק מחלות לב וכלי דם. * בעשור האחרון נרשמת עלייה של 10% בצריכת תרופות נוגדות דכאון וחרדה בקרב מבוגרים בישראל. * לפי סקר של הכללית, שנערך בקרב 500 אנשים בגילאי 18 ואילך המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל, קיים חשש ש-1 מכל 4 ישראלים לוקה בדיכאון. * נשים נוטות לבקש עזרה מקצועית פי שניים בהשוואה לגברים. * באחד מתוך שלושה ביקורים אצל רופא משפחה יופיע אלמנט של מצוקה נפשית.

המון המון בריאות ושמחה,

בת שבע

ממשיכים לשאול

בת שבע קשובה לכם. יש לכם שאלות בכל נושא? שילחו לכתובת bat7@kikar.net