אאא

במוצאי יום שביעי של פסח בני קהילות מרוקו חוגגים, הבתים מלאי כל טוב כמיטב המסורת נפתחים לכל דכפין ומכל בית נשמעים פיוטים מיוחדים שנכתבו במשך הדורות ע"י צדיקי מרוקו, בהמשך החג הולכים כולם להתברך אחד אצל השני.

לא אחת עולה השאלה מהו חג זה מה משמעותו ומי יסדו?

אחד הטעמים לחג זה הוא חיזוק האמונה בביאת המשיח על אף הצפייה שיתגלה מלך המשיח בחג הפסח ככתוב "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל" ורוב ניסן עבר ולדאבון לב עדיין לא נושענו "ואכתי לא חזינא כהאי סימנא" לכן מחזקים אנו את האמונה וממשיכים לצפות למשיח, אף על פי שיתמהמה, האמונה היא חיינו וצדיק באמונתו יחיה, פיוטים רבים נכתבו במשך הדורות לחג זה, הפיוטים מלאי כיסופין וגעגועים לגאולה שירים על גילוי השכינה ודבקות בבורא עולם, פיוטים אלו נשמעים בכל בית בדבקות ובשמחה ... מעין סעודת משיח כפי שיסד רבנו הבעש"ט הנהוגה בבין הערביים של שביעי של פסח על מנת לחזק את הציפייה לגאולה.

עוד טעם לחג המימונה: כידוע במרוקו מאד החמירו באכילה בחג הפסח כך ששום אדם לא אכל אצל חבירו עד שלפעמים נוצר מצב של ריחוק, כך שחג המימונה בא לתקן את ריחוק זה, בערב חג זה אוכלים אחד צל השני ומעבירים עוגות וכל מיני מאכלים מסורתיים מבית לבית להרבות באחדות, כמובא במסכת סוכה "כל העושה איסור חג באכילה ושתייה כאילו בנה מזבח והקריב קורבן".

מנהגי החג: עם סיום תפילת ערבית של מוצאי חג הפסח כליל התקדש חג המימונה רב בית הכנסת מברך את הקהל שמלווהו לביתו ברוב שירה וזימרה, וכן נוהגים למלאות קערה בחלב, הילדים מביאים שיבולים מן השדה ומטבילים השיבולים בחלב ומזים מעט מן החלב תוך כדי אמירת ברכת "אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך", אוכלים תמרים ממולאים בחמאה עורכים את השולחן ברב פאר והדר, שרים ומברכים את בורא עולם ואחד את חברו בברכת מזל טוב וסיעתא דשמיא לרגל פתיחת עונת הקיץ שהייתה במרוקו שיא תקופת המסחר.

בשנת תשט"ו כתב החוקר מר הירשברג תיאור של ליל המימונה בעיר פס שבמרוקו ומתיאור זה אפשר ללמוד על הנעשה במרוקו בחג המימונה: "מצהרי יום שמיני של פסח מתחילה שמחת המימונה שנותנת את אותותיה במלואה, ליד השער הצפוני הפונה לעבר העיר פאס החדשה מצטופפים כפריים ערביים ובידיהם שיבולי חיטה הנמכרים ליהודים לשם קישוט השולחן אין מרשים להם להיכנס למלאח (הרובע היהודי) פנימה. בבית הכסת מתפללים תפילת ערבית ומברכים זה את זה בברכת "תרבח ותסעד" ("תזכה ותצליח") ידידי חיים שינן לי פעמים מספר שעלי לברך בברכה זו כל אדם שני פוגש מכר או לא מכר, אנו נכנסים לביתו של חיים וסרים לדירה אחת בקומת הקרקע שם גרו זוג מבוגרים. השולחן ערוך מפה לבנה מקושט ירק ושיבולים ועליו קערות וצלחות ובקבוקי משקה מסודרים היטב, קערה גדולה של קמח ושל חלב יושבת במרכז השולחן וממנה מזים חלב על האורחים, קערה נוספת הייתה בשולחן היו בה מספר דגים חיים שעוד מעט יטגנו אותם לכבוד החג, ועוד צלחות עם מני מתיקה ותרגימה דבש ופירות ממינים שונים, תמרים שקדים ועוד ועוד לא היו חסרים בקבוקי יין ומחיה (ארק) כמובן, מברכים אנו את בעל הבית הזקן בברכת תברחו ותסעדו ואף הוא עונה לעומתנו, כמובן שמוכרחים לטעום משהוא לפני שעוזבים. אותה תמונה בכל הרובע היהודי, הדלתות פתוחות לרווחה, כולם נכנסים לכולם לקיים מצווה חשובה זו לברך ולהתברך".

הירשברג ממשיך בתיאורו, "חברי מוליך אותי לבית רבו הזקן שלימדו תורה, הוא גוחן ומרכין ראש לפני הישיש הרב מברכו בברכת כהנים אף אני מתכופף על מנת להתברך, לאחר הברכה הרב מכבד אותנו בתמרים מתוקים".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"מכאן אנו ופונים לביתו של הדיין רבי מסעוד אבוקציץ, כל הדירה מוארת אך עדיין השולחן אינו מסודר, הגוי שמכרו לו את החמץ נעלם לפתע ואי אפשר למצאו, עתה הלך הדיין למצאו כדי לבטל את העסקה של מכירת חמץ".

באותו לילה מבית לבית מטפסים במדרגות התלולות של הקומות העליונות של העשירים ונכנסים לדירות הדלות בקומת הקרקע בכל אשר תפנה אותה תמונה, החדרים מוארים השולחנות ערוכים ומקושטים, כולם מברכים ומתברכים. לא בכל בית הסדר אחיד, יש וכדים מלאים חלב מתוק יש וכבר המופלטה הוכנה מעשה בצק דק מטוגן בשמן, במימונה טובלים את המופלטה בדבש וחמאה ואכלים אותה לברכה. במקומות אחרים כבר מטגנים הדגים, יש לציין שבכל מאכלי הלילה - בשר לא יעלה על שולחן.

בעוד קהילות ישראל רבות רואים אנו מנהגים דומים לאלו באיסור חג, במצרים נהגו להעלות על השולחן במוצאי שביעי של פסח שיבולים עם קמח טבולים בדבש, בא"י ובטורקיה אף נהגו להזות חלב עם שיבולים (עיין בספר כתר שם טוב לרב גנאין) ואף בבבל יהודי בגדד קראו ליום הזה ראס אל סנה (ראש השנה) נהגו הצעירים להביא ירק ושיבולים להצליף בו על הוריהם ולברכם "סנת כדרה" שנה מתוקה.

יש להוסיף שכל רבני מרוקו לדורותיהם ובמיוחד רבני משפחת אבוחצירא הקדושים נהגו לחגוג את חג זה בקדושה וטהרה.

"תרבחו ותסעדו"