אאא

מספרים על יהודי כפרי, רועה צאן מנעוריו, שגידל בדיר שלו עיזים וכבשים רבים. כל אנשי הסביבה באו לקנות ממנו חלב וצמר, שהיוו לו כר נאה לפרנסה.

ויהי היום, וגנבים הגיעו לכפר והחלו לחמוס את עיזיו וכבשיו של היהודי. בבוקר אחד חסרו 10 עיזים מן העדר, למחרת עוד 20, וכך מדי יום ביומו.

משראה הכפרי שהעדר מתדלדל בצורה משמעותית, ועימו גם פרנסתו, נסע העירה אל רבו הצדיק וביקש בדמעות שיברך אותו שהגנבים יפסיקו לגנוב ממנו.

הרבי ראה את ליבו השבור של הכפרי ובירכו בחום. ואכן, בתוך תקופה קצרה חדלו הגנבים מלהופיע בכפר ההוא.

משראה הכפרי שברכתו של הרבי פעלה בהצלחה, נסע שוב למעונו של הצדיק כדי לבשר לו את הבשורה הטובה ולהודות לו על כך. עכשיו הוא כבר נכנס לחדרו של הרבי בפנים מחוייכות, וכולו שופע אושר.

לאחר שהודה לרבי על ברכתו, פנה אליו הצדיק ואמר לו: 'שמעת על האסון הנורא שאירע היום עם הכבשים'?

הביט הכפרי בתימהון ולא ידע למה הרבי מתכוון. 'אסון נורא עם כבשים? על מה הרבי מדבר?'.

אבל הרבי ממשיך ושואל: 'וכי לא שמעת על האסון הנורא?!'.

כשראה הרבי שהכפרי אינו יורד לסוף דעתו, פתח בפניו את הפסוק (במדבר כ"ח, ד): "את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים", ואמר: 'הרי הקב"ה ציוונו בתורתו להקריב מדי יום את שני כבשי התמיד בבית המקדש ועכשיו כשבית המקדש חרב בעוונותינו אין לנו אפשרות להקריב את שני הכבשים הללו. האין זה אסון נורא ואיום?!'.

והמשיך הרבי: 'הגיע הזמן שאחרי שיצאת מהאסון שלך בעניין הכבשים ודעתך נרגעה עליך, שתחשוב גם על האסון ההוא עם הכבשים... אם בית המקדש היה קיים היו נעלמות כל המחלות והצרות המכבידות כל כך על אחינו בני ישראל.

וכיון שבית המקדש עדיין חרב, וכבשי התמיד עדיין לא עולים על המזבח, הרי זה אסון נורא.

בתור יהודים מאמינים בני מאמינים יודעים אנו שהעובדה שהמלחמה בה אנו נמצאים מתנהלת בתקופת בין המצרים אינה מקרית אלא נעשית בהשגחה פרטית, ממש כמו שאר ענייני העולם בו אנו חיים.

תקופה זו היתה קשה לעם ישראל עוד מימי חורבן בית המקדש הראשון ולאחר פסק זמן, מימי חורבן בית המקדש השני, אשר נחרב בשל שנאת החינם ופירוד הלבבות ששרר אז בעם ישראל.

העובדה שהמלחמה הנוכחית בחמאס גבתה עד כה מחיר כבד כל כך של קרבנות (נפטרים ופצועים) מקרבנו, צריכה מחד גיסא לעורר אותנו לתשובה, לתפילה ולצדקה. במיוחד עלינו להחליט אחת ולתמיד לקבל החלטה טובה שנבער, ננטוש, נסלק, נעקור, נתלוש, נשרש, נהרוס ונשמיד את שנאת החינם שמחלחלת בתוכנו והורסת כל חלקה טובה בעם.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

ומאידך גיסא, דווקא בשל הכאב הצורב מאובדן טובי בנינו בלחימה הזאת, אסור לנו כעת לבלום את המערכה כל עוד האויב לא נחל מפולת ותבוסה מוחלטת.

אסור שיקרה שלאחר כל ההפצצות, ההבזקות וההפגזות שניחתו עליו, הוא ימשיך לשגר טילים ולהוות איום על כלל האוכלוסיה בארץ. נראה לי שזו גם תהיה עוולה ופשע כלפי אותם הקורבנות שקיפחו חייהם למען מטרה שלא הושגה בפועל - שקט בישובי הדרום והמרכז.

ובעניין זה חז"ל הורו לנו כבר במדרש אגדה: "אם התחלת במצווה - גמור אותה, שאינה נקראת מצוה אלא על שם הגומרה". ומכאן שמוטלת החובה והאחריות על הצבא להשלים את המצוה שהחלו בה הקדושים שחירפו ומסרו נפשם עבור השכנת ביטחון ושלווה בקרב תושבי ארץ ישראל.

ויהי רצון שבקרוב ממש תקויים בנו הנבואה שימים אלה יהפכו לימי ששון ושמחה ותבוא הגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.