אאא

המשנה במסכת יומא פה: אומרת, כי על עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו.

עוד מצינו בגמרא יומא פז. אמר ר' יצחק, כל המקניט את חברו אפילו בדברים צריך לפייסו שנאמר "בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך אם ממון יש בידך התר לו פסת יד ואם לאו הרבה עליו ריעים" (משלי ו' ג')ץ

ובמרדכי יומא סימן תשכ"ג הביא את דברי המדרש, שיש למחול ולסלוח זה לזה בעשרת ימי תשובה בכדי שתתקבל תשובתן ותפילתן של ישראל לפני הקב"ה בחיבה ובשלום.

הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ב' הלכה ט' פוסק כי בעבירות שבין אדם לחברו יש לפוגע לרצות את חברו הנפגע ולבקש ממנו שימחל לו, ואפילו אם לא גזל ממנו או הזיק לו, אלא רק פגע בחברו בדברים.

יש לו לפוגע לפייס את חברו הנפגע עד שימחל לו. (ובהמשך דבריו כתב הרמב"ם שיש לפוגע לבקש שלוש פעמים מחילה ופיוס ולאחר מכן אם הנפגע אינו מוחל אין הפוגע צריך לשוב ולפייס).

וכן פסק השו"ע באו"ח סימן תרו' הלכ' א' שעבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שהפוגע יפייס את הנפגע, ואפילו לא הקניטו אלא בדברים, צריך הפוגע לרצות ולפייס את חברו הנפגע. (ובהמשך ההלכה פסק השו"ע כי ואם אינו מתפייס בראשונה יחזור ויפייסנו פעם שניה ושלישית ועיי"ש סדר הפיוס באם הנפגע אינו מתרצה למחול).

בבאר הגולה על השו"ע מצויין כי המקור לחיוב המיוחד של בקשת פיוס וריצוי לפני יום הכיפורים, הוא מדברי הגמרא ביומא פז. המספרת על הנהגות מיוחדת בעניין בקשת המחילה.

וכגון הנהגתו המיוחדת של רב שהגיע בערב יום הכיפורים אל פתח החנות של אותו טבח שפגע בו, וזאת כדי שהטבח ייזכר כי עליו לבקש סליחה ולפייס את רב.

חשיבות בקשת המחילה לפני יום הכיפורים

המשנה ברורה באו"ח סי' תרו' סע"ק א' מביא בשם המטה אפרים, כי אומנם מי שפגע בחברו מחויב הוא לרצות ולפייס את הנפגע מיד לאחר שפגע בו, אך אם הפוגע נשתהה ולא פייס את חברו באמצע השנה.

הרי הוא מחויב לפייסו לפני יום הכיפורים והסיבה היא כדי שהחוטא ייטהר ביום הכיפורים מכל עוונותיו כדכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם וכו'.

ר' יצחק בלאזר זצ"ל בעל הכוכבי אור(מתלמידיו המובהקים של ר' ישראל סלנטר זצ"ל) כתב לחדש להלכה, כי בעבירות שבין אדם לחברו בקשת המחילה והפיוס היא תנאי הכרחי בהליך הכפרה והתשובה.

ולכן אם הפוגע לא ביקש מחילה וסליחה מהנפגע אזי גם אם הנפגע מחל בלב שלם אין לו לפוגע כפרה וסליחה שלימה.
המקור לחידוש הדין הוא, מדברי הגמרא ביומא פז. המספרת כי רב בערב יום הכיפורים הלך והתיישב בפתח חנותו של אותו טבח שפגע בו וזאת כדי שהטבח ייזכר ויבקש את סליחתו.

ולכאורה אם מחילת הנפגע מספיקה בכדי לכפר על העבירה שבין אדם לחבירו אזי מדוע רב היה צריך להטריח את עצמו ולהתיישב בפתח חנותו של הטבח? די בכך שהיה מוחל בלב מלא לאותו טבח ובכך העבירה של הטבח הייתה מתכפרת.
אלא מתוך הנהגת רב מוכח, כי לא די במחילת הנפגע וכי על הפוגע מוטלת חובה ליזום פניה אל הנפגע ולבקש את מחילתו וסליחתו.

סברת ר' יצחק בלאזר היא, כי הבושה ואי הנעימות שבבקשת המחילה מחברו הם חלק בלתי נפרד מתהליך הכפרה והתשובה.

ומעין סברא זו גם מצינו במועדים וזמנים חלק א' סימן נד' שהבושה שבבקשת המחילה היא בבחינת ייסורים שיש בהם כוח למרק ולכפר.

וממילא אם הנפגע מחל לפוגע בו בלב שלם, אך הפוגע לא פנה בבקשת סליחה אל הנפגע הרי הליך כפרת החטא לא הושלם במלואו.

במשנה ברורה או"ח סי' תרו' סע"ק ב' כתב כי נכון לכתחילה שהפוגע ילך בעצמו אל הנפגע ויבקש את סליחתו, אך אם קשה לו לפוגע ללכת בעצמו, או שהוא יודע כי כדאי יותר לשלוח אדם אחר שישמש כשליח אשר יוכל לקרב את דבר הפיוס אל ליבו של הנפגע, אזי יכול הפוגע להסתייע באחר ולא ללכת בעצמו.

עוד כתב המשנה"ב שבעת בקשת המחילה צריך הפוגע לפרט לחברו את דבר העניין שחטא לו, אך אם הפוגע יודע כי חברו יתבייש כאשר הוא יפרט בפניו את החטא, אזי אין צריך לפרט את עניין החטא.

בפסקי תשובות סי' תרו' אות ד' הביא את דברי החפץ חיים בכלל ד' סעי' יב' שאם עבר וסיפר לשון הרע על חברו אזי כאשר המספר מעוניין לחזור בתשובה על חטאו.

יש להבחין בין מצב שבו השומעים את דחו את דברי המספר וממילא חברו לא נתגנה ונתבזה לבין מצב שהשומעים קיבלו את דברי הגנאי.

במקרה הראשון שבו השומעים דחו את דברי הביזוי ממילא חברו לא נתבזה ולכן עוון המספר מוגדר כעבירה שבין אדם למקום ואין המספר צריך לבקש את מחילת חבירו (כפי שקיימת חובה בעבירות שבין אדם לחבירו).

אך במקרה השני שבו השומעים קיבלו את דברי המספר וממילא חברו נתגנה ונתבזה אזי עוון המספר מוגדר כעבירה שבין אדם לחברו וממילא יש למספר חובה לגלות לחברו את דברי הגנאי ולבקש מחילה.

בבאר מים חיים על החפץ חיים אות מח' כתב, כי אם לעת עתה עדיין לא נגרם לחברו נזק וצער יש לעיין אם קיימת על המספר חובה לגלות לחברו את דברי הגנאי והביזוי.

ולכן ראוי שבמצב בו טרם נגרם נזק וגנאי, ילך המספר אל אותם השומעים ויתקן את דבריו באומרו, כי טעה במחשבתו ולאחר בירור עולה שפלוני הוא איש ישר ונקי, וממילא במעשהו זה הוא יוכל למנוע ביזוי עתידי של חבירו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

במועדים וזמנים ח"א סי' מד' מובא בשם ר' ישראל סלנטר זצ"ל כי אומנם המבקש את מחילת חברו צריך הוא לפרט את החטא.

אך פעמים ייתכן שחברו אינו מודע לכל דברי הביזוי והגנאי שנאמרו עליו וממילא גם אין לו צער ועוגמת נפש.
מצב זה מעלה חשש כי אם המספר ילך אל חבירו לבקש את סליחתו, אזי בעת בקשת המחילה ופירוט החטא יגרום המבקש לצער ודאבון לב לחברו.

ולכן אומר ר' ישראל סלנטר כי במצבים מעין אלו יש לשקול בקשת סליחה ומחילה כללית בלא פירוט מדויק.

הערה: אין הדברים נכתבו כהלכה למעשה, אלא רק בכדי לעורר את לב המעיין. בכל שאלה יש לברר אצל מורה הוראה כיצד לנהוג. 

יהי רצון שנזכה לחיות באהבה ואחווה שלום ורעות.

גמר חתימה טובה