אאא

לאחרונה קמים כל מיני מערערים על מנהג הכפרות על ידי תרנגולות בערב יום-כיפור. איני יודע אם זה נעשה בלחץ ישיר של ארגוני ´צער בעלי חיים´ לסוגיהם השונים ולחומרותיהם המשתנות, או שמא בגלל האוירה הציבורית החומלת על בעלי החיים.

הטענות כנגד המנהג הקדום מתייחסות להשארת התרנגולות בכלובים ימים רבים, בתנאי לחץ ודחק וללא מזון ושתיה. רבנים שמצטרפים לטענות כנגד המנהג ומעלים גם נימוקים נוספים לצורך לבטלו, מפרסמים דעתם שבזמנינו עדיף לתת כסף לצדקה לכפרה, במקום לשחוט תרנגולות.

לצערי אני חש, כי קיים פער גדול בין התביעה המוסרית המבוטאת בקול רם, לפעמים עד כדי צעקה, לשמירה ולהגנה על בעלי החיים, לבין מציאות חיינו הממשית כחברה.

בזמן שאנו שומעים השכם והערב על רצח ואלימות, וחיי אדם שנקטפים לריק, ומיד ממשיכים בשגרת יומנו, אנו עסוקים יתר על המידה לעיתים, ב´זכויות´ בעלי החיים. יש להתאים לזה את דברי הנביא הושע (י"ג,ב), שבביטוי חריף במיוחד על תופעות דומות הוא אומר: "זובחי אדם, עגלים ישקון!". הוא ודאי ראה זאת אצל עובדי האלילים בתקופתו, שזלזלו בחיי אדם עד כדי הקרבתם, אבל האלילו בעלי חיים שונים.

אכן,  כל אותם מוציאי דיבת מנהג הכפרות רעה, שאינם שומרים תורה ומצוות ורחוקים מאוד מהדת והמסורת, מתקשים להבין את העניין. אין בכוונתי לנסות להסביר להם זאת עכשיו. מדובר במנהג קדום ועתיק עוד מימי הגאונים ובעלי תורת הסוד, כמו האר"י הקדוש, החשיבוהו מאוד.

כך נהגו גם בכל קהילות ישראל כמעט מימים ימימה. אך מאותם אנשים אני מצפה להבין שלא מדובר בהרג התרנגולות לחינם.

אותה תרנגולת נשחטת ונאכלת בסופו של דבר, לפעמים ע"י אותו אדם שהשתמש בה לכפרתו ולעיתים ע"י עניים להם הוא תרם אותה (וכך באמת עדיף). כדאי לזכור ולקחת בחשבון גם את המספרים. בכל יום נשחטים בארץ כמיליון עופות, לא פחות! האם מנהג הכפרות מוסיף משהו למספר הזה? איני בטוח, וגם אם כן, זו ודאי תוספת זניחה ולא ממש משנה, שהרי העוף בסופו של דבר, יאכל.

אני זוכר בילדותי, שהעופות של הכפרות היו מספיקים לכל המשפחה, עד אחרי סוכות.

דבר לי גם אל אותם רבנים ומנהיגי ציבור, שהחליטו לצאת גם הם נגד המנהג הקדום, ולבקש להמירו. הרי להם ברורה וידועה חשיבות מנהגי ישראל, שהם בגדר תורה ממש. וכאמור זהו מנהג קדום, שיסודתו ודאי בהררי קודש, וגם אם הסתייגו ממנו אחדים כמו מרן הבית יוסף, שטען שזהו מנהג האמורי, הרי רבים אחרים החשיבוהו מאוד.

גם דעת הבית יוסף התייחסה בעיקר לאנשים שהיו אומרים על התרנגול פסוקים, ומחזרים אחרי תרנגול לבן דווקא ועוד כל מיני עניינים שמשווים למנהג אופי קצת מיסטי ואולי מעבר לכך. אך ודאי שרבים מגדולינו ורבנינו בכל הדורות החזיקו במנהג ונזהרו בו.

מעבר לכך, דבר מסוכן מאוד הוא, לערער על המנהגים ועל המסורת בעם ישראל בקלות רבה, וזה עלול לכרסם ולפגוע גם בעצם ההלכה. מסורת ורצף של פסיקה הם דברים מהותיים.

בכל דברי אלו, אין כדי להמעיט בחשיבות הגדולה שאני רואה בצורך למנוע ולהסיר כל צער מיותר מבעלי החיים האלה.

ברור גם שיש לעשות הכל, על מנת שהכמויות הנשחטות והטורח וההמולה הרבה, לא יפגעו באיכות השחיטה ובדקדוקי הלכותיה. זהו דבר חשוב מאין כמוהו והתורה ודאי אוסרת על צער בעלי חיים ללא צורך.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אך מכאן ועד ביטול המנהג לגמרי ואולי צמחונות, הדרך עוד ארוכה, אם בכלל יש דרך כזאת על פי התורה.

גמר חתימה טובה.

הוספת מרן הגאון הגדול הרב מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת ´כסא רחמים´:

"המנהג היה בזמנו נחלת יחידי סגולה ומקובלים ואח"כ נתפשט בכל ישראל עד שהתחילו לחשוב שהתרנגול מכפר על הכל. ומרוב הלחץ והדחק על השוחטים לפעמים הם עייפים ואינם יכולים לבדוק הסכינים בישוב הדעת. והעניים מקבלי הכפרות למשא וטורח בעיניהם ואוכלים העופות עד חנוכה ואין להם בגד לחג.

"צריך למצוא דרך לצמצם את הכפרות לעוף אחד זכר ואחד נקבה למשפחה. בביתנו אבא וסבא לא עשו כפרות רק לנו הבנים בלבד. ואני עושה כפרה בכסף כי אין לי כח בעו"ה".