אאא

השבת נקרא בתורה על המלחמות הראשונות שניהל עם-ישראל בדרך לכניסתו לארץ-ישראל. היה עליו להילחם לא רק עם עמי כנען, אלא גם עם עמי הסביבה, שניסו למנוע מעם-ישראל להתקדם לעבר ארצו ונחלתו. התורה רומזת על גבורתם של סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן, ובכל-זאת הצליחו בני-ישראל לנצחם ולהכריעם, כי ידעו שהקב"ה הולך עמם ומכה את אויביהם לפניהם.

האמונה הזאת חסרה לנו היום. מציגים לפנינו ללא הרף את הקשיים ואת הלחצים, שמקצתם אמיתיים ומקצתם מדומים, ומפילים מורך בלב העם. יש גורמים שמטפחים סוג אחד של פתרון לכל בעיה – כניעה שלנו. כשאנחנו מנסים לעמוד על תביעה חיונית כלשהי, שאין צודקת ממנה, מיד הם קופצים ומכריזים: הערבים לעולם לא יסכימו לכך; ומכאן המסקנה שעלינו לוותר, לסגת, להתקפל.

צריך להחדיר בלב העם את ההכרה שלא בכוחנו ובגבורתנו הצלחנו לחזור לארץ-ישראל ולשחרר חלקים גדולים ממנה. ההפך הוא הנכון. בראייה טבעית וארצית, זו הייתה משימה בלתי-אפשרית. הצלחנו בכך ויכולנו לעמוד נגד צבאות שבעת עמי ערב רק משום שבורא העולם הלך עמנו, הִכה את אויבינו והגן על עמו ונחלתו. כל מי שהשתתף במלחמות ישראל יכול לספר על ניסי-הניסים שהתחוללו במהלך הקרבות. רק בזכות השמירה וההגנה של אבינו שבשמים הצלחנו לשרוד נגד כל הסיכויים.

מדרון חלקלק

זו למעשה הנקודה שכל הפרטים נובעים ממנה. בלי אמונה אנחנו עלולים להידרדר במדרון החלקלק של ויתורים ונסיגות, שלא ייגמרו לעולם. זו כיום שאיפתם של אויבי-ישראל, אחרי שנוכחו כי לא הצליחו להכות אותנו בקרב. הם מנסים לכרסם בנו עוד ועוד, להחליש אותנו, לקרוע מאיתנו עוד ועוד שטחים, לתקוע לתוכנו מאות-אלפי או מיליוני פליטים – כדי להפוך אותנו למדינה חלשה ועלובה, שיהיה קל לחסלה בבוא העת.

למרבה הצער, הם מצליחים בכך. אם בוחנים את הסיכום הכולל של כל הממשלות ששלטו בארץ בעשרים השנים האחרונות, רואים כי כל אחת ואחת מהן עשתה עוד צעד, גדול או קטן, במדרון החלקלק הזה. הערבים לא זזו מילימטר מעמדותיהם, ואנחנו כל הזמן מרגישים צורך ´להתקדם´, היינו לסגת, לוותר, להתקפל.

כאשר הוחלט לבצע את תכנית העקירה האומללה של תושבי חבל עזה וצפון השומרון, היה נדמה שבתוך כל הכאב הנורא הזה טמונה גם סוכרייה מתוקה. הוצג לפנינו ´הישג´ חסר-תקדים – הכרה אמריקנית בגושי ההתיישבות ביהודה ושומרון. דוברי הממשלה הסבירו שבתמורה לגירוש עשרת-אלפים יהודים מבתיהם נוכל עכשיו לעבות ולבסס את הגושים הגדולים ביהודה ושומרון.

כיום ברור שזו הייתה הולכה בכחש. לא הייתה שום הכרה אמריקנית בגושי ההתיישבות. ניתן מכתב שאינו אלא הצהרת כוונות מעורפלת, ועינינו רואות את לחצי הממשל האמריקני לעצור את כל הבנייה ביהודה ושומרון, ובכלל זה בגושי ההתיישבות ובשכונותיה של ירושלים. שוב התברר שאנחנו נסוגונו והתקפלנו ולא קיבלנו דבר בתמורה.

תשובה קצרה

אם חלילה תסכים הממשלה להיכנע ללחץ האמריקני ולהקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון, זה יהיה עוד שלב בתהליך ההידרדרות. לא לשווא הערבים מפעילים את כל הלחצים בכיוון הזה, כי הבנייה ביהודה ושומרון היא אולי התחום היחיד שבו התקדמנו וביססנו את אחיזתנו בארץ-ישראל, על רקע מדיניות הוויתורים והנסיגות.

יש להפעיל את כל הכוחות כדי לגרום לממשלה להשיב לכל הלוחצים במילה אחת ברורה: לא! הגיע הזמן שהעם היהודי יצהיר בראש מורם כי ארץ-ישראל היא ארצנו, ירושלים היא עיר-קודשנו, ואנחנו נבנה ונתבסס בהן. הניסיון הוכיח כי מי שעומד על שלו ומשמיע דברים ברורים – הוא המנצח.

המאמר מתפרסם בגיליון 1173 של ´שיחת השבוע´