אאא

איש אחד הלך לרופא, ואמר לו שהוא בדיכאון. החיים קשים ואכזריים והוא מרגיש לבד בעולם מנוכר. הרופא ענה לו מיד: "זה טיפול מאוד פשוט. הליצן המפורסם מגיע להופעה בעיר. לך תראה אותו ותתעודד".

שומע זאת האיש ופורץ בבכי: "אבל דוקטור, אבל אני הוא הליצן".

חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד החליטו לחקור האם לסיפור המשעשע אך מעט עצוב הזה, יש בסיס. במחקר שנקרא "הקומיקאים" שפורסם בינואר השנה, ניסו החוקרים להבין מהם המאפיינים הפסיכולוגים שגורמים לכך שאנשים שמצליחים להצחיק אחרים, מתמודדים בו זמנית עם דיכאון ומשקעים חשוכים.

פרופסור גורדון קלאריג', אחד מחברי המחקר, שסקר 532 שאלוני אישיות שמולאו בידי קומיקאים מבריטניה, ארה"ב ואוסטרליה, אומר כי התוצאות הצביעו על פרופיל אישיות לא רגיל בעליל, מה שסתר את ציפיותיהם של החוקרים.

"מצד אחד, רובם היו מופנמים, הציגו דיכאון ואפילו אפשר לומר, סכיזופרנים" אומר קלאריג', "אך מצד שני היו מאוד מוחצנים עם נטייה למאניה". לדברי קלאריג', התוצאות היו מפתיעות וחריגות מאוד ביחס לנורמות הרגילות של מבחני האישיות.

צוחקים בגלל הדיכאון 

"יתכן שהקומדיה, המוחצנת כל כך, היא דרכם של הקומיקאים להתמודד עם הדיכאון" מציע קלאריג'. אך לא רק קומיקאים מתמודדים עם דיכאון. לפי מחקר שנערך בבריטניה, סיבת המוות הנפוצה לגברים בגילאי 20-49 היא דיכאון.

ד"ר ניק מגווייר, מרצה בכיר לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת סאות'המפטון, אומר כי ייתכן ויש קשר בין דיכאון וקומדיה, אבל, הוא מסייג, "לא מדובר בקשר מאוד ישיר". 

אנשים מתמודדים עם הדיכאון בדרכים שונות, אחת מהן היא הצחוק, המסוגל להפחית באופן ניכר את השפעת הרגשות השליליים.

לרוע המזל, לפעמים השחרור מהרגשות השליליים הוא רק זמני ונקודתי. לדברי מגווייר, האדם מתמודד עם הדיכאון בזמן הצחוק, "אבל כשאתה חוזר הביתה, מה אתה עושה כשהכול שב אלייך?" הוא תוהה.