יפנית מאכזבת. טייקו. צילום: פלאש 90
יפנית מאכזבת. טייקו. צילום: פלאש 90
אאא

"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב" אומרת הגמרא בסוף מסכת תענית ומי אני ומה אני שאתווכח עם אמירה קדמונית זו. אם כי, בהסתמך על יום האתמול, ראיתי כבר ימים טובים מאלה. בכל אופן, בכל מה שקשור לקולינריה ולאוכל.

אתחיל בציון העובדה שאתמול חל יום הנישואין שלי. מחשש לעינא בישא לא אמנה כאן את מספר השנים, רק אציין שעליתי לירושלים חדור שמחה, תקווה ואמונה, שהמסעדה אליה אסור מעמל הדרך תשביע את רצוני ואת קיבתי המיוסרת שכבר באזור שער הגיא התחילה להשמיע קולות של סיר לחץ על סף פיצוץ.

כבר שנים שאני טוען שהמסעדות הירושלמיות אקסקלוסיביות וקשובות יותר לחיכם של הסועדים, בטח לאין ערוך ושיעור מהמסעדות התל-אביביות היומרניות. אתמול, סטטיסטית, נתון זה נפגע בצורה אנושה.

לאחר שנקלעתי שלא בטובתי לפקקים האיומים שנתהוו בעיר אשר חוברה לה יחדיו, עקב עבודות תשתית אינטנסיביות על פרויקט הרכבת הקלה. נמלטתי בהזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכי לאזור המסעדות בעמק רפאים שבקצה המושבה הגרמנית בעיר.

לאחר התלבטויות שנדמו כנצח, הצעתי לרעייתי מסעדה יפנית שמשכה את עיניי, "טייקו" או כפי שמכנים אותה בלע"ז, Taiku. מה אומר ומה אדבר, האלוקים מצא את עוון עבדכם הנאמן והנרצע. כנראה שבגלגולים קודמים חטאתי קשות לאלוקי הרוחות לכל בשר. שכן, לפיאסקו מושלם שכזה לא ציפיתי.

חלל המסעדה דווקא השרה עלינו אווירה נעימה. מדובר לכל הדעות במסעדה מטופחת ומושקעת, הממוקמת בקצה שביל צר, כמעט בלתי נראה, במרכז רחוב עמק רפאים.

למען ההגינות אציין לטובה את העובדה שנהנינו מתפריט על בסיס העסקיות המוצעות במקום, למרות שמחוגי השעון עם כניסתנו למסעדה הצביעו על השעה 17:05, שזה חמש דקות לאחר הזמן הרשמי. ומי כמוני יודע, את השמחה לאיד שיש למסעדות להפיל עליך את התפריט המקורי, הגבוה בעשרות אחוזים על התפריט העסקי.

מנקודה זו למעשה, החל המדרון להיות תלול וזרוע בסלעים ובמוקשים שאפילו שעירים לעזאזל טרם חוו.

האיטיות שבה הוגשו המנות והמרווחים הנצחיים בין מנה למנה שברו את רוחנו לחלוטין. ארוחה סתמית שכזאת אפשר היה לכווץ בשעה לכל היותר. וגם זה אם קושרים אותי לכיסא בחבלי ספנים. שעתיים תמימות וארוכות התייסרנו במקום המיותר הזה. המזוכיסטים שבניכם מוזמנים להצטרף לתפריט ההזוי ביותר שידעתי מימיי.

התחלנו במנה ראשונה. בשבילי מרק מיסו-טום יאם (ולך תבין את השמות היפניים/סיניים האלה) שצוין על ידי המלצרית החובבנית (ותיכף תבינו גם למה) כמרק חריף-מתוק. לא יודע אם שמתם לב, אבל הטרנד הגסטרונומי כיום, כבר לא קיים בצורת מנות מיניאטוריות המונחות על מגשים בקוטר חללית. אלא מתבססות בעיקר על מנות שמשלבות ניגודים עזים: חמוץ/מתוק, חריף/דבש וכן על זה הדרך. לשיטה זו מסתבר, שלא לגמרי מופרך שבן למשפחת קליין יסגור שידוך עם בת למשפחת גרוס. ומשפחות כמו וייס ושוורץ יתאחדו לנצח. ממש כמו בחיים.

נחזור ברשותכם לאוכל המוגש שכן הוא מתקרר. המרק הוגש בצלחת עמוקה ורחבה שהצדיקה יותר הגשת מצקת בצידה מאשר כף. והחריפות שהובטחה לי? ובכן, לאחר שרוקנתי מהצלוחית הקבועה בשולחנות את כל תכולת הפלפל האדום החריף והשחור גם יחד לתוך הצלחת (כ-20 גר' של אבקת שריפה) הוא היה עדיין מתוק... מתברר שהמרק היה בכלל מרק דלעת מוקרם שבתחתיתו שקעו להם כמה גבעולי נבטים, גזר ופטריות.

אשתי הלכה על סלט אישי שהיה באמת אישי ומינימאלי, כזה שאינך יכול גם אם תרצה לחלוק אותו עם אחרים. מדובר בלא יותר מ30 גר' של עלי חסה, עלי בייבי ובצל סגול ברוטב לא מזוהה וסתמי.

למנה עיקרית הזמנתי "בורגר יפני" שתואר בתפריט כ250 גר' של סטייק אנטריקוט בליווי ירקות ומיונז וואסאבי. לא פחות מפעמיים ציינתי בפני המלצרית שאינני מעוניין בשילוב של מיונז במנה בשום וריאציה. בעיני רוחי אני מדמיין את חדל האישים שהמציא את המיונז ואגלי חימה ניקוים בזוויות עיניי. זה אולי מטבל טוב לסלטים, אבל זה ממש לא הולך עם בשר, בטח לא אנטריקוט. במקרה הטוב, אני מוכן להשתמש במיונז כקרם שיזוף ותו לא. ביקשתי כמובן את האנטריקוטwell done , שכן אני נמנע לאחרונה מלפתח לעיסת סוס רעשנית ומלאת מיצים בפומבי. רעייתי הלכה על מנת "פאד-תאי" אטריות שעועית, ירקות ואגוזי מלך שהייתה אנמית לחלוטין ודרשה מזיגה נדיבה של רוטב סויה בכדי להתגבר על הסתמיות שבה.

לאחר המתנה מורטת עצבים ונוצות, ובכדי למלא את החלל הגדול שנפער בין הזמנת המנות להגשתן, צירפתי צמד אגרולים להזמנה, בתקווה שזה יזרז את ביאת המנה העיקרית במהרה בימינו אמן. האגרולים דווקא היו פריכים, אווריריים ומניחים את הדעת. התלווה אליהם רוטב סלסה (שוב, מתקתק יותר מחריף). סביר בהחלט.

עם הגשת הבורגר היפני תקפה אותי חלחלה. זה ממש לא מה שחשבתם. לרגע חשבתי שברק אובמה ירום הודו יתפרץ אליי מהמטבח בקריאות "yes we can". מדובר בלחמנייה אימתנית עם קציצת קבב/בורגר עבה בתוכה, כשהיא מונחת על פרוסות עגבנייה, חסה ו.... נכון, מיונז. הרבה מיונז. בצד, בצורת גורד שחקים יפני/אמריקאי הונחו להם כעשר אצבעות צ'יפס שמנוניות להפליא. בקיצור, מקדונלדס אמריקאי במסווה יפני.

הקציצה הייתה דווקא טובה להפתעתי הגמורה. ובניגוד גמור לכל ההתנהלות של הארוחה הגרוטסקית הזאת. ואם כבר אמריקה, אז עד הסוף. ביקשתי בקבוק בירה להטבעת היגון והצער. טובורג רד, אם זה חשוב.

משהבחנתי במיונז הזעקתי את המלצרית וציינתי בפניה את העובדה שביקשתי יפה פעמיים, בלי מיונז!!! היא התנצלה בנימוס וחזרה למטבח, כנראה בכדי לתקן את המעוות. והנה לכם דוגמא חיה למעוות (חדש) שאינו יכול לתקון. שכן, המלצרית חזרה ולא עם עלה של זית בפיה. "מצטערת, אבל זו הלחמנייה האחרונה שלנו, ניקיתי לך את המיונז...".

רציתי לשאול אותה "איך ניקית? עם סמרטוט? מגב? או סתם מגבון לח..." אבל זה כבר היה מאוחר מידיי. פה התחלתי להפנים שגרוזיני במסעדה יפנית זה כמו פיל בחנות חרסינה.

אפילו במנת הקינוח הסבירה שכללה תפוחים מקורמלים (זה יפני??) וסורבה קוקוס לא מצאנו נחמה. לרגע התחרטתי שלא למדתי איזו אומנות לחימה יפנית בכדי לפרק להם לחתיכות את הבר.

אפרופו בר, מאחורי הבר עמד לו בפוזה קרבית וקשוחה מלצר שלקח את התפקיד שלו יותר מידיי ברצינות. מגבת צרה הייתה כרוכה מסביב לגבחתו וחלוק ברקמה יפנית עטפה את גופו. בכל רגע הגנבתי מבט חושש שמא ישלוף חרב חדה מתחת לדלפק ויזנק עליי. לרגע הוא בכלל היה נראה לי בן מיעוטים. אבל האופציה הזאת ירדה מהפרק ברגע שמצאתי אותו מנהל שיחה ערה ולבבית עם המשגיח במקום, חסיד בעלז אם אינני טועה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'אוכל ומתכונים' ותישארו מעודכנים

בכל אופן, לאחר כל זאת מה שנותר לי זה לבקש את חשבון הדמים שהגיע אליי בארבע וריאציות שונות ומשונות. בהתחלה קיבלנו חשבון של שולחן אחר שכלל פלטת קומבינציות סושי שכלל לא עמדה על הפרק. לאחר התנצלות בפעם המי יודע כמה, חזר אלינו החשבון הכמעט נכון, כשהוא מנופח מעבר לכל פרופורציה. בפעם השלישית, החשבון הגיע לשולחן עם "טעות" לטובתנו! למרות שלא הגיע להם, העמדתי אותם על טעותם.

רק בפעם הרביעית זכינו לקבל היישר לפנים את החשבון האמיתי והנכון: 237 ₪, כולל תשר. בירכנו עם תום הסיוט, את ה' יתברך כמובן... וחמקנו במהירות החוצה לרוח הירושלמית הנעימה שהיוותה פיצוי חלקי לאגדה היפנית המאכזבת הזאת.

טייקו - Taiku

עמק רפאים 31, ירושלים

כשר למהדרין - גלאט

בהשגחת OU ובד"צ אגודת ישראל - משגיח צמוד במקום

טל': 02-5665262

א'-ה' 12:00-23:00

ו' 11:30-14:30

מוצאי שבת-שעה לאחר צאת השבת-23:00

10% הנחה ב-take away