אאא

בכל דור ודור יש את ´ראש הישיבה´ שלו, כיום כאשר משתמשים בעולם הישיבות הספרדי בתואר זה מבינים הכל כי המדובר הוא בראש ישיבת פורת יוסף הגאון הגדול רבי שלום כהן שליט"א, לקראת יום מתן תורה שנמסרה מרב לתלמיד, ישבנו עם כמה מחשובי תלמידיו ושמענו טיפות מקצוות האדרת הגדולה ממה שזכו תלמידיו בשימושה של תורה בהיכלו של כהן גדול. הלקחים זרמו מליבם כמו קרו עתה ואנו רשמנו, ישמע חכם ויוסף לקח.

על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. גם עולם התורה עומד על שלושת עמודים אלו, הם מניין ובניין של בחור הישיבה האמיתי אשר על שלמותם הוא אמור לשאוף כל ימיו. את שלושת אלו שמענו גם שמענו מחשובי תלמידיו של ראש הישיבה הגאון שליט"א, מאשר רואים הם מראה כהן גדול מקצות האדרת ממבטם של איזובי הקיר אל הארז בלבנון, מלמטה למעלה, וכך מזווית זו נאמרו ונכתבו השורות הנדירות הבאות:

תורה תורה ושוב תורה

- ברבנו שליט"א ראינו כיצד שמירת הזמנים והסדרים כל עת מנוצלת במחשבה תחילה, פעם יצאתי עם ראש הישיבה שליט"א מתפילה בכותל וניגש מישהו לשאול את ראש הישיבה שליט"א שאלה. הרב ענה לו שאינו יכול כעת, האיש הגיב והציע כי ילך עם הרב וישאל, ושוב אמר לו רבנו "אין לי זמן". כשהלך, אמר לי רבנו מדוע הוא אינו מבין לבד? יש לי סדרים בדרכים מה ללמוד כל פעם!, בינו נא זאת, המדובר היה על סדר לימוד מיוחד לעליה מן הכותל... ואכן המחשבה אצלו בלימוד הייתה מובנית כמו שפעם כמו שפעם שאלתיו: איך להיות שקועים בלימוד כל הזמן? הוא הסביר לי שזהו הרגל, והרגל נעשה טבע.

- אגב בדברים כאלו לא חת מפני איש, וזכורני כי פעם היה איזה עשן שעלה מהישיבה והגיעו עקב כך אנשי משטרה לישיבה לחקור. והמפקד נכנס בעצמו לחדר שיעורים וביקש מרבנו לצאת רגע כי הוא רוצה לדבר איתו ורבנו לא הסכים בשום אופן אמר לו בתקיפות: אני לא יוצא יש לי שיעור עכשיו. והמפקד עזב את המקום.

* מעניין לספר כי בהקשר התמדה דנו עימו פעם על אם אפשר לישן ברכב בדרך כשנוסעים לטיולים וכדו´ כיון דעדיין זה כעין תדורו שכך דרכו במשך השנה והזכירו דעת מרן מאור ישראל שליט"א והגרי"ש אלישיב שליט"א לפתע אמר רבנו: חכם עובדיה יודע בכלל מה זה טיולים? אני זוכר שפעם כל בחורי הישיבה יצאו לטיול לתשעה עשרה ימים ורבנו לא הלך הייתי גר אז ליד מחנה יהודה. הייתי צעיר ממנו אמנם אבל היינו חברים העזתי לשאול אותו הייתי עז פנים קצת: כולם נוסעים למה אתה לא נוסע? אמר לי תראה הם עכשיו נוסעים. אני עכשיו מתחיל מס´ בבא קמא נראה כשהם יחזרו כמה אני אספיק. באתי כשהם חזרו ומצאתי אותו כבר בדף צ"ט! אז חכם עובדיה יודע מה זה טיולים?! גם הגרי"ש אלישיב לא יודע מה זה טיולים.

- אגב תלמידיו יודעים הקפדות אלו היו מחושבות ולא נבעו מקפדנות זולה חלילה, ניתן היה להבחין בכך בקלות, לדוגמא פעם ראיתי את רבנו עומד בכותל ערב ראש השנה וקורא תהילים בדביקות כחצי שעה עמד כך. ומי שביקש ברכה באמצע נתן לו ואנשים התכופפו לידו האוחזת בתהלים ונשקו והוא לא נע ולא זע מנשקים תכופות ולא מתייחס ממשיך לקרוא מצלמים אותו מקרוב ולא מביט כי אם כולו בתהילים. ובתוך כדי דיבור ראיתי שעם אמירת התהילים שם לב לאחד שעמד במרחק קצר ממנו שתפילין ש"ר שלו יורדים לו על מצחו ניגש וסידר לו אותם שינוחו על המקום, ומיד שב לומר תהילים בדביקות עד אשר כילה.

אין קיצורי דרך בלימוד

- דרכו בלימוד היא תמיד ללא קיצורי דרך, העמל וההשקעה אמורים להיות מושלמים: פעם בשעור, למד ב"י ארוך מאוד באו"ח (סי´ תל"ח) וכשגמר קטע שאלו בחור א´ מפני שלא היה ברור אם כהרמב"ם או כהראב"ד, "הרב מה המסקנה שלו?" ענה לו רבנו שליט"א: "האם גם באוכל אתה עושה ככה, אוכל רק את המסקנא, רק את הקינוח, או שאוכל על הסדר ובסוף קינוח? אז למה כאן לא?!" כך גם בקשר להוצאות החדשות ה´מקלות´ על המעיין יום אחד באתי לשאול אותו בדברי הר"ן שהזכיר בשיעור ובאתי עם הר"ן בהוצאה מסויימת עם הערות למטה, הרב לא הכיר הדפוס אמר לי: מה זה, עוד ר"ן הוציאו?! ואז לחש לי כממתיק סוד בזה"ל: הכי טוב בלי מפרשים, תדע לך. שאלתי מה שרציתי ואח"כ שאלתיו: מה הרב התכוין שהכי טוב בלי מפרשים? הביט בי רבנו מופתע מהשאלה חייך ואמר: בלי כל ההערות למטה זה רק מבלבל. ובכלל אהבתו לתורה ותלמודה מיוחדת, פעם בשעור מנחת חינוך (בשנת תשס"ג) אמר אגב אורחיה שפעם שהלך לפני חמישים שנה עד היכל שלמה ברגל למצוא בספריה הגדולה דשם ספר מאורי אש להגרש"ז אוירבאך זצ"ל ועל אתר החל לומר מה שכתוב היה שם ואף גם מההערות סוף הספר.

- בכלל אצל ראש הישיבה דקדוק הזמן נראה על כל צעד ושעל: פעם שמעתי דו שיח בינו לבחור אם הוא בא לחתונה של בחור אחר אמר לו רבנו: "אבל תגיד לנהג שאני בשעה 7:00 בדיוק בתחנה ואם הוא לא נמצא אני חוזר הביתה!" – היה גם הפעם שהתקשר בלילה בחור ואמר לו: "הרב סגרתי וורט אפשר לבוא לרב?" רבנו: למה לבוא? הנ"ל: להגיד לרב שסגרתי וורט. רבנו: "אז הנה אמרת..." ומאידך, כאשר הבין ברוחב בינתו שיש להרפות עבור הבחורים הוא זהיר במידה ובמשורה כך למשל בחנוכה לא היה שיעורים אז לאחר השיעור האחרון שלפני חנוכה אמר אחד הבחורים שאולי ימסור שיעורים על חנוכה. אז אמר לו בבדיחותא בזה"ל: תקנו ´חנוכה´ לא ´חניקה´... וכך גם אע"פ שמאוד מעריך את אלו שלא יוצאים במשך הזמן עד כדי שפעם התבטא ואמר "חלקי יהיה איתם אפי´ יהיו בגיהנום"... עם כל זה דעתו שכשההורים לא מסכימים אז מחויב הבחור לצאת לשבת מידי פעם (אם כי דן בזה לגבי כל בחור לגופו).

שקיעתו בלימוד מדהימה לא אחת את התלמידים, פעם לא היה אפשר למסור השיעור בחדר השיעורים הקבוע, לכן עלו לקומה ששית למשך תקופה. וכידוע שרבנו קשה לו עליה וירידה במדרגות (הי"ת יחיש לו רפו"ש בתושח"י) והנה אחר השיעור אמר לאחר הבחורים שאם אפשר למחר להעלות את הבמה שהוא יושב עליה בשיעור לקומה זו בשביל שהבחורים שבסוף יראו אותו ואמר לו הנ"ל שכבר העלו זה... והפלא היה שמרוב שקיעותו בתורה דאע"פ שמרגיש כל עליה וירידה בקושי רב, לא שם לב שהוא בעצם מטפס על אותה במה מידי יום ביומו. כך תמיד רואים ששקוע בלימוד, וכן ראיתי לא אחת כשנכנס לביהמ"ד קודם שניגש לספרים של השיעור שהי´ ממלמל. וכן בכניסתו לשיעור עד עמידתו במקומו קודם שישב ובחזרה מס"ת ועוד, והמפורסמות אינן צריכות ראיה. ולדוגמא גם בזמנים נידחים כמו בשב"ק החומש נשאר פתוח גם אחר ההפטרה ולומד בו בזמן שמוליכים את ספר התורה להיכל (לפעמים), ובזמן שהחזן מנגן שובה למעונך ואח"כ בכ"י יש להם חלק שוב פותח ועד שהחזן יסיים הוא לומד בו ומשאיר פתוח לזמן ששרים אחר עלינו לשבח אדון עולם שהוא לומד בזה. והמעניין שעיונים אלו לא היו כפיי שהיו נראים שכן ראינו אצל רבנו שהוא מתרכז ביותר מדבר אחד בו זמנית, וכך ראיתי שבזמן שהמשגיח מדבר בליל שב"ק ג"כ למד חומש. ועם כל זה פורים אחד שאל בחור מה המשגיח דיבר, וכשההוא לא ידע אז אמר לו רבנו: "מה זה לא יודע? אני יודע מה הוא מדבר בשיחה ואתה לא יודע? וכאן הוא החל למנות כמונה מעות מה דיבר המשגיח בשבת פלונית ושבת פלונית וכן על זה הדרך בהתמצאות מפליאה. בינו נא זאת...

אף פעם לא ישנתי לפני חצות...

- עוד בעניין ניצול הזמן שאלתי אותו פעם: "עד היום כשהייתי ישן קודם חצות הייתי מברך המפיל בשם ומלכות" כאן קטע אותי הרב בפליאה עצומה ואמר: "מה אתה ישן לפני חצות?", המשכתי ושאלתי כי עתה נודע לי דעת הבן איש חי שאין לברך המפיל בשם ומלכות כלל כי קשה ליזהר שלא לדבר אח"כ כלל. מה עלי לעשות להפסיק או להמשיך כמו עד היום?" תגובתו הייתה לאלתר בסגנונו המוכר: תעשה מה שאתה רוצה, איני יודע, אני אף פעם לא ישנתי לפני חצות. בהקשר שעות השינה יסופר כי בחור אחד משיעור א´ נשאר ער ללמוד בבימ"ד כל הלילה עד 4:30 לפנות בוקר הולך אח"כ לישון וקם ב-6:00 וכך נהג כל לילה. יום א´ אמר זאת רבו של הבחור הגרש"א גולדברג לראש הישיבה שליט"א כשהיו בבהמ"ד. תיכף ניגש רבנו אליו ואמר לו: "מה אתה מלאך?! אתה בחור צעיר, אתה עוד ילד. אולי ב´קיבוץ´ תעשה את זה, תלמד עד שעות מאוחרות וגם זה לא מראה על התמדה כי אדם צריך לשמור על הכוחות שלו. מי לנו גדול כמו הסטייפלר שהיה לו סדרים קבועים אם זה לאכילה אם זה ללימוד תורה אם זה לשינה".

מאיפה אתה מביא את השאלות האלה...

- הרבה מעריך התפילה בישיבה ושמענו בשמו שאמר פעם שעדיף תפילה בישיבה מתפילה בנץ, ובשם המשגיח שליט"א שאמר פעם בשמו שאמר: איני יודע מה בשמים אבל בעיני כמעט נחשב שקרא ק"ש שלא בזמנה! (מי שהתפלל בנץ במקום בישיבה) וגם הרבה פעמים בסוף זמן אם נשארו אפי´ מעט בחורים הוא שואל "יהיה מנין?" אם אכן כן אז מגיע ומתאמץ בזה . בשביל עוד תפילה בישיבה. ופעם שאלתי: הייתי רגיל כמה בין הזמנים מחשש לקום מאוחר להשאר ער כל הלילה וללמוד ובבוקר אחר התפילה בנץ ישיבת ביה"ז ומנחה וישן עד הערב וערבית וחוזר חלילה הנידון הוא אם כדאי כך כי זה מרגיל הגוף לישון ביום ואולי אח"כ "בזמן" זה יגרום עייפות בסדרים אז מה עדיף? תקבע שעה לשינה ושעה לקימה היום אפשר גם להתפלל ברבע לשמונה ולהספיק ק"ש בזמנה. אמרתי: אבל ההרגשה רוצה נץ רבנו: עזוב הרגשה זה מה שצריך כעת כשתתחתן תעשה מה שאתה רוצה. אם כי תמיד מדבר לדקדק להספיק את קריאת שמע לפי המג"א, ואף ציין שבישיבה מעולם לא הפסידו את זמן מג"א הראשון.

יחסו לתלמידים באופן אישי ואבהי הוא מרגש כל פעם מחדש, לדוגמא קרה והזכיר בסוף השיעור אמרי בינה, אחר השיעור נכנס לביהמ"ד שהה קצת, ויצא מביהמ"ד לישיבת רמי"ם. במדרגות היה בחור מהשיעור ואמר לרבנו שהוא לא הבין את האמרי בינה, מיד רבנו לקחו עימו לאוצר הספרים ועמד וחיפש את הספר ממדף למדף וכשמצאו פתח והראה לו בדיוק איפה זה ופטרו לשלום... כך גם קרה שבאחד השיעורים שאל בחור שאלה רבנו אמר: שאלה טובה. ועמד עליה למעלה מחצי שעה כשהוא פותח ספרים שונים ומפלפל עמו כאילו היה זה מה שהכין לומר בשיעור ממש, ובכך ראינו גם את ענוותנותו הרבה. ראיתי פעם חבר ששאלו איזה שאלו ורבנו חיבקו באמרו לו: "מאיפה אתה מביא את השאלות האלה"...

בחיים שלי לא פגעתי באף אחד

- הענווה והמידות של ראש הישיבה הם תמיד נר לרגלנו, פעם הגיע אח של אחד מבחורי הישיבה (היה מגיע לשיחות מברכין כל שבת מברכין) להזמין את ראש הישיבה שליט"א לסדר לו קידושין, על אתר אמר לו רבנו שאינו רוצה לפגוע בראש הישיבה שלו שלו בזה שהוא יסדר קידושין ולא ראש הישיבה שלו ומיד הוסיף ואמר: "בחיים שלי אני לא פגעתי באף אחד! ". וזאת צריך לדעת כי מילותיו תמיד מדויקות הם עד כי תלמידיו סמכו על כך גם בדיני נפשות למשל, יום אחד התקשר הרב ת. שליט"א (רב אחת הערים בארץ) לראש הישיבה שליט"א ובקש הצעת שידוך לבת שלו. רבנו הציע והסביר: "אני מקנא בעמל תורה שלו" (!). השיחה הסתיימה, והחתונה התקיימה בס"ד בשעטו"מ. לאחר מכן כששאלו החברים שאלו את הרב הנ"ל איך כך הסכים לשידוך בלי לברר עוד וכו´, ענה כך: האמת של ראש הישיבה שליט"א בוקעת קירות ואם הוא אמר כך, אז זהו זה. וזו אכן התחושה בקרב שאר התלמידים.

- ובכלל תמיד אנו רואים כמה בורר את מילותיו, פעם שאל אותו אחד הבחורים בפורים: "הרב, יש לי קושיא, מדוע הרב לא מספר דברים הרבה מאביו הגאון זצוק"ל רק מעט מן המעט?" וענה לו רבנו: "אז תשאר בקושיא"... ופעם וכן שאלו זה בחור אחר וענהו רבנו: "תפסיק להיות ילד, תוציא ממך את הילדות". וענהו הבחור שהיה ממקורביו: "אין כוונתי שהרב ישב וסיפר אלא מידי פעם כששייך". רבנו: "אל תשאל שאלות אישיות, וגם אתה לא תבין מה אני אגיד לך". והבן.

אגב, מעניין כי ההערכה הכללית היא גם נחלת שאר הצוות בישיבה ולא בכדי כשהוצע להגרי"ח קופשיץ שליט"א להיות ראש ישיבת חברון לא הסכים באמרו: "חכם שלום אני לא אמצא בשום מקום!" וזה לעומת זה מחזיר ראש הישיבה את ההערכה לרבני הצוות, כמו שפעם התבטא ואמר כאשר דברו אודות דיני "רבו מובהק" כי דעתו נוטה שהמשגיח בישיבה נקרא הרב המובהק.

לא אמרת והיה אם שמוע...

לעיתים אנו נדהמים כמה שם ליבו לפרטים קטנים אצל התלמידים כך פעם בעת פתיחת ההיכל בשבת התקרב בלא לעורר תשומת לב לבחור שישב בשורה הראשונה ולחש באזני בלי שירגישו כדי שלא לביישו: יש בזה בעיה בשבת לעשות ככה כי ראהו קודם מקלף עור יבש משפתיו וכך פעם ניגש למישהו ואמר לו אחר התפילה: היום לא הנחת תפילין. כשהתפלא הלה, אז הסביר לו רבנו שהתפילין גדולות לו מידי ואינן במקום ולקח את התפילין וסידר לו את הקשר ליותר צר שיהיה במקום. והכל בפשטות מדהימה. וכן פעם כשבא לעלות המדרגות אחר השיעור בדיוק התחיל לרדת בחור משיעור א´ וכשראה שרבנו עומד שם רוצה לעלות תיכף ומיד נסוג לאחוריו והנה רבנו קלט זה הדבר ומיד קרא לו: אה. אה. תרד. תרד. וחיכה שירד ואח"כ עלה וכן היה עימו ג"כ בפרוזדור שבו דלת כניסתו לשיעור שהיה תוך כדי הליכה בסיבוב לפרוזדור ואני בדיוק באתי ממול חיכה תוך כדי השענות על הקיר ועמידה כמעט על רגל אחת באופן השאיר את הפסיעה באוויר ולא הניח עד אשר אעבור ואח"כ המשיך בדרכו ...

- כך מפליא היה מעשה בליל שבת אחת כשעוברים לומר לרבנים שבת שלום, כאשר אחד הבחורים עבר ולחץ יד לראש הישיבה לא עזבו רבנו מאחיזתו ומשכו אליו קמעא ולחש לאזנו באופן שישמע: דילגת פרשת והיה אם שמוע בקריאת שמע וזה דאורייתא דערבית לכן תחזור ותקרא. ופטרו לשלום והוא פלא פלאות. שמעתי, מפי בעל המעשה.

לומר איני יודע

מצידו לא בוש מעולם לומר איני יודע כך למשל שאלתיו אם יש מקור לאכילת דגים בשבת. והשיב: שבמס´ שבת מוזכר כסא דהרסנא, וכששאלתי אם יש מקור באגדות ומדרשים, השיב: איני יודע. וכן כשנשאל אם יש מקור למשפט המפורסם "האוכל דג ביום דג ניצול מד"ג" השיב שאינו יודע. וכך אף כששאלתיו למה כשמראים כתב הס"ת לציבור הוא לא מורה באצבעו לכוון הכתב? רבנו: איפה כתוב שצריך?! אני: אז למה כולם עושים כך? רבנו: לא יודע מאיפה יצא להם אבל לא כתוב כתוב רק שיביט ויכרע קצת, כך כתוב בשו"ע [א.ה. אומנם הגר"ח פלאג´י זצ"ל מביא כמה טעמים להורות באצבע] בהמשך שאלתיו: מתי פעם ראשונה הרב סיים ש"ס? וענני: אף פעם לא. ולאחר איזה זמן שוב נשאל ממשהו אחר ושוב ענה כך. [והוא כנראה נהג שכך יעצו חכמים לת"ח לומר ולשנות במסכתיהו כידוע מב"מ] ובהקשר זה אוסיף שרבנו לא נטל ידיו לברכת כהנים דמוסף וכששאלתיו ע"כ אמר: כל ימי גדלתי בין החכמים וראיתי שכך עשו גם אני כך עושה היה לי אבא וראיתי מה שעשה הרבה. [וכמובן שזה רק לשכמותם שיודעים לשמור ידיהם בנקיות, וכמדומה שעל אף שבמשנה ברורה החמיר בנט"י שקודם התפילה, לעצמו היקל יותר, כי ידע ששומר את ידיו בנקיות].

בהנהגה הציבורית

אינו חותם על כל דבר שלא הבין בו את הקשר אליו ולתפקידו, פעם ראינו שבאו להחתימו לאיזה עניין וכשלא ראה שום חתימה אמר בענוותו: בסדר. אבל למה אני ראשון. ואז הראוהו שכל רב חותם עליו בדף נפרד. אז שאל אם הגר"ש בעדני חתם והי´ כמדומה לי שהשיבוהו שהגר"ש לא חותם בזה אם ראש הישיבה שליט"א לא יחתום אע"פ שהסכים לדברים ואו אז חתם רבנו. ופעם דבר עם אחד שהוציא מודעות וכו´ נגד פאות נוכריות, וטענתו של רבנו הייתה שגם אם אנחנו אוסרים אבל ככה הם מזידין וזה מעורר קטרוג ח"ו. וכשענה לו בעל המודעות שגם החפץ חיים הוציא על שמירת הלשון למרות חוסר המודעות לחומרת האיסור ולא חש לזה וזה השפיע. השיב לו רבנו בבדיחותא: השפיע לפחות שמי שמדבר מיד אח"כ נזכר, אה, לשה"ר.

עוד בהקשר ההנהגה הציבורית שמענו שסיפר חתדב"נ הרב זיאת שליט"א: שבעת אשר דנו על נתינת "אבו דיס" לערבים וההכרעה היתה תלויה בהסכמת חכ"י ש"ס, ישבו ראש הישיבה שליט"א והגר"ש בעדני שליט"א להבדיל אא"ה עם ראה"מ דאז שעליו אמר מרן מאור ישראל שייפול ולא יקום שר"י [ברק]. והראם במפות על מה בדיוק מדובר וכו´ וכל העת רק הגרש"ב התייחס אליו וראש הישיבה שליט"א לא התייחס אליו כלל רק ישב בשתיקה רועמת (היה זה אחר שהכריז ברק על מהפיכה חילונית) כשסיים להסביר וכו´ פנה לראש הישיבה שליט"א ושאלו: מה כבודו אומר בענין. או אז ענהו רבנו שליט"א במידת האמת שבו ולא תגורו מפני איש: "אני לא רציתי לדבר אבל אתה שואל אני אגיד לך. אם תלך עם התורה אז תצליח ואם לאו אז כל מה שתתכנן ותעשה יבוא יגדך!", וחכם עדיף מנביא...

תפילותיו על הציבור

יום אחד בשיעור ראו בכיס חולצתו פתק צהוב ובבירור ראו שמות לרפואה. וכן שמעתי באזני שאמר ביום א´ דר"ה לאחד המקורבים פעם: תמיד אני מתפלל בכללות ובפרטות וגם מזכיר שמות לפרנסה לחשוכי בנים וכדו´. וכשהתבטא הלה כלפיו בהערכה מחה מיד ואמר: "זה לא אני זה רבינו יונה. לא אני" אח"כ חפשתי ומצאתי בסוף ספר היראה לרבינו יונה שכת´ וזל"ק: "ויתפלל ביום יום כפי צחות לשונו עם כל חולי עם הקודש שיתרפאו ועל הבריאים שלא יחלו ושינצלו מכל נזק. ושיציל הקב"ה את עמו ישראל מכל גויים ומרוח רעה ומדקדוקי עניות ומכל מיני פורענויות המתרגשות ובאות לעולם וכו´..."

אגב בהקשר זה סיפר אחד מבני הישיבה שפעם אביו שיחי´ ביקש ברכה לרפו"ש איזה ענין ואח"כ כשבא להבחן בישיבה ואמר שם אביו תיכף שאלו רבנו אם הוא הבן של פלוני הנ"ל שביקש אז ברכה... כי עד כדי כך היה משתתף עם השני שזכר את שמו ושם אמו עד אז. ועד היום כל פעם שרואה את אביו של הנ"ל שואל אותו מה נשמע איך מרגיש איך הפרנסה כו´...

על האפליות בחינוך

בכלל כאבו את העם והאומה מפליא, ופעם בליל ט"ב (התשס"א) יצאנו רבנו והגר"א מדינה עוד איש אחד ואני הקטן. רבנו והגרא"מ הלכו בשקט זה לצד זה בשתיקה של חורבן. של ט"ב. כשלפתע רבנו היפר את השתיקה ואמר: מי, מי חשב שנגיע לאלף תשע מאות. קולו נשנק מבכי ולא יכל להמשיך... פתח סידורו שם כתוב שנת 1800 ואמר שיש לו בבית סידורים יותר עתיקים ומי חשב שעד עכשיו עדיין לא נבנה. ושוב המשיכו בשתיקה... כשהגיעו לפני מקום החנויות רבנו שומע מישהו ברחוב שר לעצמו בקול רם. הוא הסתובב בתדהמה.. הסתובב שוב להמשיך ללכת אבל המום לא יכל והסתכל שוב לעברו של אותו אחד ואז גערה בו זקנה אחת שישתוק זה לא יום של שירים ואחר ויכוח קצרצר שתק ורבנו המשיך ואז אמר לו האיש שהיה עמנו שבת"א פתחו רח"ל כל הבתי עינוגים ב"מ. רבנו נדהם ביותר ומוחו הזך התקשה לעכל זאת כשלבסוף כשכולו מזועזע פלט בעוד שלא מוצא כל מה לומר ע"כ מגודל נוראות הדבר. זה הרי בהמות. זה...

בהמשך שאל הגרא"מ: כב´ הרב איך זה שדורות קודמים האריז"ל הק´ ועוד כל הדורות הקודמים לא הצליחו שיבוא המשיח ובדורינו זה כן? ענה לו רבנו: כשמגיע הזמן אז זהו. ואז דיברו על זה שיש עדיין לצערינו שנאת חינם של עדות. והרא"ם שליט"א סיפר: היה לי תלמיד מצויין ביותר והצליח בישיבות בכל הבחינות בישיבות מצויינות אשכנזיות ולא קיבלו מפני שהוא כהה. פנה רבנו שליט"א ואמר: אבל שכחו שהעננים השחורים הם מביאים את הגשם. והוסיף וסיפר בכאב: היתה אחת ספרדיה שלמדה אצל האשכנזים והיתה מצויינת, יום אחד האמא באה לדבר עם המורה. והמורה שבחה אותה מצויינת וכו´ בכל. אבל מה אתם מצביעים היא אומרת לה ש"ס נכון?! זהו זה, זה הנקודה השחורה... ואז אמר רבנו שליט"א בכאב: צריך להוציא לשכמותם את כל הנקודות השחורות מהעיניים שלהם ואז לא יראו כלום...

ופעם שמענוהו שהתבטא כי קשה ככה ללמד כי היום לא רואים את הפירות לא רואים שינוי משהבחור נכנס לישיבה לכשיוצא רק אח"כ בכולל וכשגדל יותר אז מתחילים לשמוע עליו ולראות את הפירות משא"כ אצל בעלי תשובה שמיד רואים את הפירות שבאו ריקים וכבר עשית מהם משהו אז יש יותר חשק להמשיך לעמול בשיעורים מאשר כאן. שהפירות נראים רק אח"כ. תראה בעל תשובה איך שמניח תפילין באיזו שמחה התלהבות כי עד עכשיו היה ריק ועכשיו מתחיל בזה מרגיש שמחה גדולה וכל המצוה שלו אחרת לגמרי. עלה רבנו במדרגות והמשיך לומר בהתפעלות הלב ספק לעצמו ספק להנ"ל בזה"ל: אה. במקום שבעלי תשובה עומדים...

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

צחות לשון להעברת מסרים

פעמים רבות נוהג להעביר מסרים ודברים בצחות לשונו כך למשל אמר פעם תוך כדי שדפדף לדרשת העקידה כשהסתכל בפסוקי הפר´ שם עלתה בת צחוק על שפתיו הק´ ואחר כמה שניות הסביר פשר הצחוק: כשהייתי ילד קטן חשבתי שכמו כאן שאברהם אבינו אמר בהר ה´ יראה ובא אליך מלאך כמ"ש מיד אח"כ ויאמר מלאך ה´ אל אברהם אז חשבתי שאם גם אני אגיד את הפסוק הזה אז גם אלי יבוא המלאך "אבל לא ידעתי שצריך לעשות הרבה דברים לפני כן"... ופעם בשיחת שב"ק פר´ משפטים (שבת תענית ציבור) הזכיר "נשמה שנתת בי טהורה היא" אז באחד מימי השבוע שאלתיו אם בתפילה אומרים "טהורה היא" או לא. ואמר שלא. אז שאלתי שהרי בשיחה אמר טהורה היא תוך שגרת לשון והשיב בבדיחותא: זה שבת תענית דיבור וכשלא מדברים עושים היא היא. (כשרומזים בקולות ולא מדברים) והתקדם לילך. ואז שאלתיו: הרב אומר? הסתובב וענני: לא. כמו שכתוב בסידור. וכשיצא תוך כדי סגירת הדלת הסתכל אלינו ואמר בחיוך: לא ידעתי שאתם שומעים כ"כ טוב והמשיך המדרגות כשחיוך על שפתיו. ופעם שאלוהו שאלו לגבי כוס הנהרות אם מותר למכור זה ביותר ממחירו המקורי שהרי כך מוכרים כולם אבל בעצם זה יותר מהמחיר הערכי שלו וענהו רבנו: אם כולם מוכרים כך מותר זה לא ריבית וכדו´. אבל זה לא כוס זה כוסכוס אבותינו לא נהגו להשתמש בדברים האלה... ובהזדמנות אחרת כאשר כולם היו יושבים ועומדים סביב שלחנו ובאמצע נכנס אברך בשם ר´ אברהם תשובה הי"ו ואיש לא פינה לו מקום כששם לב לכך רבנו שליט"א הביט בו מחוייך ואמר: למה במקום שבעלי "תשובה" עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד... ועם כל זה נציין כי תדיר אומר: שני דברים אני שונא למלא פיו שחוק ולצחוק בקול.

יכולנו עוד להאריך רבות אך כאן תם הגליון ופס הקולמוס, תודתנו לרבנים חבר תלמידיו של ראש הישיבה שנאותו להעניק לנו מזיכרונותיהם תוך שהם מדגישים כי הדברים לא באו להלכה אלא לעורר ולהראות הדרך, תודתנו להם

==============

מרן שליט"א: יש לך את חכם שלום ואתה בא לשאול אותי?..."

פעם אחת הלך אחד הבחורים לביהכ"נ ליזדים ונגש לשאול איזה שאלה למרן מאור ישראל שליט"א. שאלו רבנו איפה אתה לומד ואמר לו שבפורת יוסף. אז אמר לו רבנו שליט"א: "יש לך את חכם שלום ואתה בא לשאול אותי?..."

איך אומרים את זה?

מנהגו לומר בזה הניקוד את המילים הבאות: הֵלְכָּךְ, תוספתות (-בל´ רבים), (-רוב ככל אבל יש מיעוט שאומר תוספת) ר"נ בן הקנֶה, שמֶא, מבעיא, אמרינן, נִתְיָאֵשׁ, תִיקוּ, [ומסתבר זה עקב הניקוד עם הר"ת המפורסם של תשרי יתרץ כו´] דו"ק מִיחְוָורָא, רב חַסְדא. חמץ נוקשָׁה, אִימָא לָא, שַיִיך, ספר הַמקְנָה, אַכֵּתִי, סוּמְכּוּס.

(הכתבה המלאה תתפרסם במוסף החגיגי של חג השבועות "עונג שבת" בעיתון "יום ליום").