אאא

בכל שינוי ממעלה שנייה המשנה תבניות במערכת הנישואין, יש ויתור על דפוסי חיים ישנים לטובת דפוסים חדשים. לעתים יש התנגדויות לשינוי הנדרש "החוסמות" את בני הזוג מתהליך שיקום נישואיהן.

פסיכולוגים שחקרו את מנגנון ההתנגדות לשינוי, ציינו כי תגובותיו של האדם לשינוי נעות על רצף שבקצהו האחד התלהבות והתגייסות למימוש השינוי, במרכזו אדישות וחוסר עניין, ובקוטבו האחר התנגדות, מחאה ופעילות אקטיבית נגד השינוי ולמען השבת המצב לקדמותו.

בראש רשימת ההתנגדויות עומד חוסר ההכרה של האדם שהשינוי יטיב עימו במציאות. אחד העקרונות הבסיסיים של שינוי הוא, שלעולם השינוי לא יבוצע כשהבעיה אינה שלי. אנחנו לא עושים שינויים ממעלה שנייה רק בגלל שאורח חיינו גורם בעיה למישהו אחר. הורים ומחנכים רבים טועים טעות חינוכית בסיסית בחושבם שיוכלו לשנות את ילדיהם רק בגלל שהתנהגותם מהווה בעיה לגורם הסמכות. אם ילד אינו מגיע בזמן לתפילת שחרית בכיתה, המורה ישגה לחשוב שהעונש שיושת עליו יחנכהו לתפילה. הילד יגיע בזמן כתוצאה מפחד, אך הגישה הבסיסית שלו לתפילה לא עברה שינוי פנימי ועמוק. על מנת שייעשה השינוי נצטרך לרתום אותו להפנמת הבעיה כפוגעת באינטרסים שלו, ולאחר מכן, לבדוק מה הרווחים שהביאו לפיתוח התופעה ולהתמודד עימם.

ברמה הבסיסית אנשים מתחברים לאינטרסים שלהם. אפילו ההליכה הקדושה לנישואין מתחילה משני אנשים האוהבים את עצמם ומחפשים בן זוג שמסוגל למלא את מחסורם. אם לא נרגיש שהשינוי לטובתנו, אולי נסכים לשינויים ממעלה ראשונה שיספקו זמנית את בן הזוג, אך וודאי שלא נרתם לתהליך שינוי ממעלה שנייה כל עוד שלא נחוש שהבעיה היא שלנו. לכן יש טוענים שהמניע החזק ביותר לשינוי הוא משבר, מצוקה או אינדיקציה לכישלון שממריצים לעשות מעשה. כל עוד אין תמריץ משמעותי לשינוי, החיזוקים החיוביים של ההתנהגות השלילית מונעים שינוי.

יש אנשים שמתחילים טיפול זוגי מתוך אילוץ חיצוני, לעתים בלחץ בן הזוג שמציב אולטימאטום, יתכן גם בעקבות גורם חיצוני - רבני או ממסדי שמסיבות שונות כופה תהליך. במקרים אלו, עלול בן הזוג המאולץ להפעיל אמצעי הגנה פסיכולוגיים כהכחשה והדחקה של הבעיות, והאתגר הטיפולי בשלב זה יהיה להביאו למודעות והפנמה שפתרון בעיות הנישואין הם בראש ובראשונה אינטרס שלו. כל עוד הבעיות תשארנה בעיותיו של האחד, גם אם יהיה רצון מצד זולתו בשינוי לטובת בן זוגו, הוא יהיה קוסמטי וזמני, כי שינוי מהותי ממעלה שנייה מתבצע רק כשהבעיה היא לא רק של בן זוגי אלא גם שלי.

אנשים רבים מתחילים את תהליך השינוי בחייהם הזוגיים מתוך התנגדות והצגת מערכת טיעונים והגנות שנועדו לשמר את התנהגותם במערכת. מבחינתם, אין בעיות מיוחדות בנישואין המצריכות שינוי מהותי. לרוב, הבנה והקשבה אמפאתית, העלאת המודעות ובחינת הציפיות מחיי הנישואין, מעוררים את הצורך בשינוי ומקדמים את האדם צעד לתוך התהליך.

החשש מפני הפסד אישי

גם לאחר ההפנמה שהשינוי דרוש, בני אדם אינם חפים מהתנגדויות לתהליך. עוד אחת מההתנגדויות הנפוצות היא: החשש מהפסד. העיקרון העומד בבסיסה של ההתנגדות הוא, שכל התנהגות שלילית מתגמלת את האדם, ולפיכך כל שינוי כרוך בהפסד. בני אדם מאמצים דפוסי חיים שמרחקים אותם מכאב ומצוקה, עם הזמן דפוס ההתנהגות המאומץ משליך על רובדי חיים נוספים מעבר למטרה הראשונית שלו, ולמרות שההשלכה הזו צובעת את התמונה הכללית בצבעים קודרים, יש קושי להיחלץ מדפוס ההתנהגות כיון שביסודו הוא גויס לצורך הנאה או איזון פסיכולוגי, והחשש לחזור למצב שקדם להתנהגות המתגמלת מונע מאנשים לעשות שינוי.

תופעה נפוצה היא שבני זוג מסרבים לתהליך שיקום הנישואין באמתלה כלשהי כשהמניע האמיתי הוא החשש להפסד. לרוב, החשש אינו מודע והסירוב יגובה בחשיבה ליניארית - "אין מה לעשות איתה, זה האופי שלה, היא בדיוק כמו אימא שלה". בן הזוג באמת משוכנע שאין מה לעשות, הוא בטוח בכך ויש לו הרבה הוכחות מניסיון החיים המשותפים יחד. אך בחינה מעמיקה עלולה לגלות כי הקושי לשנות חשיבה לחשיבה מערכתית נובע מהפחד הסמוי משינוי שיגרור להפסד התמלוגים כתוצאה מעכירות היחסים.

מעורבות פעילה

אחד המאפיינים של שינוי הוא, ההשקעה הנצרכת לו. בדרך כלל השינוי דורש השקעת כוחות פיסיים ונפשיים, כסף וזמן. אלו מנוצלים למטרות ומטלות שונות, והשינוי בהכרח דורש את הסבתם על חשבון דברים אחרים.

כמות האנרגיה העומדת לרשותנו מוגבלת, ועל כן עלינו לבחור תדיר לאילו כיוונים לתעלה. מנגנון זה עומד בבסיס דברי הרמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כב הלכה כא: "מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה". והראב"ד כתב: "כללו של דבר אין אדם יכול לכוון דעתו לב' דברים כאחד". כלומר, השקעה מרבית הנדרשת מלומד התורה והמכוון במצוות, מנצלת את כמות האנרגיה העומדת לרשותו עד שאינו יכול לעמוד בנטל הנפשי הנדרש ממנו לחשוב מחשבת חטא. מובן מאליו, שבאותה מידה איננו יכול בה בעת לקיים מצווה נוספת הדורשת אף היא ניצול כוחות מרבי, ועל כן אמרו חכמים בסוטה דף ח. שאין עושים מצוות חבילות, ואין מערבים שמחה בשמחה, כי אי אפשר לעשות שני דברים כאחד.

בבואנו לעשות שינוי, עומדים אנו בפני החלטה אם המאמץ שווה. לרוב ניקח בחשבון בשיקולינו את ניצול המאגר הכספי שברשותנו, את הזמן שנצטרך להקדיש לתהליך, וכמובן את כוחותינו הפיסיים והנפשיים. בין יתר האפשרויות של התנגדותנו לשינוי, יתכן שנתנער מביצועו או שנרצה לדחות אותו למועד מאוחר יותר, משום שאיננו מוכנים להשקיע את ההשקעה הנדרשת ולהניח לדברים אחרים.

כדי שנרתם לתהליך שינוי, אנו זקוקים להגיע למסקנה שהשינוי כה חשוב וחיוני לנו, עד שנהיה מוכנים להקצות בעבורו משאבים שהיו נתונים למשימות אחרות. לעתים אחד מבני הזוג מבין שכניסתו לתהליך שיקום הנישואין עלולה לגרום לו הפסד זמן שכיום מתועל לסידור חשבונות העסק לקראת סוף שנה, או לכתיבת חיבור שהוא עוסק בו וכדומה. הוא עלול לומר "אני מבין שאנחנו צריכים לשנות את היחסים בינינו, אבל נעשה את זה כשיגמר הלחץ". כוונתו במילים אחרות: "יש לי עניין חשוב יותר, אינני מוכן לבזבז זמן יקר בשביל מטרה פחות חשובה וחיונית".

במקרים אחרים יאמר בן הזוג "אין לי כוח לזה עכשיו", ובכך הוא מבטא התנגדות לשינוי מתוך הבנה שאת כספו ואו כוחותיו הנפשיים ואו הפיסיים עדיף לו להשקיע במטרות חשובות יותר.

אחת התיאוריות היותר מקובלות להנעת האדם לעבודה מדברת על כך שעל מנת שנחליט שהשינוי שווה מאמץ והשקעת משאבים, אנו צריכים להשתכנע בכמה דברים:

השלכות חיוביות יתירות על השליליות - כאמור, השינוי הכרוך בשיקום הנישואין טומן בחובו השלכות חיוביות ושליליות. הוא משפר את האווירה בבית, מקרב בין בני הזוג, ממלא צרכים שלא מולאו ועוד. וגם לוקח מאתנו הרגלים ישנים, דפוסי התנהגות מתגמלים, זמן, כסף, כוחות פיסיים ונפשיים. באם נשתכנע שההשלכות החיוביות רבות ומשמעותיות יותר מההשלכות השליליות, התנגדותנו לשינוי תפחת. כמובן, שמידת חיוביות או שליליות ההשלכה הינה סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. ולכן, יתכן שבן זוג אחד יראה בקרבה מחודשת אל ההורים כתוצאה משיקום נישואיו, השלכה חיובית, ובן זוג אחר ימנה השלכה זו עם רשימת ההשלכות השליליות. בכל מקרה, האדם הבא לשנות את חייו צריך לעשות חשבון אישי של רווח והפסד מנקודת מבטו ועל פי זה לקרב את החלטתו לשינוי.

קשר בין שינוי לתוצאה - כאשר אנו נדרשים לשינוי מבנה הזוגיות, אנו משנים את המערכת מהיסוד. בשונה משינוי ממעלה ראשונה, השינוי הנדרש כרוך בתהליך שבסופו אנו מגיעים למטרה שהצבנו לעצמנו. בעצם, הכניסה לתהליך השינוי מובילה לשתי תוצאות: האחת מוחשית ומידית והשנייה מאוחרת יותר. המידית היא שינוי המבנה, משנים חשיבה, גישה ודרכי תקשורת. והתוצאה המאוחרת יותר היא, המטרה הסופית של שינוי המבנה - זוגיות טובה יותר. מאחר והתוצאה המוחשית המידית של השינוי כרוכה בהשקעת משאבים לא פשוטה, ואילו התוצאה החיובית הסופית תבוא בשלבים מאוחרים יותר של התהליך, יש לחזק את הקשר שבין השינוי לתוצאה, כלומר, להשתכנע ששינוי המבנה כעת, יוביל לתוצאות החיוביות הנצפות.

קשר בין מאמץ לשינוי - לא פעם שואלים בני זוג הבאים לתהליך טיפולי "האם נצליח לעשות את השינוי". הם מבינים שהשינוי יביא מזור לנישואיהם, אך אינם משוכנעים שהמאמצים הנדרשים מהם יולידו את השינוי הצפוי. לא אחת, ניסיון העבר משפיע על שיקול זה, ולפיכך חיזוקים כעת יסייעו להגדלת הצפיות לעתיד. ישנם עוד מקורות הגורמים להטלת ספק ביעילותו של המאמץ, אך בכל מקרה, ככל שתפיסת בני הזוג את המאמץ שישקיעו כמוביל למימוש השינוי תהיה גבוהה יותר, כן תגבר היענותם לקבל את השינוי.

חוסר וודאות

לעתים קרובות השינוי מוביל לתחושת חוסר וודאות, וההתנגדות אליו מחזירה לאדם את תחושת השליטה. זכות הבחירה החופשית שהיא הבסיס שעליו נשענות זכויותיו וחובותיו של האדם בעולם, היא מתן שליטה בידיו לבחור באיזו דרך לילך. ככל שמצטמצמת הבחירה כך עולה תחושת חוסר השליטה, ומופרת היציבות הנפשית.

השאיפה הטבעית של האדם תהיה תמיד להגיע לנקודת הבחירה. זהו מקום שבו יש תחושה של שליטה, ולצורך כך אנו זקוקים לחלופות שונות שנצטרך להכריע ביניהם. כשהדרכים לפנינו חשופות ומבוררות, נחוש תחושה נעימה ושליטה במצב, ואולם כשבחירה בדרך מסוימת מלווה בחוסר וודאות מהצפוי נתחיל להתערער. עד כדי כך קשה תחושת חוסר הוודאות, שאפילו אם הדרך בהווה אינה מסבה אושר רב, יקשה עלינו להמירה בדרך טובה יותר אם לא נכיר את שביליה. לכן אנשים רבים נשארים במערכות יחסים עם תבניות שליליות, ומתקשים להיכנס לתהליך מהפכני שיטיב עימם אך גם טומן בחובו חוסר וודאות כלפי הדרך החדשה והלא מוכרת.

כשבן זוג עומד לקראת הכרעה אם להיכנס לתהליך שינוי מהותי במערכת הנישואין, הוא ניצב בפני אפשרות סבירה של התנגדות לשינוי על בסיס הרצון להשאיר את השליטה בידיו. אחת הבעיות העיקריות הגורמות לחוסר שליטה בתהליך זה היא: הפגיעה ביכולת החיזוי. בכל מערכת יחסים מתפתחת יכולת חיזוי, האימא יודעת שאם התינוק בוכה באמצע הלילה הוא רעב. היא שולטת במצב, ומבינה מה עליה לעשות כדי להרגיעו. אם התינוק ימשיך לבכות למרות שהוא כבר שבע, היא תקשר את זה לכאבי בטן או להחלפה, ותעשה הכל בכדי שהוא יירגע. אך אם כל הדרכים הטבעיות והמצופות מוצו ועדיין התינוק בוכה בהיסטריה, היא תחוש חוסר אונים. על פי יכולת החיזוי שלה, התופעה הזאת לא אמורה לקרות, ועתה אין לה מושג מה עליה לעשות.

גם במערכת זוגית אנו מפתחים יכולת חיזוי. כשגבר חוזר לבית מאוחר מבלי להודיע לאשתו על כך מראש, הוא יודע לקראת מה הוא הולך ולוקח זאת בחשבון. כשאישה מבקרת את בעלה שחזר מאוחר לבית, היא חוזה את התגובה שלו ולוקחת זאת בחשבון. באם המערכת משתנה מהיסוד וכללי המשחק נשברים, יכולת החיזוי נפגמת. בני הזוג עלולים להרגיש חסרי אונים משום שלא התנסו בעבר ביחסים על פי הכללים החדשים, הם נדרשים ללמוד דרכי תגובה חדשות שנועדו להניב תוצאות אחרות.

כשהכללים המוכרים בחיים מומרים לכללים חדשים וזרים, עלול להיווצר מצב של שיתוק והתנגדות לשינוי, בכדי להישאר במערכת הכללים המוכרת והשלילית אך מתגמלת בתחושת שליטה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אמנם יש גם מצבים הפוכים שבהם אנשים מעדיפים לוותר על שליטה ולהעניקה למישהו אחר. המשפט "אני סומך עליה, מה שהיא רוצה שנשנה ונעשה, אני מוכן", עלול להיות ביטוי של בריחה משליטה במצב והענקתו לאישה. באופן זה, הגבר משולל אחריות להתפתחויות, ומחקרים מראים שבני אדם יעדיפו שליטה נמוכה במצבים שבהם שליטה גבוהה מייצרת ציפיות נוספות מהם, משום שחוששים שתדמיתם תיפגע אם יתברר שלא יכלו לעמוד בציפיות.

הענקת השליטה בתהליך שינוי תתבצע על ידי הגברת אפשרויות הבחירה, העשרת הידע במידע מפורט על העומד להתרחש, מעורבות פעילה של האדם בתהליך השינוי, הצבת מטרה ריאלית ומטרות ביניים מוחשיות וברות השגה. כל אלו ועוד יצרו דרכים המאפשרות הורדת ההתנגדות והתמקדות בתהליך השינוי.

ניתן לומר שעל מנת להגביר את הסיכויים למימוש רצוננו בשינוי הלכה למעשה, יש לנו ללמוד כמה שיותר על התהליך שאנו רוצים לעבור, להציב מטרות, להבין את הקשר בין המאמץ שעלינו לעשות להשגת המטרה שהצבנו לעצמנו, ולהיות מעורבים באופן פעיל בהחלטות הקשורות להתקדמות התהליך. ככל שנדע יותר, נהיה מעורבים יותר ופחות נסמוך על מה שאחרים יעשו בשבילנו, כך נרגיש טוב יותר עם התהליך ונרצה להשקיע בו את מירב המשאבים הנצרכים לו.

הרב שלום אביחי כהן, בעל תואר שני בפסיכולוגיה, מטפל זוגי ומשפחתי בכיר, פסיכותרפיסט ומדריך מטפלים. יו"ר איגוד חברי י.נ.ר ומרצה במכללה ללימודי נישואין ומשפחה.

שאלות, הערות והארות ניתן לשלוח במייל: avichai@ksharim.org.il