אאא

"יש שאלה אחת שאדם חייב לשאול את עצמו כשהוא נכנס בפעם הראשונה, ביום הראשון, ללשכת שר האוצר, שנמצאת בקצה המסדרון, בקומה הראשונה של משרד האוצר בירושלים", כך פתח את נאומו שר האוצר, יאיר לפיד, בועידת העסקים הקטנים והבינוניים של "כלכליסט" שמתקיימת היום (ב') במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל אביב. לדברי לפיד השאלה שיש לשאול היא "מה התפקיד שלי?" והתשובה לשאלה זו לדבריו היא לדאוג לאדם העובד. בהמשך דבריו אמר לפיד כי מסיבה זו בכוונת משרד האוצר להכניס את הקריטריון של מיצוי כושר ההשתכרות לכל תחום, החל מדיור ועד לתשלום הארנונה.

לפיד המשיך: "אני יודע שחלק מכם אומרים לעצמם עכשיו, "הוא כבר דיבר על זה", והם צודקים. ואני אומר לכל מי שמארגן כנסים כלכליים במדינת ישראל, תזהרו ממני, כי אתם הולכים לשמוע את זה בכל פעם שתשימו מולי מקרופון. באגף התקציבים כבר יודעים שהם ישמעו את זה בכל פעם שתהיה לנו ישיבה. בסיעה בכנסת יודעים שבכל פעם שנפגש אני אשאל איך כל אחד מהח"כים שלנו פועל בשביל האדם העובד, התקשורת יודעת שכל שיחת רקע תתחיל באדם העובד ותסתיים באדם העובד".

לדברי לפיד כל נושא שיעלה על השולחן, צריך להבחן דרך השאלה 'מה משמעותו לגבי האדם העובד?'. "שואלים אותי מה עמדתי לגבי המגזר העסקי. חלק ממנה הוא הרוויח ביושר, אבל מי שדואג לאדם העובד יודע שאנחנו חייבים מגזר עסקי חזק, כי מגזר עסקי מייצר מקומות עבודה, ומשכורות, וצמיחה, ותחרות שמורידה מחירים. אז התפקיד שלנו הוא לעזור לאנשי עסקים להתרחב, לפתוח עסקים, להקל על הבירוקרטיה, וגם להגן עליהם מפני רשעות וקינאה, כי זה טוב לאדם העובד. ובדיוק מאותה סיבה התפקיד שלנו הוא להלחם נגד חברות פירמידה, וריכוזיות יתר, ותכנוני מס אגרסיביים ומונופולים, כי זה רע לאדם העובד. כי זה הופך את עבודתו לחסרת טעם. כי הוא מרגיש שהוא חי בעולם שאין בו הזדמנות הוגנת. כי הוא לא יפתח עסק קטן, שבו יהיו עוד שלושה או חמישה אנשים עובדים כמוהו, אם הוא ירגיש שהעסקים הגדולים דורסים אותו".

לפיד הכריז כי אין דרך לעזור לחלשים בחברה ללא סיוע לאדם העובד: "שואלים אותי איך נעזור לחלשים בחברה. והתשובה היא שאין שום דרך לסייע להם מלבד תמיכה באדם העובד. באופוזיציה וגם בקואליציה יש לא מעט אנשים שעושים קריירה מזה שהם רוצים לחבק את החלשים. גם אני רוצה לחבק אותם, אבל אני רוצה לעשות יותר מזה, אני רוצה לעזור להם. 82% מתשלומי המיסים במדינה באים מאנשים עובדים. בשביל לעזור לנכים, לניצולי שואה, למובטלים, לאמהות חד הוריות, לילדה בת 11 עם CP שהורחקה מבית הספר כי היא בוכה כל הזמן. אנחנו צריכים שאנשים יעבדו, ויתפרנסו יפה, ויחיו טוב, וישלמו מיסים. ואלה מיסים שהם שמחים לשלם, מפני שהאדם העובד בישראל הוא אדם טוב ואכפתי".

"במשך שנים התייחסו למשלם המיסים בחוסר כבוד"

בעניין העלאת המיסים אמר לפיד: "מעמד הביניים הישראלי לא כועס על המיסים שהוא משלם לחלשים, הוא כועס מפני שהוא מרגיש, בצדק, שבמשך הרבה שנים התייחסו לא בכבוד לכספי המיסים שלו. שבמקום לעזור לחלשים המיסים שלו הלכו לסקטורים, לטייקונים חסרי אחריות, לקבוצות אינטרסים, למשרדים ממשלתיים מיותרים, למערכת פוליטית שדאגה רק לעצמה. אז התפקיד שלנו הוא לשנות את זה, וליצור מערכת הוגנת. מערכת הוגנת היא מערכת שבמקום לבזבז את כספכם משתמשת בו לטובתכם. במקום כספים קואליציוניים, אנחנו נשתמש בכסף שלכם בשביל לבנות את הרכבת לכרמיאל ולשפץ מחלקות בבתי חולים. במקום לחלק קצבאות, אנחנו נפתח מרכזי הכשרה לתעסוקה ביחד עם התאחדות התעשיינים ונחזיר לחיים את החינוך הטכנולוגי. במקום להפוך את מנהל מקרקעי ישראל למחלבה של כספים מהאזרח שנשלטת בידי 'מאכערים', אנחנו נצרף אותו לקבינט הדיור ונשתמש בו כדי להוריד את מחירי הדירות ולקצר הליכים לזוגות צעירים. במקום שתאגידי המים יהפכו לספקים של ג'ובים לחברי מרכז, אנחנו נאחד אותם ונוריד את התעריפים לאזרח".

לפיד המשיך לדבר על הקיצוצים המתוכננים: "במהלך מערכת הבחירות שאלתי "איפה הכסף?" זו הייתה שאלה רטורית, כי ידענו איפה הכסף. ידענו שהכסף נמצא במקומות הלא נכונים, ומחולק מהסיבות הלא נכונות. אז אנחנו מקצצים היום בדיוק במקומות שעד היום אף אחד לא העז לגעת בהם ועכשיו השאלה התחלפה ל: "לאיפה הכסף?" לאיפה הוא ילך? והתשובה היא שאנחנו הולכים להשקיע אותו באדם העובד. הכסף בא ממנו, והכסף צריך לחזור אליו. כי מה רוצה האדם העובד? הוא רוצה לדעת שמקום העבודה שלו בטוח ולא יפטרו אותו מחר בבוקר, מה שאומר שאנחנו צריכים למשוך הנה עסקים מחו"ל, ולפתח תשתיות שיוצרות מקומות עבודה ולסייע לעסקים קטנים.

הוא רוצה לדעת שהוא יוכל לחיות מהמשכורת שלו ולא לספור כל שקל שהוא מוציא, אז אנחנו הולכים לטפל ביוקר המחיה החל מהתחרותיות בשוק המזון ועד לשמיים הפתוחים. הוא רוצה להרגיש שהוא חי במדינה הוגנת. זו האגדה העתיקה והנכונה על הישראלים, הם מוכנים לעשות כל דבר, העיקר לא לצאת פרייארים. בגלל זה הטייקונים מרגיזים אותם, בגלל זה הוועדים הגדולים מרגיזים אותם, בגלל זה הסקטורים מרגיזים אותם. אז אנחנו הולכים לטפל גם בזה בשורה של דרכים, החל מהכנסת הקריטריון של מיצוי כושר השתכרות לכל תחום, מזכאות לדיור ועד לארנונה, דרך התוכנית לשוויון בנטל ועד למלחמת חורמה בהון השחור שתאפשר לו להפסיק להרגיש שהוא הפראייר היחיד בעיר. כי בסופו של דבר האדם העובד אינו רק המטרה שלנו, הוא גם המבחן שלנו. אנחנו צריכים להסתכל עליו ולראות מה הוא צריך, ואז ללכת ולהביא לו את זה".

בסיום דבריו אמר לפיד: "אחרי הבחירות אנשים התמלאו פתאום בתקווה. התברר שבניגוד למה שהם חשבו, ישראל לא נידונה להיות לנצח יותר ויותר סקטוריאלית, יותר ויותר ענייה, יותר ויותר לא הוגנת. את התקווה הזו אסור לנו להחמיץ. תקווה היא לא רק רגש, ולא רק ההמנון הלאומי שלנו. תקווה היא גם ערך כלכלי. אנשים שיש להם תקווה בונים יותר, יוזמים יותר, קונים יותר, משתפים פעולה יותר. אני מאמין שאנשים בעלי תקווה הם גם אלה שמוכנים להקריב יותר, מפני שהם לא תופסים את זה כהקרבה אלא כהשקעה. אז זו התשובה לשאלה שאיתה התחלתי. זה התפקיד שלנו. התפקיד שלנו הוא להפוך את התקווה למעשים. אנחנו נהפוך את התקווה הזו לדירה במחיר סביר לזוג צעיר, אנחנו נהפוך אותה לגיוס לכל, אנחנו נהפוך אותה ליוקר מחיה שאפשר לעמוד בו, אנחנו נהפוך אותה למערכת חינוך שתגרום לנו לגאווה וכבוד, ולפני הכל אנחנו נהפוך אותה לחברה ישראלית חדשה שמעמידה במרכז את האדם העובד".