אאא

ביום חמישי הקרוב, יחול ראש חודש אלול, שהוא תחילה וראש לימי הרחמים והסליחות. ותניא בפרקי דרבי אליעזר, ארבעים יום עשה משה בהר סיני, קורא במקרא ביום ושונה במשנה בלילה, ולאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה, וביום י"ז בתמוז שבר את הלוחות, ועשה (שהה) ארבעים יום במחנה, עד ששרף את העגל וכתתו כעפר הארץ, והרג את כל (מי) אשר נשק לעגל, והכרית עבודת העגל מישראל, והתקין כל שבט במקומו. ובראש חודש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה, עלה אלי ההרה, שסלח הקדוש ברוך הוא לישראל. והעבירו שופר בכל המחנה, להודיע שמשה עולה להר, שלא יטעו עוד אחרי עבודה זרה. עד כאן. ומבואר אם כן שביום ראש חודש אלול החל הקדוש ברוך הוא לסלוח לעם ישראל.

ומכיוון שבאותו יום הקדוש ברוך הוא אמר למשה שיעלה לקבל לוחות שניות, שסלח לעדת ישראל, נהגו הספרדים ובני עדות המזרח, להשכים לבית הכנסת בכל יום לומר סליחות ותחנונים, מיום ראש חודש אלול, עד יום הכיפורים, שבו ירד משה רבינו מן ההר והביא לוחות שניות. ובליל ראש חודש עצמו אין לומר סליחות. על כן בשנה זו, (תשס"ט), שיחול ראש חודש אלול בימים חמישי וששי, יחלו באמירת הסליחות רק ממוצאי שבת פרשת שופטים אחר חצות הלילה, שהרי בליל שבת שודאי שאין לומר סליחות. ומימים ימימה היו נוהגים כולם, לקום באשמורת הבוקר ממש לצורך אמירת הסליחות, והיו עולים ומתעלים בימי חודש אלול, ומתעוררים לשוב בתשובה שלימה על כל מעשיהם, עד לימי ראש השנה ויום הכפורים, שאז היו מגיעים כולם למעלה רוחנית נכבדה, מתוך תפילה ותשובה.

ועדות האשכנזים לא נהגו לומר סליחות מראש חודש אלול, אבל נהגו לתקוע בשופר בכל יום מימים אלו אחר תפילת שחרית, כדי להזהיר את ישראל שיעשו תשובה, שנאמר (עמוס ג.) "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו". גם נהגו כן כדי לערבב את השטן, ויש מקומות שתוקעין גם כן בתפילת ערבית.

ומנהג האשכנזים להתחיל לומר סליחות מליל ראשון שלפני ראש השנה, ואם חל ראש השנה ביום שני או ביום שלישי, מתחילים לומר סליחות מליל יום ראשון שבוע שלפניו. ולכן בשנה שעברה (תשס"ח), שיום טוב ראשון של ראש השנה (שנת תשס"ט) חל ביום שלישי, החלו האשכנזים באמירת הסליחות בליל יום ראשון (כלומר, במוצאי שבת), כ"א אלול, שהוא תשעה ימים קודם ראש השנה. אבל השנה (תשס"ט) שיום ראש השנה שנת תש"ע יחול בעזרת ה' ביום השבת, יחלו האשכנזים באמרית הסליחות רק בתחילת השבוע של ערב ראש השנה, כלומר, החל ממוצאי שבת פרשת נצבים וילך אחר חצות הלילה.

והנה, מלבד מה שאומרים סליחות בימים אלו, על כל אדם להזהר ולשמור נפשו שלא ליפול בפח העצלות, ויעורר עצמו כבר מתחילת ימי חודש אלול, להתחזק במה שיוכל, ולפשפש במעשיו, לחזור בתשובה מההעונות והחטאים שבידו, ובפרט מענינים המצויים שעליו לחזור עליהם בתשובה, בכדי שלא יבוש ולא יכלם בבואו לפני המלך הגדול, מלכו של עולם, ביום ראש השנה, ואז יחדש עליו ה' יתברך שנה טובה ומבורכת. ועל כן יתבונן כל האדם, כמה תגדל הבושה, אם יגיע לפני ה' יתברך בבקשות רבות, והנה הוא נמצא באותו מקום שבו היה בשנה שעברה, ומן השמים יאמרו לו, הלא אתה לא עשית דבר ולא התקדמת במאומה משנה שעברה, ואם כן באיזו זכות תבא לבקש איזה דבר מאת ה' יתברך?, ובפרט אם קיבל על עצמו איזה דבר בשנה שעברה, ולא עמד במה שקיבל על עצמו, שאז עליו להשמר ביותר, שלא יתעורר עליו קטרוג גדול, ויראה לקבל על עצמו דברים טובים, שיודע שיוכל להחזיק מעמד בהם, אם מעט ואם הרבה, כמה שיוכל לפי כחו, ויזהר, ויעורר עצמו בלימוד מוסר ובהתבוננות כמה שיצטרך, בכדי שימצא חן בעיני מלך הדין ביום הדין הגדול והנורא.