אאא

באסון טראגי שניחת על משפחתו של אחד האברכים המוכרים בירושלים, נפגע בתאונת דרכים קשה. האברך, שנפגע פגיעה אנושה, הלך לעולמו בטרם עת מספר ימים לאחר התאונה, בעודו מותיר אחריו אלמנה ויתומים קטנים שמשענתם ומטה לחמם נשבר.

מדובר באברך שהיה מקדיש את בקריו ללימוד תורה, ואילו בשעות אחה"צ והערב שימש כסופר סת"ם בעודו עמל שעות רבות לפרנסת בני משפחתו בכבוד. הכנסותיו של האברך לא היו מדווחות למס הכנסה (עבד ב"שחור").

ביטוח חובה:

כפי הידוע, על פי החוק, על נוהגים ברכבים בישראל מוטלת חובה שבדין לרכוש פוליסת ביטוח "חובה". כשמה כן היא, קיים איסור לנהוג ברכב כל עוד הנסיעה בו אינה מבוטחת בפוליסת ביטוח בת-תוקף לכיסוי נזקי גוף שייגרמו לנוסעים ברכב או להולכי רגל כתוצאה מתאונת דרכים בה מעורב הרכב.

השנים האבודות:

אחד הרכיבים המשמעותיים בפיצויים הניתנים לנפגעי תאונות דרכים, הוא הפיצוי בגין "אובדן כושר השתכרות". חישוב פיצוי זה הוא תורה סבוכה ומורכבת. בפשטות, מדובר בהערכת הפסדי ההשתכרות הפוטנציאליים שנגרמו לנפגע כתוצאה מהתאונה. בית המשפט מנסה להתחקות אחר הסתברות הכנסות הנפגע בעתיד אלמלא התאונה, והערכת ההפחתה שתחול בהשתכרות פוטנציאלית זו, כתוצאה מהתאונה.

האינדיקציה הטובה ביותר להערכת פוטנציאל השתכרות המנוח אילו היה בין החיים, היא השתכרותו בתקופה שקדמה לתאונה, תוך הערכה כי היה משתכר שכר דומה גם לאחר התאונה.

בעבר, כאשר אדם נפטר כתוצאה מפגיעה בתאונת דרכים, יורשיו לא קבלו פיצויים בשל הפסדי ההשתכרות של המנוח לאחר מותו, אילו היה ממשיך לחיות. מצב זה יצר אבסורד, בו יותר "זול" להרוג אדם מלפצוע אותו.

באחד מפסקי הדין החשובים שנתן בית המשפט העליון בעניין זה בשנת 2004, שנקרא "הלכת אטינגר" (או "הלכת השנים האבודות") נקבע כי יורשי מנוח שנפגע בתאונה, זכאים לפיצוי בגין "אובדן כושר השתכרות". פיצוי זה מחשב את פוטנציאל השתכרותו העתידי של המנוח אילו היה בין החיים ועד לתום תוחלת חיי עבודתו.

בחזרה לתאונה:

באותו אסון טראגי מדובר שקטע באחת את פתיל חייו של האברך, נותרו האלמנה והיתומים ללא משענת כלכלית.
כזכור, האברך עבד ב"שחור", לא קיבל משכורת, ומבחינה פורמאלית, האברך לא עבד ולא השתכר.

המסקנה שעלולה להתבקש היא, שלמשפחת האברך לא נגרם "נזק" כלשהו כתוצאה מפטירתו, שכן בחייו לא עבד ולא השתכר. מבחינה פורמאלית, לאברך אין "כושר השתכרות", אין לו הכשרה מקצועית פורמאלית ולמעשה לא דווח מעולם על הכנסה כלשהי. למשפחת האברך לא נגרם נזק של אובדן כושר השתכרות והאסון הכלכלי שעלול להיגרם למשפחה כתוצאה מכך, עלול היה להביאה להזדקק לבריות ולעוני קשה עד כדי פת לחם.

הכנסות שחורות:

משרדנו שייצג את משפחת הנפטר, טען בבית המשפט שיש לבחון את נזקי המשפחה, ולא את דיווחי המנוח למס הכנסה. בחינת הנזק יכולה להילמד אמנם מדיווחי נפגע לרשויות המס, אך אם נפגע אינו מדווח למס הכנסה, חמורה ככל שתהיה התופעה, אין בה כדי לשלול פיצויים ממשפחתו.

בית המשפט קבע, כי אכן ייפסקו למשפחת האברך פיצויים לא מבוטלים, במידה זהה אילו היה מדווח על הכנסותיו למס הכנסה.

בית המשפט הוסיף וקבע, כי אין לקשר בין דיווח למס הכנסה לבין הפיצוי המגיע למשפחת הנפטר.

מובן כי נטל ההוכחה המוטל על עורך הדין של המשפחה במקרים אלו, גבוה יותר. על עוה"ד להפוך כל אבן על מנת להוכיח את היקף ההכנסות של הנפטר.

מדובר בנטל מורכב ורגיש, שכן מטבע הדברים מעסיק שלא דיווח על הכנסות העובדים, לא ישוש למסור פרטים על היקף הכנסה לבית המשפט.

* אין באמור בכדי להעניק גיבוי לאי דיווח לרשויות המס.

גילוי נאות: הכותב הינו בעל משרד עו"ד בירושלים שייצג בעבר חברות ביטוח