אאא

כ´ בסיון יום בו הוכפלו הצרות לגלות ישראל בארצות אירופה בגזרות ושמדות רבות, אותו היום נקבע לתענית ציבור על ידי רבינו תם ואיתו כל חכמי צרפת, אחרי מאורע איום שארע בשנת תתקל"א לאלף החמישי, ובשנת ת"י לאלף השישי. חזרו חכמי הדור ונתנו חוזק ותוקף לתענית זו כתענית ציבור, לאחר פרעות וגזרות קשות ואכזריות שעברו על יהדות פולין, שהיתה בימים ההם רוב מנין ורוב בנין של יהדות אירופה, ובפרעות ושמדות אלה נחרבו מאות קהילות, והרבה רבבות מישראל נהרגו ונשרפו במיתות משונות כשנות ת"ח ות"ט ע"י הצורר בוגדאן חמלניצקי והפורעים המרובים אשר אתו, ימח שם. 1.


תקנה א´

לזכרה של אותה עלילה שהיתה ב-כ´ סיון תתקל"א, קבע ר"ת גדול חכמי צרפת בימים ההם, את תענית כ´ סיון, וקבל היהודים אשר בצרפת ואיי הים את היום המר הזה ליום הספד ותענית, וזכרו לא יסוף מזרעם. כדברי הגאון רבנו יעקב בר´ מאיר (רבנו תם) אשר כתב לאמר: "גדול יהיה הצום הזה מצום גדליה כי יום כיפורים הוא"2.

תקנה ב´

בשנת ת"ח ות"ט עבר הצורר חמילניצקי עם גיסותיו במדינות אוקראינה פודוליה וואלין, והחריב שם מאות קהילות קדושות מישראל והיה דמם של הרבה רבבות מישראל נשפך כמים ואין מרחם. לאחר שנות ההשמדה הללו של ת"ח ות"ט, נתכנסו כל גדולי הועד ופרנסי הקהילות בשנת ת"י, ונתנו תוקף ועוז לתענית כ´ בסיון כיום אבל על הקהילות החרבות 4. ומה שקבעוהו ב-כ´ בסיון אע"פ שהיתה עת צרה תכופה שתי שנים וגם אח"כ? לפי שבשנים קדמונים שנת תתקל"א היה ג"כ עת צרה ליעקב ביום זה. כמ"ש בסליחות, וגם בסוף שבט יהודה, בתוך הצעת רוע הגזירה שהיתה אז, אשר כתב זכרון בספר הגאון בעל ש"ך ז"ל, ושם כתוב שבחרו ביום זה שאינו חל בשבת 5 תענית זו,

בסידור אוצר התפילות כתב: קבעו תענית אחינו בני פולין ועיקר ויסוד תענית זה של כ´ סיון שהיה עת צרה ליעקב גזירות ושמדות גדולות בשנת (ת"ח ות"ט) לאלף הששי. ונשפך דמן של אומה קדושה הישראלי כמים המוגרים ארצה והגדולים אשר היו בארץ בדור ההוא גזרו על זה תענית וקבעו בכיה לדורות יום א´ בשנה. ושורש התענית על ענין זה מפורש בתורה הקדושה. במיתת נדב ואביהוא כתיב ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה כו´.

הרי לפניך מפורש יוצא מזה שעל מיתת הצדיקים חיוב מוטל על כל איש הישראלי לקונן ולבכות ולהצטער: לכן עיקר התענית הזה של כ´ סיון לתת אל לבו כמעט בכל רגע על הריגת הצדיקים והחסידים ועל כלל אומה הישראלית הקדושה שנהרגו במיתות אכזריות משונות. ולקונן ולהצטער בלבו על הריגת בניו של מקום ב"ה. ובודאי היה מזה להבורא ית´ צער גדול כביכול ואם נשארו בחיים היו לומדים תורתו הקדושה ועושים מצותיו הק´ והיה מגיע להקב"ה נחת רוח גדול מזה ואין שכחה לפניו יתברך צער זה של הריגת בניו הנחמדים. עוד על הצער ויסורי הגופים שנעשו בהם שפטים ויסורים קשים ומרים בעת הריגתם יש לנו להצטער הרבה מאד. וכוונה זו לא תעדר מאדם כל יום התענית. ובוודאי יחשב לו לעבודה גדולה ועצומה להבורא ית´ ושכרו הרבה מאד, ועי"ש עוד מה שכתב.

כתב המ"ב 6: נוהגים להתענות כ´ בסיון בכל מלכות פולין נהרא נהרא ופשטיה [מ"א], ובשע"ת שם כ´ ושמעתי בימי חרפי שנכתב בפנקס הארצות (א"ה – אפשר שכוונתו לפנקס ועד ארבע ארצות שהבאנו לעיל), שהגזירה (של התענית) לבן י"ח בזכר ולבת ט"ו בנקבה. ואח"כ ראיתי במג"א 7 שכן נוהגים שאין גוזרים (התענית) אלא מי"ח 8 וכו´.

ובספר יסוד ושורש העבודה 9 כ´ לכן עיקר התענית של כ´ בסיון. לתת אל לבו כמעט בכל רגע על הריגת הצדיקים והחסידים ועל הכלל האומה הישראלית הקדושה, שנהרגו במיתות אכזריות משונות ונשפך דמם באותו הזמן, ולקונן ולהצטער בלבו על הריגת בניו של מקום ברוך הוא וברוך שמו, ובודאי היה מזה להבורא יתברך שמו צער גדול כביכול, ואם נשארו בחיים היו לומדים תורתו הקדושה, ועושים מצותיו הקדושים כל ימיהם אשר הם חיים על האדמה, והיה מגיע ליתברך שמו ויתעלה נחת רוח גדול מזה. ואין שכחה לפניו יתברך שמו צער זה של הריגת בניו הנחמדים. גם על הצער ויסורי גופים שנהרגו אז מעם קדוש הישראלי הנקראים בנים למקום. שנעשו בהם שפטים ויסורים קשים ומרים בעת הריגתם. יש לנו להתבונן ולגונן ולהצטער על זה הרבה מאוד, וכוונה זו לא תעדר מהאדם כל יום התענית. ובודאי תחשב לו לעבודה גדולה ועצומה מאוד להבורא ית"ש ויתעלה 10 וכו´.

מקורות וציונים:
1. ספר התודעה – סיון עיי"ש שמפרט במקצת את המאורעות שאירעו. ובספרי רושמי הקורות מובא על עוד צרות שאירעו לעם ישראל ביום זה. 2. ספר התודעה שם – ובספר ליקוטי מהרי"ח – סדר מנהגי חג השבועות עמ´ עח´ כתב: ועי´ בס´ אוהב ישראל מהגה"ק מאפטא פרשת בשלח שכ"ף סיון הוא הכנה והתחלה על יום הכיפורים, ורמז ע"ז כי יד על כס י"ה הוא ר"ת כ´ סיון וי"ה הוא ר"ת יום הכיפורים ע"ש. 3. במדינת פולין שהיתה בימים ההם גדולה בממלכות, היה קיים ועד עליון של כל היהודים במדינת פולין, מגדולי הדור ופרנסיו, אשר במאמר פיהם ובתוקף שניתן להם מטעם מלכות פולין, נהגו בעצתם, עמדו בפרצות, תקנו תקנות, סייגו סייגים, וגזרו גזרות, ודבריהם היו נשמעים בכל עמם, ועד זה היה נקרא "ארבע ארצות". ע"ש ארבע הארצות שנכללו בתחום שלטונה של פולין וכו´, ועד זה היה קיים ופועל בערך מאתיים שנה עד שנת תקכ"ד (ספר התודעה שם). 4. ספר התודעה. 5. שערי תשובה או"ח סי´ תקפ´ ס"ק טז´. 6. סי´ תקפ´ ס"ק טז´. 7. סי´ תקעו´ הביאו בה"ט לעיל. 8. וכ"כ במ"ב שם. 9. שער ט´ פרק י"ב.