אאא

אמר הקב"ה לאדם הראשון: "ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי, תן דעתך ולא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך". מדרש קוהלת רבא.

המימד הסביבתי הופך לקריטי, כך מזהירים המומחים. הציפוף העולמי, המשבר האקלימי והמצב האקולוגי מחייבים אותנו לחשיבה מחודשת אודות החיים של הדורות הבאים.

אם בעבר הלא רחוק החברה האנושית הייתה קטנה ביחס לכוכב עליו היא התקיימה, אזי במאה האחרונה היא צמחה במהירות. אם השנה חיים על כדור הארץ 7 מליארד איש, בקצב הגידול הנוכחי, תוך פחות מ-30 שנה נגיע ל-10 מיליארד איש. קצב הגידול המטורף של האנושות מביא למצב שמשאבי כדור הארץ לא מספקים. זוהי מערכת עצומה הממשיכה לגדול במהירות אבל עדיין מצויה על גבי אותו כוכב, בעולם שאיננו גדל איתה. כדור הארץ הוא מיוחד במינו והיכולות שלו עצומות, אבל לא בלתי מוגבלות. המציאות היא שהעולם שלנו כבר "קטן עלינו".

גבולותיו של העולם זרים למערכת הכלכלית שלנו, המונעת בידי רווח פרטי לטווח קצר. במאה ה-21 המניע הזה הפך בעצמו למקורה של סתירה חדשה, המחריפה במהירות מיום ליום: גידול שאיננו מתחשב ביכולותיה של המערכת המכילה אותו וגורר אותה למוות. גודל האוכלוסייה ואורח חייה מובילים את האנושות לקטסטרופה. המומחים מזהירים כי העולם לא עומד בבזבזנות שלנו והאנושות היא במצב של משיכת יתר. השטחים הדרושים לקיומו של האדם - השטחים הדרושים לגידול המזון שאנו אוכלים, לאיכלוס המפעלים המייצרים את חפצינו, וגם השטחים הדרושים כדי להכיל את הפסולת שאנו מייצרים וגזי החממה שאנו פולטים, מטילים עומס על הסביבה. נביאי הזעם טוענים כי יש להתעשת במהירות: משאבי כדור הארץ אוזלים.

המשבר האקלימי, גם הוא לא מוסיף בריאות. על פי התחזיות  השינויים האקלימיים יגרמו להתחממות כדור הארץ ב-2 מעלות דבר שיביא להצפה ביבשות מסוימות ולהתייבשות במקומות אחרים, תופעה שתכלה את אפשרויות ניצול השטחים.

 והחשש הידוע כי העולם הופך למזוהם יותר עקב שימוש באנרגיה של דלקים רעילים המשחררים חמצן דו חמצני שהורס את האטמוספרה ומשפיע לרעה על כדור הארץ, כל זה מחייב אותנו לנהל את משאבי הסביבה שלנו באותה קפדנות שאנו מנהלים את משאבינו הפיננסיים:

"בקצב הזה, ועל-פי הגרפים המתארים את העלייה בכמות האוכלוסייה בעולם ואת הצריכה הבלתי מבוקרת, הרי שבין שנת 2040 לשנת 2050 נזדקק לכמעט שני כדורי ארץ כדי לקיים את עצמנו", מסביר לנו האדריכל דוד כנפו "משיכת יתר ופשיטת רגל של בנק זה דבר שאנחנו יכולים עוד לספוג. אבל פשיטת רגל סביבתית היא בלתי-נסבלת. יש לנו רק כדור ארץ אחד".

קיימות או נמות

כיום לא יכול עוד להישאר כל ספק: בעולם המציאות קיימים גבולות סביבתיים, הניכרים במשבר האקלים ובמשבר הפסולת. רק היערכות חברתית וסביבתית שונה לחלוטין תוכל לתת מענה לבעייתיות המחריפה. זהו האתגר העצום הניצב בפני התנועה הסביבתית-חברתית העכשווית.

 

הקיימות איננה התרפקות נוסטלגית על העבר ולא הצעה לחזור אחורה לחיים פשוטים במערות או על העצים. בגרעינה נמצאת תפישה של קדמה אחרת. קיימות, לא מתיימרת להציע גידול כלכלי מהיר יותר מהקפיטליזם, אלא צמיחה נכונה ומאוזנת יותר. היא מציעה פרידה מתרבות ה"השתמש וזרוק", מחברה שבה כבר לא מתקנים אלא רק מחליפים בחדש, מעולם שבו המוצרים מתוכננים מראש לאורך חיים מצומצם וקצר מאוד, כדי לעודד רכישתם של מוצרים אחרים במקומם. במקום המרוץ המטורף במעלה המדרגות היורדות של ייצור, צרכנות ופסולת, קיימות

משמעה שימוש יעיל ונבון במשאבי הסביבה, ייצור של מה שבאמת אפשר וצריך לייצר, תוך חלוקה צודקת שלו בין בני האדם בחברה.

 

הסיפור הסביבתי מסופר בדרך-כלל כרשימה קודרת של איומים. אך היום יש בו גם צד אחר, המאפשר תקווה:

המסר הבסיסי של הקיימות הוא שאיננו נדונים לאסון. הכדור אכן בידינו. לבני אדם יש יכולות עצומות ויש להם גם נכונות לשנות. תיאור האדם כיצור אגואיסטי שרק חותר להרוויח יותר הוא קריקטורה חד-ממדית, המשרתת מערכת שהרווח הוא האליל שלה. במציאות אנשים דואגים לעצמם, לבריאותם, לעתידם, לילדיהם, למי שהם אוהבים. למרבית האנשים אכפת מאחרים. אנשים מוכנים לוותר, במעגל הכללי ובמעגל האישי, כשהם משתכנעים שהוויתור חיוני. במהותם, אנשים פועלים לא כדי להרוויח יותר אלא כדי לחיות ולהרגיש טוב יותר. קיימות היא הדרך היחידה לא רק להציל את העולם אלא גם להפוך אותו, עבורנו ועבור ילדינו, למקום שבאמת טוב לחיות בו.

מושג הקיימות, מלשון היכולת להיות בר קיימא, מתייחס במובנו הרחב ליכולת המערכת האנושית להתקיים ולשגשג לאור הקשר בין האתגרים הסביבתיים, החברתיים והכלכלים שאנו ניצבים בפניהם. זאת מתוך ההכרה בכך שהמודל הנוכחי של לקחת, להשתמש ולהשליך איננו אפשרי לאורך זמן ממושך במגבלות מערכת הטבע בה אנו חיים. מצד אחד אנו מכלים משאבים בקצב גדול יותר מקצב התחדשותם הטבעית ומנגד מייצרים פסולת בריכוזים גבוהים מהיכולת של המערכות הטבעיות לספוג.

העולם עובר לפיתוח בר-קיימא: “פיתוח אשר עונה על הצרכים של הדור הנוכחי מבלי לפגוע ביכולת של הדורות הבאים לענות על צורכיהם".

הקהילה האנושית ניצבת בפני סדרה של בחירות לגבי איכות חיינו ומצב הסביבה העולמית. כל אחת מהבחירות האלה תעזור לקבוע באיזה סוג של עולם יחיו ילדנו ונכדינו. אפשרות אחת היא שסוף-סוף נעלה על דרך שתוביל אותנו לקראת שימור סביבתי ופיתוח בר-קיימא. אולם ייתכן מאוד שננוע בנתיב פחות מואר -המוביל להמשך הניצול וההתשה של ההון הטבעי של כדור הארץ, ולהגבלה חמורה של הבחירות שיעמדו בפני צאצאינו.

אז איך ייראה המרחב הסביבתי שלנו? כפרט וכקהילה עלינו לעבור לצמצום צריכה ולשנות את השימוש באנרגיה כדי שנזהם פחות את הסביבה. הידעתם ש-70% מהמוצרים שאנו מייצרים הולכים לפח באותה שנה ?  העובדה שאנו רוכשים כי אנו רוצים ולא כי אנו צריכים מביאה לרמות ייצור גבוהות ובהתאם לזיהום אדיר של היקום.

לא הגיוני שאנו מייצרים, משתמשים וזורקים ומבזבזים משאבים. העולם בעתיד הלא רחוק יהיה חייב לעבור לצריכה חכמה, למיחזור, למוצרים המחזיקים מעמד ולא מתכלים ומזהמים. החיים הקהילתיים שלנו הולכים להשתנות. אם אנו כיום מבזבזים ורוכשים כי יש לנו פרוטה בכיס אזי בעוד כמה שנים השיקול יהיה האם אני צריך את המוצר ולא אם אני רוצה אותו. נעבור לצריכה חכמה ומושכלת, שתחייב הפחתת ייצור ובזבוז דבר שיוביל אותנו לעבוד פחות כי רמת הייצור תפחת.

בהתאם לכך, הדגש בדורות הבאים יהיה על שעות הפנאי. נעבוד פחות שעות כדי להגיע לצריכה שאנו זקוקים לה וכמובן שהטכנולוגיה תשפיע על ייעול העבודה ומוצר שהיינו צריכים לעבוד לשם ייצורו 8 שעות, נעבור לייצרו תוך 4 שעות בלבד. תוחלת החיים אף היא תגדיל את שעות הפנאי וההשקעה העתידית תהיה יותר באדם עצמו. משאבים יופנו ללימוד. להעשרה. העולם יעבור להשקעה באיכות האדם ולא בצריכה בלתי פוסקת.

ייוצרו תבניות אנושיות חדשות שינחילו פחות צריכה ויותר השקעה בפרט. יקומו מסגרות שלא קיימות היום כדי שהאדם ילמד, יסתקרן ויתפתח.  לא נבזבז כאילו אין מחר אלא צריכה במידת הענווה.

השאיפות האנושיות לא יתמקדו בשאיפות כלכליות אלא תהיה מאין חזרה אל העולם הישן שהעריך ידע. היום הכסף הוא המניע הכי חזק אולם בעתיד הלא רחוק הגיבורים לא יהיו מומחי הבורסה אלא מורי ההוראה.

עיר העתיד

בעתיד הלא רחוק, המושג העירוני יקבל ביטוי אחר מהמוכר לנו. אם בשנת 2008 נחצה הרף בו יותר מ-50% מתושבי כדור הארץ הפכו לעירוניים אזי צופים כי עד 2050 למעלה מ-70% מתושבי כדור הארץ יהיו עירוניים. כלומר נדידה מסיבית מהכפר אל העיר. ואם התרגלנו לערים של 150 אלף איש נצטרך להתרגל לערים של יותר מ—10 מליון תושבים. כלומר נקבל ערי ענק שיאכלסו הרבה מעבר ליכולת הקיבול. איך לכל אחד יהיה מקום ויכולת להתפרנס?  הערים הללו שיהוו עמוד שידרה של הקיום האנושי יהפכו לבעיה שכבר היום מנסים לתת עליה את הדעת. העוני יגבר ותופעת הפשע תתעצם. איך יגורו בערים כאלה שיהיו צפופות ויהיה יקר מאד לגור בהן.

יש לתת את הדעת איך להתמודד עם ניהול ערים בסדר גודל כזה. וכיום מומחים בונים מודלים למרכזים אורבניים חכמים שיידרשו בעתיד בכל העולם. המומחים שוברים את הראש איך לפתח ערים עתידיות יעילות.

על פי ההמלצות ערים עתידיות יעילות ישלבו שימוש בטכנולוגיות מתקדמות דבר שיאפשר להגדיל את הנוחות, יעילות האנרגיה והקיימות הסביבתית, זאת בעלויות הגיוניות ותוך התאמה לצמיחה הצפויה באוכלוסייה.

אתם יודעים כי היום כדי לבנות דירה זקוקים ל-40 טון חומר!! חומר שאיננו מתכלה ומזהם. המשימה העתידית היא להשתמש בפחות חומר ליחידת מגורים ופה נכנסת לתמונה תעשיית הרכב והמטוסים. הטכנולוגיה הקיימת בתעשייה זו תופנה לאדריכלות ובנייה. הבתים יהיו דומים בהרכבם למכונית ולמטוס. קלים יותר, אנרגטיים יותר ובעלי יכולת טכנולוגית גבוהה.

הקיר לא יהיה רק בלוק טיפש אלא ייצר את האנרגיה לה זקוקים דיירי הבניין. הבניינים יספקו בעצמם את האנרגיה הדרושה לדיירייהם. הרבה יותר חכם ויעל מהיום. הבניין יאסוף אנרגיה ויחמם או יקרר את הבניין לטובת הדיירים הבנייה עצמה. יכולת המיחשוב תהפוך את מחיצות הפנים לתלת מימד. הקירות יהיו חכמים ויהפכו למסכי ענק. העולם יעבור למגדלים. הבניינים יהיו יותר גדולים, יותר חכמים יותר, יותר אנרגטיים ובעיקר זולים יותר.

המגדל הוא המקום הטבעי והמוצלח ביותר ליישום הקיימות - המגדלים יתוכננו לחסכון באנרגיה תוך שימוש באמצעים מייצרי חשמל כמו טורבינות רוח למשל, ומערכות מתוחכמות יבטיחו גם חסכון בחשמל, לצד מיחזור וניהול מתוחכם של המים, האוויר והטמפרטורה.

 

המטרה היא להגיע לבניינים שצורכים אפס אנרגיה ופולטים אפס גזי חממה. בנוסף, תרומתם המשמעותית ביותר תהיה בכך שהם ישמשו אכסניה לפעולות רבות, מה שיאפשר לחסוך אלפי שעות נסיעה מהפרברים המרוחקים אל מוקדי התעסוקה. תרומה זו תתבטא בחיסכון עצום באנרגיה, בפליטת גז חממה ובמניעת בזבוז של מעט השטחים הפתוחים שנותרו בעולם. 

הבניין העתידי יהווה מגדל עגינה. הקבלנים לא יבנו מעטפת אלא רק את גרעין הבית שיכלול תשתיות לדייריו. המבנה הגבוה ייראה כמו קלח תירס אליו ייצמדו הקפסולות שיהיו הדירות וייראו כמו גרגרי התירס. אנשים ירכשו קפסולות כמו שהם רוכשים רכב ויוכלו להצמיד את דירתם כל פעם למגדל עגינה אחר. בעל הדירה שהחליט להיצמד לבניין מסיים בקומה מסוימת ובצד מסוים שיהיה פנוי, ישלם שכירות על השירותים אותם הוא יקבל וכשיתחשק לו לעבור מיקום, הוא יתור אחר מגדל עגינה באזור המבוקש ועם אותה דירה-קפסולה, ייצמד למגדל העגינה הנבחר. המודל למעבר יהיה לפי רצון האדם להיצמד לאזור המועדף.

הדירה עצמה-הקפסולה, תירכש כמו רכב ותעבור עם האדם ממקום למקום. את הדירה יבחר לפי יכולתו הכלכלית, הגודל הדרוש לו והעיצוב האישי. כלומר, הבניינים העתידיים לא יהיו אחידים במראה החיצוני שלהם. האדריכלות תהיה מעניינת יותר כי הקפסולות ישנו את חזיתות המגדלים. כל קפסולה תשנה את הקומפוזיציה. גרעיני התירס שיוצמדו לקלח לא יהיו זהים לא בגודל ולא בצורה והבניין יהיה דינמי ומעניין. התנועה של הבתים - הקפסולות הללו, תיצור מצב שיימחקו שכונות העושר והעוני בגלל התנועה המתמדת ויהיה יותר שיוויון.

כנראה שחברות כמו מיצובישי או פיג'ו ייצרו את בתי העתיד. לא יהיה מוצר זהה על פס הייצור אלא מוצר אישי לכל לקוח. המיחשוב המתקדם יאפשר ייצור אינספור תבניות על פי רצון הלקוח והבית העתידי יהיה אינטראקטיבי. בכלל, דירות העתיד לא יזדקקו לגודל להם אנו זקוקים כיום. כל חלל של 30-40 מטר יוכל להציע נוחות כמו 100 מטר בדירה היום. כי כל חדר ישתנה לפי צורך הדייר.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

למשל, בבוקר הוא יהווה חלל שהייה ולימוד, בערב אירוח ובלילה שינה. כל חלל יקבל אינספור מצבים לפי דרישות הדייר. הקירות יהיו רבי משמעות. הם ידברו, יאחסנו ריהוט, יהוו מסכי ענק ועוד.

צמיחה ירוקה

בעולם העתידי הזה, האדם יהיה אחראי על חלק מאספקת המזון שלו. הוא יגדל ירקות ופירות בחממות ביתיות. המזון יהיה יותר אורגני, נקי ממזיקים והדברה, דבר שישחרר שטחים חקלאיים לטובת ייעור שכיום הולך ונעלם. היעור כמו שאנו יודעים, הוא התרופה הטובה ביותר ל- CO2 באוויר. העולם זקוק ליותר יערות שיבלעו את הגזים הרעילים וכיום המצב בדיוק הפוך. כורתים עצים כדי לפנות שטח לקרקעות חקלאיות המספקות מזון לפרות המהוות בסיס למזון האדם כיום. המצב הנוכחי שאפילו הסינים וההודים שהיו צמחוניים עוברים לצרוך בשר, יגרום לקריסת הענף מחמת מחסור בקרקעות מרעה ובעתיד הלא רחוק העולם יעבור חזרה לצמחונות לטובת ייעור.

העולם יעבור לצריכת אנרגיה נקייה. השימוש בדלקים יילך ויפחת. יוגדל השימוש באנרגיה חלופית ע"י השמש, הרוח או המים.

מדענים גילו כי אם העולם יעבור לשימוש באנרגיית השמש ולמשל תוקם חווה סולארית במדבר סהרה, חווה של 140*140 קילומטר, חווה כזו תצליח לספק אנרגיה גבוהה פי 5,000 מצריכת האנרגיה האנושית ביום !!! אם היו משכילים לבנות כזו חווה אזי היו מספקים אנרגיה לכל הגלובוס. האירופאים עמלים כעת על תוכנית עולמית כזו וייתכן ובעתיד כל העולם יקבל חשמל ממדבר סהרה.